אור גדול קנה

אחרי דדינם שוה ולאשמועינן הרבותא הנ"ל דאף ממאנת דמדעתה אית לה, דבשלמא לכל השיטות ניחא, לשי' רש"י דפי' מן האירוסין להכי לא נקט ממאנת משום דממאנת אף מן הנשואין אית לה ולא דמי להנך, וכן לשי' ר"ת דפי' דוקא בחיי אביה "כ א"ש ג"כ להכי לא כלל עמהם ממאנת משום דממאנת אף לאחר מיתה יש לה, משא"כ לשי' הרמב"ם הנ"ל א"כ למה לא כלל הת"ק ממאנת בהדי אלמנה וגרושה ובפרט דממאנת הוי רבותא יותר לשיטתו, ואדרבא מדשבק ת"ק לממאנת דהוי רבותא יותר ולא נקטה מוכח דסובר דדוקא אלמנה וגרושה דבעל כרחה אית לה אבל ממאנת דמדעתה לית לה, ובהיפך אי הוי אמרינן דת"ק סובר דממאנת לית לה ור"י דקאמר סתמא עודה בבית אביה יש לה מזונות נכלל בזה אף ממאנת וזהו דהוסיף על הת"ק היתה מתיישבת הפלוגתא ברווחא ולא הי' נצרך לדוחק של הלח"מ הנ"ל, אמנם הגמ' דקאמר בהיפך דת"ק סבר אית לה ור"י סבר לית לה איננו מובן דברי שניהם בת"ק למה לא נקט ממאנת ובדר"י איך נרמז להוציא ממאנת. ולפי מה שיבואר להלן בשם ר"ח והעיטור והמרדכי דפסקו בזה כר' יהודא הי' אפ"ל לפי שיטתם דהרמב"ם באמת גורס בהיפך דת"ק סבר לית לה מדלא נקט לה ור"י סבר אית לה דסתמא נקט עודה בבית אביה לכלול אף ממאנת וכנ"ל ופוסק כר"י והי' מתיישב ברווחא, אמנם לא מצאתי גירסא זו בשום ראשון.]. ועוד תמוה לפ"ז סידור לשון הרמב"ם, דבתחלה הו"ל למנקט אלמנה וגרושה ושומרת יבם דכולהו מודו בהן אף ר' יהודא ולבסוף למנקט ממאנת דהוי רבותא יותר לאפוקי מדר"י ויהי' בדרך לא זו אף זו, משא"כ השתא דנקט ממאנת בתחלה הוא בדרך זו ואיצ"ל זו לשי' הכ"מ והב"י הנ"ל והדר נקט אפילו שומרת יבם ומאי אפילו הא אדרבא ממאנת רבותא יותר כדחזינן מדר' יהודא דהאי אפילו קאי לאלמנה מ"מ הו"ל למנקט ממאנת בסוף דהוי רבותא יותר מכולהו, [והי' אפשר ליישב זה חדא מגו חדא, דהנה ת"ק דמוכח מר"י דשמעינהו דסברי אף ממאנת, א"כ קשיא למה לא חשבו אף ממאנת וע"כ דס"ל דהוא מלתא דפשיטא וכ"ש מאלמנה וגרושה משום דמיאון עוקר הנישואין למפרע ולכך לא איצטריך להו למנקט לפי דעתם ולא סברי סברת הכ"מ והב"י הנ"ל רק ר' יהודא פליג על ממאנת וסובר כסברת הכ"מ והב"י הנ"ל, א"כ להלכה דקי"ל כת"ק שפיר חשיב הרמב"ם ממאנת בתחלה דהוא הפשוט יותר לדעת ת"ק ואח"כ אלמנה וגרושה דהוי רבותא יותר לדידהו וכנ"ל וא"ש, אמנם הדברים דחוקים], וידוע דלשון הרמב"ם מזוקק שבעתים. ע"כ נראה לי' דשיטת הרמב"ם ושיטת הר"ח הנ"ל הם לאחדים בידינו ויובן דלפי' קמא דהר"ח מחלק באלמנה וגרושה בין מחיים דאב ובין לאחר מיתה וכן בין אירוסין לנישואין ובפי' בתרא לא הזכיר מזה כלל, והיינו דלפי' קמא דפירש ממאנת מהו על לאחר המיאון, וא"כ קשיא דאטו גרועה מאלמנה וגרושה כקו' הכ"מ והב"י, וע"כ מוכרחין לתרץ אחד משתי אלה או דאלמנה וגרושה הוא דוקא בחיי האב וממאנת אף לאחר מיתה כדפי' ר"ת, או דאלמנה וגרושה הוא דוקא מן האירוסין וממאנת אף מן הנישואין כמו שהוא לפירש"י, וכיון דע"כ אלמנה וגרושה לאו מלתא דפסיקא הוא בכל ענין רק באחד מגווני הנ"ל לכך להלכה כתב הר"ח כפי העולה מב' הפירושים דשקולין הם ויבואו שניהם, [וי"ל דבית אביה היינו בחיי אביה וממילא דוקא מן האירוסין דחזרה לבית אביה לענין הדברים שזוכה האב בבתו, משא"כ לאחר הנישואין דיצאה מרשות האב בבית אביה מאי עבידתה, משא"כ לפי' הרמב"ם קאי על הזמן שמגיע לה מזונות מבית אביה וקאי אפילו אלמנה מן הנישואין ולאחר מיתת האב]. וכמ"ש הטור בשם הרא"ש ג"כ, אבל פי' הב' סובר דאלמנה בבית אביה הוא מלתא דפסיקא בכל ענין אף מן הנישואין ואף לאחר מיתת האב ובבית אביה היינו על הזמן בזמן שמגיע לה מזונות מבית אביה דהיינו עד הבגרות, וא"כ קשיא הא דבעי ממאנת כקו' הכ"מ והב"י דאטו גרועה מאלמנה וגרושה, וע"כ פיר"ח דהפירוש הוא לותה ואכלה עמדה ומיאנה והיינו על המזונות דקודם המיאון, דלאחר המיאון פשיטא הוא דאית לה דכ"ש הוא מאלמנה וגרושה, רק דהבעיא היא על המזונות דמקודם, דאלמנה וגרושה אין להם מזונות רק לאחר האלמנות וגירושין אבל על הזמן דישבה תחת בעלה פשיטא דאין לה מזונות, אבל ממאנת מיבעיא לי' משום דמיאון עוקר הנישואין למפרע ואיגלאי מלתא למפרע דמעולם לא היתה נשואה כלל, ושפיר פשיט מת"ק דלא חשיב ממאנת משום דממאנת לא דמיא לאלמנה וגרושה דממאנת יש לה מזונות אף על הזמן שישבה תחת בעלה, ואתא ר"י לאיפלוגי וקאמר עודה בבית אביה יש לה מזונות כו' נכלל בזה אף ממאנת דדוקא על הזמן שחזרה יש לה מזונות אבל על הזמן שישבה תחת בעלה אין לה מזונות דומיא לאלמנה וגרושה לת"ק, ואשה"ט. והנה הר"ח סיים להאי פירושא שם בשמ"ק דקי"ל כר' יהודא, [והנה מדברי הר"ח נראה דתלוי זה בזה, דלפירושא קמא כתב דהלכה כת"ק ולפירושא כתרא כתב דהלכה כר' יהודא, וכפי הנראה מדבריו דההלכה תלוי' לפי הפירושים ובזה לא עמדתי על כוונתו דמאי תלוי זב"ז, וגם על גוף הטעם דפסק כר"י לא הבנתי דלמה לא נפסוק כת"ק משום דהלכה כרבים, עכ"פ מבואר מדברי הר"ח להאי פירוש דהלכה כר' יהודא], וכן בעיטור שהבאתי (באות ב') שם כתב בשם ר"ח דהלכה כר' יהודא וכן המרדכי (פ' שנתפתתה) שם כתב בשם רבינו יצחק [נראה דכוונתו לבעל העיטור הנ"ל], דהלכה כר' יהודא, וא"כ גם הרמב"ם פוסק כר' יהודא דגם ממאנת דמיא לאלמנה וגרושה דדוקא על שעת החזרה יש להן מזונות אבל לא על הזמן שישבה תחת הבעל, וא"כ אשה"ט דברי הרמב"ם דכלל ממאנת בהדי אלמנה וגרושה וכולן שוין דלזמן שחוזרין לבית אביהן יש להם מזונות ולא על הזמן הקודם, וא"ש ג"כ הא דנקט ממאנת בתחלה דלענין הדין דנקט דיש להן מזונות לאחר החזרה ממאנת פשוט יותר מכולהו ואשה"ט הכל על נכון בעזהשי"ת. ועכ"פ נחזור להנ"ל דחזינן מפי' ר"ח דפירש בעיא דממאנת על הזמן שישבה תחת בעלה משום דמיאון עוקר למפרע, ואפ"ה מפרש לה בלותה ואכלה ועמדה ומיאנה דלא היו לה מזונות מבעל, אבל אם היתה ניזונית מבעל לא מיבעיא לי' כלל אף דמיאון עוקר הנישואין למפרע דהוי כאלו לא נשאת מעולם וע"כ משום דאף בלא נישואין אם אחד נותן לה מזונות האחים פטורים וכהר"י הלוי והנוב"י הנ"ל ולכך הוכרח לפרש דוקא בלותה ואכלה ומיאנה דלא היו לה מזונות מבעל, כן נראה מוכרח לכאורה. ה) אמנם נראה דאי אפשר לפרש כן, דהא כבר נתבאר (באות הקודם) דהר"ח הוכרח לפרש בלותה ואכלה היינו משום דקאי בשיטת הרמב"ם דאלמנה בבית אביה היינו בכל ענין אף מן הנישואין ולאחר מיתת האב, ולשיטת הרמב"ם הנ"ל וכן לשיטת ר"ת דמפרש אלמנה בבית אביה היינו בחיי אביה ואף מן הנישואין נראה מוכרח דלא סברי כסברת הר"י הלוי הנ"ל, דהא סתמא קתני דאלמנה בבית אביה מגיע לה מזונות מהאחים אף דסתם אלמנה מן הנישואין יש לה מזונות מבית בעלה ואף היכא דחזרה לבית אביה עכ"ז מגיע לה מזונות לפי ברכת הבית כדאיתא בכתובות (דף ק"ג), ובוודאי דוחק לומר דמיירי דוקא בגוונא דאין לה מזונות מבית בעלה כגון דתבעה כתובתה וכיוצא בענין דמפסדא מזוני מבית בעלה, דהא סתמא קתני ומשמע דמיירי בכל ענין אף היכא דמגיע לה מזונות מבית בעלה כסתם אלמנה, וא"כ כ"ש היכא דאחר זן אותה בחסד, ודוחק לומר דבמאי דתני בבית אביה דהיינו דחזרה לבית אביה מכלל דאין לה דירה מבית בעלה וא"כ ע"כ דמיירי בגוונא דאין לה מזונות מבית בעלה דהוצרכה לחזור לבית אביה ולא הוצרך לפרש דמיירי באופן דאין לה מזונות מבית בעלה דכבר פי' במאי דתני בבית אביה, דזה דוחק דהא אפשר דחזרה מעצמה לבית אביה כעין הא דאיתא (שם דף ק"ג) הנ"ל. [וע"ד פלפול הנהוג הי' אפ"ל בזה כוונת רש"י (שם דף נ"ג ב') ד"ה אלמנה דכבר הבאתי לעיל (אות א' במוסגר) דההפלאה נדחק בזה מאוד ולעיל כתבתי לפרש בפשטות, אמנם להנ"ל יש לומר ע"ד פלפול הנהוג דלעולם שיטת רש"י דדוקא אלמנה וכרב דארוסה אין לה מזונות ואפ"ה הוכיח דדוקא מן האירוסין דמן הנישואין הא אית לה מזונות מבעל אף לאחר מיחה ורב תני עד דתלקחן דהיינו משום דיש לה מי שיזון אותה וכדקאמר שם לעיל דכיון דאירסה לא