אור גדול קסב

דבעינן תורת עדות, אבל בנשים שאף פסולים דדבריהם נאמנים וגם עד מפי עד ונשים א"כ נראה דכ"ש בהוכחש בבדיקות שאין שם פסול עליו, וגם גוף דברי הט"ז אינן מוכרחין יעו"ש באו"ת דהסביר מטעם אחר הא דבעינן תובעו שניהם, ועי"ש בנה"מ דדוקא היכא דנפ"מ בהכחשת הבדיקה לאיזה דבר אבל אם אין שום נפ"מ אף בהכחשת בע"ד לא נפסל, א"כ נראה דאין להחמיר בזה כלל אם נתברר דשם אבראמאוויץ הוא הטעות משום דדעת כמה ראשונים דגם בדיני ממונות לא איכפת לן בהכחשת בדיקות אף בין הבע"ד להעדים ואף לשי' הטור ורמ"א עכ"ז לשי' האו"ת והנה"מ היכא דאין שום נפ"מ גם בדיני ממונות כשר ואף להסבר הט"ז עכ"ז יש לומר דבדיני נשים מודה וכנ"ל, ע"כ נראה דאין לפקפק כלל בזה. ה) אמנם דא עקא, מה שכבר הרגיש בזה הגאב"ד דבריסק נ"י, ההכחשה שבין העד הג' להעד הא' שהעיד בלוצקא שהעיד על נחמי' שאלעמאוויץ שהיה עמו ערך שש שנים באפמקאוו והמיר במשך שתי שנים והעד הג' העיד שמעת שנלקח ערך שלש שנים מת בפ"ב יהודי, והנה הרב הגאון הנ"ל כתב ע"ז דממ"נ מותרת, דיש לסמוך על הפוסקים דמתירים ביבם מומר בצירוף הספיקות שיש על הקדושין, רק דכתב דתלי' בפלוגתת הפוסקים בהא דזה אומר מת וזה אומר נהרג. והנה אף שכתבתי לעיל (באות א') דאין דעתי נוחה לעשות סניף מקדושי ספק, עכ"ז נראה דיש לצדד להקל, דאף דביבם מומר לחוד אין לסמוך להקל עכ"ז כשיש עוד איזה ספק ואיזה סניף כבר הסכימו הפוסקים להקל, א"כ הכא יש לעשות סניף ספק ספיקא מהעד הג' דדלמא העד הג' אומר אמת דמת וא"כ פשיטא דמותרת ואף אם האמת עם העד דלוצקא עכ"ז דלמא כהפוסקים דמתירין ביבם מומר. ואין לסתור ספק ספיקא זה מחמת דאין לעשות ספק כלל דלמא כהעד הג' דמת משום דע"א בהכחשה לאו כלום ויש לנו להעמידו בחזקת חי, וכמ"ש בת' הרא"ש הובא בבי"ש (סי' י"ז ס"ק קי"ג) דעד נגד עד לאו ספק הוא כלל ומעמידין על החזקה, א"כ ה"נ הוי כידעינן דחי מטעם חזקת חיים והחזקה מכרעת דהעד דלוצקא אומר אמת, וא"כ שוב ליכא רק הן דיבם מומר אינו זוקק דע"ז לחוד ליכא למיסמך, דז"א דבהא דת' הרא"ש העד הב' דמכחיש מוקים לי' אחזקתי' לכך מוקמינן על החזקה, משא"כ הכא גם העד דלוצקא דמעיד דחי עכ"ז גם הוא מפיק לי' מחזקתו חזקת כשרות וכיון דסוף סוף תרווייהו מפקי לי' מהחזקה שוב שפיר יש להסתפק איזה מהם אומר אמת והוי שפיר ספק ספיקא. וגם אין לסתור ספק ספיקא הנ"ל משום דאיכא נמי ס"ס להחמיר דדלמא כהמחמירין ביבם מומר וא"כ אסורה מטעם ספק ואף אם נימא כהפוסקים המתירים ביבם מומר, עכ"ז דלמא הלכה כהפוסקים המחמירים בע"א אומר מת וע"א אומר נהרג, א"כ ה"נ אף דאיכא ממ"נ לאו כלום הוא, דז"א דלדעתי אין זה ענין כלל לפלוגתא דמת ונהרג, דאף להמחמירין שם עכ"ז הכא להמתירין ביבם מומר שפיר מותרת מטעם ממ"נ וכמו שיתבאר. ו) דהנה באמת יש להבין להני דמחמרי במת ונהרג דטעמא מאי הוא הא בממ"נ אחד אומר אמת וכמ"ש באמת הבי"ש לתי' א' וא"כ יש להבין טעם האוסרין, וכן תקשה (שם בסעי' כ"א) להני דמחמרי בהוכחשו בחקירות דטעמא מאי הא אחד אומר אמת. אמנם כבר ביאר היטב בס' הבהיר דברי אמת בענין תרי ותרי סי' ג' יעו"ש (בדק"ב ע"ג) על מה שהביא הרשב"א קדושין (דף ס"ה) דברי הראב"ד והרב אב"ד חותנו שכתבו בב' כתי עדים המכחישין זא"ז דכת אחת אומרת דנתקדשה לראובן וכת שניה אומרת לשמעון אינה צריכה גט מאחד מהם שהרי אין כאן עדים, ותמה הרשב"א שם דהא אפילו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה נמי לא תנשא, ותי' בדברי אמת דשאני התם שהיא עדות מוכחשת והו"ל ספיקא דאוריייתא או דרבנן אבל בנידון הראב"ד והרב אב"ד דהב' כתות באין לחייב להאשה ולעשותה א"א והוכחשו בגוף העדות נתבטל כל העדות ואין כאן עדות כלל כשם שאלו באו עשרה עדים ובתוכם קרוב או פסול דנתבטל כל העדות מגזירת מלך וכן בהוכחשו בגופה של עדות גזירת מלך הוא שתתבטל עדותן והו"ל הוכחשו בדרישות שנתבטל העדות, ויעו"ש דתלי לה במחלוקת הפוסקים במת ונהרג במחלוקת הרשב"א והראב"ד הנ"ל, וכעין זה כתב הגר"ע זצ"ל בתשובתו שהובאה בח"ש (סי' כ"ח), ומה"ט דעת הרמב"ם בג' עדים על דבר אחד ואחד מכחיש לשנים בחקירות או בבדיקות בד"נ עדותן בטלה, דאף אם הג' היה מכחיש גוף העדות לגמרי פשיטא דעדות השנים הי' קיים מ"מ במסכים עמהם בגוף העדות ומכחיש בחקירה או בבדיקה גרע טפי דהכחשה בגוף העדות גזה"כ דנתבטל העדות כעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכנ"ל. ובזה נראה לי ליישב מה שהקשה שם בדברי אמת על הראב"ד והרב אב"ד הנ"ל ועל האוסרים במת ונהרג מקדושין (ד' ס"ג) באומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ואחד אומר אני קדשתיה ואחד אומר אני קדשתיה דרצו אחד נותן גט ואחד כונס, והרי כשבאו שנים כל אחד אומר אני קדשתיה ג"כ חד מינייהו משקר ונימא עדותן בטלה, ומוכרחין אנו לומר מאחר דעדות הא' לבדו מהני אף שיש הכחשה מפורשת ביניהם עכ"פ חד מינייהו מהימן, וכתב שהיא ראי' להרשב"א בקדושין ולהרא"ש בהא דמת ונהרג, ולהנ"ל נראה בפשוט דלק"מ דכיון דמסברא אמרינן דעכ"פ חד מינייהו אומר אמת רק דעכ"ז מגזירת מלך הוא דנתבטל כל העדות וכעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול, וא"כ לא שייך כ"ז רק במאי דבעינן תורת עדות וכעין הא דהראב"ד והרב אב"ד הנ"ל דבעינן דוקא שני עדים, וכן בהא דמת ונהרג אף דבזה עד אחד מהימן מ"מ אינו אלא מתקנתא דרבנן משום עגונא אבל מה"ת הא בעינן שני עדים ולהכי אף דרבנן הימנוהו לאחד ע"כ לא עדיף מאלו היו שנים מה"ת דאלו היו שתי כתי עדים אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג דהי' בטל כל העדות מדאורייתא וה"נ השתא באחד מת ואחד נהרג דכשנים מדאורייתא דמו, משא"כ באני קדשתיה דמה"ת לא בעי תורת עדות רק עד אחד מהימן מדאורייתא, וכמ"ש הר"ן שם דאינו אלא לברר, א"כ ליכא בזה דיני עדות וכיון דעכ"פ חד מינייהו אומר אמת שפיר מהימני ואשה"ט, ודוגמא לדבר הא דכתב הנ"י (פ' האשה) דלא אמרינן כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי הוא כשנים רק בעד מיתה דבעי ב' מה"ת. עוד נראה דיש לומר עפ"י הנ"ל דדוקא בהא דהראב"ד והרב אב"ד הנ"ל דעדותן היא למשוי א"א לאוסרה אעלמא דבענין זה שוין דבאין לעשותה לא"א והוכחשו בדרישות כל העדות בטלה, וכן בהא דמת ונהרג דתרווייהו באין לפוטרה מהיבם, אבל אם הי' נודע בלא עדותן דהיא אשת איש וכל עדותן היא רק למי נתקדשה אם לראובן אם לאחר א"כ אינם עדות אחת כלל רק מכחישין עצמן לגמרי דהללו אומרים נתקדשה לראובן והללו אומרים לא נתקדשה וכן בהיפך לשמעון ולא שייך עדותן בטלה רק דהוי כתרי ותרי, וה"נ כיון דאסורה לעלמא על פי האב ואינן באין לאוסרה לעלמא רק להודיע למי נתקדשה וא"כ מכחישין עצמן לגמרי ולא שייך עדותן בטלה ואשה"ט. ועכ"פ נחזור להנ"ל דבמת ונהרג דעדותן בטלה היינו משום דמעידין על דבר אחד והוכחשו בדרישות עדותן בטלה מגזה"כ כעין נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכמ"ש שם הגר"ע זצ"ל בת' ח"ש (סי' כ"ח) ובתשובותיו (סי' פ"ז) להוכיח מהר"ן (פ"ק דגיטין) דגם בעדות נשים שייך עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וכ"כ הגאון בעל נודע בשערים (מה"ת סי' מ"א) הנ"ל דהירושלמי דפוסל במת ונהרג היינו, משום דסובר גם בעדות נשים עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו דמדמי לה לשתי כתי עדים, וא"כ כ"ז לא שייך רק במעידין שניהם על דבר אחד דתרווייהו מסהדי על מיתת היבם ומכחישין עצמן באופן מיתתו דהוכחשו בדרישות ובטלה כל העדות, אבל לא בגוונא דנידון דידן דהם עדיות חלוקות לגמרי ומכחישין עצמן מכל וכל דהלה אומר מת והאחר מכחישו דחי וכן בהמרה, א"כ כיון שאינם מכוונים בעדותן כלל בשום דבר א"כ לא שייך