אור גדול קסד

ולדברי המחא"פ שפיר יש לומר דרב נחמן אף לרב חסדא מכשיר עדות אבהתא דהא לא נפסלו עד לאחר כ"ד, וגם גוף סברתו תמוה דכשם דאין הפסול עד לאחר כ"ד כך אין קיום וגמר העדות עד לאחר כ"ד וא"כ סוף בשעת קיום העדות כבר הוי פסול, והנראה עיקר בדעתו של הרמב"ם כמו שכתב הדברי אמת בקונטרס תרי ותרי (סי' ג') מדברי רבותינו הראשונים מדברי הרא"ה והרשב"א ותלמידי הרשב"א דכתבו לתרץ דהכא תרי עדיות נינהו ולא תלו נישואי' בגירושי' וכי אמרינן דב' כתי עדים לא מצטרף חד מינייהו מכל כת לעדות אחרת היינו להבא אבל למפרע לא מפסלי והכא כשמכחישין זא"ז כבר היתה עדותם שהעמידוה בא"א עדות גמורה ועדות זו שמכחישים זא"ז עדות אחרת היא דנישואיה לאו בגירושין מיתלא תלו דתרתי מילי נינהו, ואין ספק אצלי שזו דעת הרמב"ם וכו' עכ"ל הדברי אמת יעו"ש (דף ק"ב ע"ב), ולדבריהם צ"ל הא דקאמר בב"ב (ל"א ב') אליבא דרב חסדא כ"ע לא פליגי אף דהתם עדות דאבהתא העידו מקודם עכ"ז התם אבהתא ואכילתא הוי טפי חדא עדות מנישואין וגירושין, [אמנם לדברי המחא"פ אי"נ לחלק בהכי.]. ולפ"ז בניד"ד תלי' במה שאמרו מקודם, אי העד הא' העיד מקודם דהמיר ואח"כ העיד דחי א"כ אם שיקר במה דאמר דהמיר שוב אין לתפוס מדבריו גם ההכחשה דחי דכבר נפסל, אבל אם אמר מקודם דעמד עמו שש שנים קודם שאמר דהמיר אף אם שיקר בההמרה עכ"ז יש לתפוס ההכחשה על המיתה וכנ"ל, ועל סידור דברי העד כפי המבואר בגביות עדות אף דמבואר דאמר מקודם דהמיר עכ"ז אין להעמיד יסוד על זה דדלמא הכותב לא הקפיד על סדר דבריו והקדים המאוחר, ע"כ אם נתפוס העד הא' להכחשה להעד הג' אינני רואה מקום להתירה, רק אם נימא דהעד הא' שהעיד בלוצקא אחר שלא הזכיר שם עירו דיווין רק שמו ושם אביו אולי על אחר הוא מעיד דכן יש לנו לומר בכדי שלא יהא דברי העדים מכחישין זא"ז, אמנם אם יתברר בהקניגעס מקאברין כי לא הי' רק נחמי' שלומאוויץ א' מדיווין וא"כ נתברר שע"ז הוא מעיד לא מצאתי לה היתר, ובאם לא יוכל להתברר בקאברין ממילא לא יתברר גם הא דמבואר (באות ג') הנ"ל דהשם אבראמאוויץ. הוא טעות וממילא גם על העד הג' אין לסמוך וכנ"ל, ע"כ לא מצאתי לה תקנה ומן השמים ירחמו, אך זאת נראה אם נחקור היטב עוד הפעם העד הג' על כל דבר ודבר ולאחר החקירה יחזור מדבריו שאמר אבראמאוויץ ויאמר ע"ז שאינו זוכר זאת בבירור ויוכל להיות שטועה בזה ועל שם העיר יאמר שיודע בבירור שהוא מדיווין, אזי נוכל לסמוך עליו דל"ש בזה כיון שהגיד כיון דאנן חזינן טעות בדבריו והוי כעד שלא נחקרה עדותו בב"ד, וכעין זה כתב השער משפט (ריש סי' כ"ט ס"ק ב') והעד הא' נאמר דעל אחר הוא מעיד אם לא יתברר בקאברין. סימן יב. ראשית דבריו לחקור בשיטת ר"ת בקידושין (י' א') בהאיבעי' תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה והביא שינוי בפירושו ושיטתו מס' הישר לר"ת לס' או"ז. הנה ס' הישר לר"ת אין אתי לכן אינני יכול לדון ולעמוד על דבריו בבירור רק בדרך השערה ודמיון. ומקודם ראיתי לעמוד על ביאור שיטת ר"ת דמפרש תחלת ביאה תחלת הכנסת עטרה וסוף ביאה סוף הכנסת עטרה אם האיבעי' היא דוקא בקידושין אבל לכל שאר דוכתי כגון בהעראה דחייבי כריתות וחייבי לאוין פשיטא לי' או דבכל מילי מיבעי לי' דאם בכל דוכתי מיבעי לי' קשה מ"ש לענין קידושין דנקט הגמ' וגם מאי קאמר הגמ' מאי נ"מ הא נ"מ טובא לכל מילי אם חייב בתחלת העראה. וגם מאי פשיט דעתו על גמר ביאה אכתי יש להסתפק בפירש להדיא ולכל מילי דל"ש למיזל בתר דעתו וגם למאי דראיתי בריטב"א קידושין דמבואר לשיטת ר"ת דתחלת העראה היינו נשיקה א"כ איך אפשר דמסתפק לכל מילי הא הוא מחלוקת אמוראים שמואל ור' יוחנן ביבמות (נ"ה ב') אם העראה נשיקה או הכנסת עטרה ואיך בעי הכא סתם ולא הזכיר כלל הפלוגתא הנ"ל, וגם ר"ת פי' להדיא דלמ"ד הכנסת עטרה מיבעי לי' והא מאן דאמר הכנסת עטרה אמר להדיא ביבמות מכאן ואילך אינו אלא נשיקה ופטור וא"כ איך מסתפק הכא על תחלת ביאה דהיינו נשיקה למ"ש הריטב"א ואי בכל מילי פשיטא לי' ורק לענין קידושין מספקא לי' ג"כ תמוה לאיזה צד פשיטא לי' בכל מילי, אם בכל מילי פשיטא לי' דסוף ביאה דוקא א"כ מאי מספקא לי' לענין קידושין הא קידושין מהתם ילפינן ופשיטא דלא עדיפא מהתם, ואם בכל מילי פשיטו לי' דתחלת ביאה סגי רק בקידושין מספקא לי' משום דעתו ג"כ תמוה למ"ש הריטב"א דתחלת הכנסת עטרה היינו נשיקה א"כ הא למ"ד הכנסת עטרה בנשיקה פטור. וגם למ"ש בס' הישר שהביא כת"ר דתחלת הכנסת עטרה איננו משיר בתולים א"כ תקשה מאי פריך סנהדרין (ע"ג ב) למ"ד הכנסת עטרה מאי איכא למימר הא לדידי' ניחא דבתחלת הכנסת עטרה הוא דפגמה וחייב ועדיין לא השיר בתולי'. ומצאתי להמל"מ (פי"ז מא"ב) שהרגיש קצת לתמוה בזה יעו"ש. וראיתי להנוב"י (מה"ה אבה"ע סי' כ"ג) שפי' דלהר"ת האיבעי' היא בכל דוכתי דבעל האיבעי' מספקא לי' אם העראה היינו הכנסת קצת העטרה כהט"ז או הכנסת כל העטרה כהבי"ש והא דבעי בקידושין היינו משום דלולא קידושין לא הי' מספקא לי' כלל דמסתבר דתחלת הכנסת עטרה סגי רק משום דבקידושין לא מסתבר הכי להכי לי' ופשיט דבקידושין לא וע"כ דכוונת התורה בקידושין על סוף העראה שוב ממילא כן הוא בכל מילי דשוין הן ואף היכא דלא שייך דעתו דהא דדעתו על גמר ביאה אינו אלא הוכחה על כוונת התורה דכוונת התורה העראה לכל מילי היינו סוף העראה. ופירושו דחוק מאוד, דלדבריו לרבא דפשיט מקידושין תקשה משמואל דס"ל העראה זו נשיקה א"כ איך יפרש העראה דקידושין וע"כ דאינו סובר הכרח רבא וגם ר' יוחנן לא מצינו דפליג עלי' בזה. ודוחק לומר דרבא פליג מדנפשי' על שמואל דמצינו בכמ"ד דפריך מאמוראים קדמונים על בתראי כל היכא דלא מצינו בקדמונים גופי' מאן דפליג עלי', יעויין ביצה (י' א') וב"מ (דף סו) ובכמ"ד. ובאמת לשיטתו וביאורו יותר הי' מסתבר להיפך דלכל מילי פשיטא לי' דתחלת ביאה סגי וכהט"ז רק דבקידושין מספקא לי', והא דקאמר ביבמות שם אשה לבעלה בהעראה איננו כהעראה דחייבי כריתות ואינך רק דל"ב גמר ביאה, ובמפרש להדיא דיקנה בתחלת ביאה גם לר"ת מהני אף בקידושין רק דלא ניחא לי' לדחוקי דהא דקאמר ביבמות אשה לבעלה איננו בסתם רק במפרש להכי מפרש סוף ביאה סוף העראה וא"כ א"ש ביבמות אף בסתם ג"כ. ולמ"ד זו נשיקה באמת הי' הלימוד דאשה לבעלה במפרש דוקא רק להלכה כמ"ד זו הכנ"ע לכך קאמר סתם אשה לבעלה דנ"מ אף בסתם וכנ"ל. אמנם כבר כתבתי דלהריטב"א וס' הישר א"א לפרש כן. וא"כ תמוה מאוד לכאורה שיטת ר"ת. ב) וראיתי להאו"ז, וכן מצאתי בשעה"מ (פ"ב מאישות הל' ה') שהביא לשון השמ"ק כת"י למס' סנהדרין ממש כלשון האו"ז, אשר מתוכן נוכל לעמוד על בירור שיטת ר"ת, אך גם דבריהם צריכין ביאור והסבר ולכן אבאר קצת הנראה לדעתי בזה. והוא דלשון האו"ז והשמ"ק הנ"ל בשי' ר"ת הוא דפשיטא לי' דצריך לגמור העראתו לקנותה רק דמיבעי לי' אם מתחיל הקנין בתחלת הביאה כשנגמרה לבסוף או אינו כלל עד לבסוף וכו' יעושה"ט. ומעתה לפ"ז בכל מילי פשיטא לי' דבעי סוף ביאה וגם בקידושין פשיטא לי' הכי דבעי שיגמור העראתו רק דמספקא לי' אם הקנין מתחיל מתחלת ביאה. ועדיין הדברים צריכים ביאור מאי מספקא לי' אם נימא אם הקנין נמשך מתחלה ועד סוף דהיינו דהקנין הוא בכולה העראה עם התחלה והסוף בכולה ותחלת ביאה קונה היינו אם תחלת ביאה ג"כ קונה מם הסוף ותחלת ביאה עושה תחלת קנין וסוף ביאה סוף קנין או סוף ביאה לחוד קונה בלא התחלה דהסוף לחוד עושה כל הקנין. א"כ תקשי אמאי בפשטה