אור גדול קנד

דאף לזה לא אהני ויוצאה במיאון לאו שם לקיחה עליה כלל דהא חזינן ללוי לשי' רש"י והי"א שהביא הרשב"א שהבאתי לעיל (אות א' במוסגר) דסובר דגם אירוסי גדולה איננו נכלל בהא דלקיחה משום דלקיחה היינו נישואין שאז זוכה בזכיות הבעל באשתו אבל אירוסין איננו נכלל בהא דתלקחן משום דאז איננו זוכה עדיין בזכיות הבעל באשתו ולאו לקיחה גמורה היא עדיין, ולכך שפיר מסתבר דאף לרב דגם הוי' דאירוסין נכלל בהא דתלקחן עכ"פ דוקא אירוסי גדולה דהויא לקיחה גמורה לענין גט עכ"פ, אבל אירוסי קטנה דגם לענין גט לא אהני איננו בכלל לקיחה זו ואינו אלא כשידוכין בעלמא, אבל נישואי קטנה דאף דלא אהני לענין גט מ"מ כיון דלכל עניני זכי' שבין הבעל לאשתו שוה לגדולה אין לך לקיחה גדולה מזו ושפיר הויא בכלל עד דתלקחן אף בקטנות, ואף ללוי דפליג באירוסי גדולה דלא הוי בכלל לקיחה זו, מ"מ בנישואי קטנה מודה דכיון דלכל עניני זכי' שבין הבעל לאשתו שוה לגדולה אין לקיחה גדולה מזו, ויעוי' כתובות (ק"א א') דלר"א קאמר אינה כאשתו לכל דבר אלא שצריכה מיאון ובדר"י אמר הרי היא כאשתו לכל דבר אלא שיוצאה במיאון אלמא דלר"א דליכא זכיות שבין הבעל לאשתו קאמר דאין מעשה קטנה כלום ואיננה כאשתו לכל דבר ובדר"י דזכה בהזכיות שבין הבעל לאשתו קאמר דמעשה קטנה כלום והרי היא כאשתו לכל דבר, וא"כ בנישואי קטנה שפיר הויא לקיחה אף דיוצאה במיאון והוי בכלל דעד דתלקחן, משא"כ באירוסי קטנה דליכא זכיות שבין הבעל לאשתו וגם גט לא בעיא לא הוי לקיחה כלל, והוא פשוט ונכון. וגם לטעם הר"ן והרמ"ה דלאו כל כמינייהו דאחין לארסה ולהפסידה מזונות נראה ג"כ דעד כאן לא קאמרי רק באירוסין אבל לא בנשואין, דהנה בנשואין הבעל זוכה במעשה ידיה ובפירות נכסיה א"כ חזינן דבנשואין לא אמרינן לאו כל כמינייהו דאחים להשיאה ולהפסידה מעשה ידיה ופירות, [ובוודאי אין נראה לומר דכוונתם דוקא לענין מזונות דהדבר נוגע להאחים עצמן ולכך חיישינן טפי שיעשו זה לטובת עצמן ולא ישגיחו על טובת היתומה משא"כ היכא דאין הדבר נוגע להם לא חיישינן וכל כמינייהו, ולכאורה נראה כן מהב"ח (סי' קי"ב) וח"מ (שם ס"ק ט') דמחלקי בין אחין ובין אם, אמנם מלשון הר"נ אי"נ לחלק בזה וכן נראה מהט"ז (שם) דאינו מתרץ רק כתי' הב' דהח"מ וכתב להדיא דלדעה קמייתא לא משכחת כלל מבואר דס"ל דאין לחלק כלל בין אם בין אחין אף דאין הדבר נוגע לאם], א"כ חזינן דלענין נישואין אלימו חז"ל כח היורשים דכל כמינייהו להפסידה מעשה ידיה ופירות וה"ה מזנות. ועוד נראה בפשוט דעד כאן לא קאמרי לאו כל כמינייהו רק היכא דמפסידין אותה, אבל לענין נישואין דבשעת מיתה אין מפסידין אותה דהא יש לה מזונות מבעל שפיר כל כמינייהו דהיורשים כיון דאין לה פסידא אף דהבעל יכול לגרשה מ"מ לא חיישינן להא והואיל דבשעת מעשה אין לה פסידא שפיר יש כח להיורשים וכל כמינייהו וממילא מפסדת אף כשנתאלמנה ונתגרשה דהא כבר הפסידה מעד דתלקחן, וכעין זה כתב הב"ח שם אם יש לה מזונות מארוס לא שייך לאו כל כמינייהו יעו"ש. וגם לטעם הרשב"א דכתב דאין מעשיה כלום בקרקע, נראה ג"כ דדוקא לענין אירוסין אבל לענין נישואין הא חזינן דזוכה הבעל ג"כ בהקרקעות שלה לענין השימוש והפירות וגם בגוף הקרקע לענין ירושה אף דאין מעשה קטנה כלום לענין קרקע א"כ חזינן דאלימו רבנן תקנתן לענין נישואי קטנה דליהוי ג"כ לענין קרקע וא"כ ה"ה נמי לענין מזונות, ועד כאן לא קאמר הרשב"א דאינו מועיל לענין קרקע רק לענין אירוסין דלא מצינו דאלימו רבנן להועיל לענין קרקע, אבל לענין נישואין דמצינו דאלימו רבנן להועיל אף לענין קרקע ה"נ לענין מזונות ושפיר הפסידה מטעם לקיחה. (עוד הי' אפשר לומר קצת בכוונת הרשב"א דסובר ג"כ כמ"ש הריטב"א דאירוסי קטנה לאו לקיחה היא משום דיוצאה במיאון, רק אך אף דלאו לקיחה היא מ"מ כיון דעשתה מעשה דגדולה מפסדת מזונות והיא ג"כ גליא דעתה דרוצית לעשות כן א"כ הויא מחילה על המזונות ולזה קאמר דמחילה לא מהני, אבל נישואין אף דלא מהני מטעם מחילה מ"מ כיון דהויא לקיחה שפיר הפסידה מטעם התנאי כתובה דעד דתלקחן ואין לה יותר מתקנת חכמים ואין צורך למחילה]. ועכ"פ מוכח לכל השיטות הנ"ל דהא דנישואי קטנה מפסדת מזונות אין הטעם משום דזן אותה הבעל אף דלאו נישואין הוא, דז"א דהא חזינן דאף כשנתגרשה אינה ניזונית, וע"כ דמתנאי כתובה דמעד דתלקחן הפסידה וכנ"ל דנישואי קטנה שפיר הויא לקיחה לד"ה, א"כ איננו ענין כלל להיכא דאחד זן אותה. ובדרך אגב הואיל דקאימנא להני שיטות הנ"ל דמחלקי באירוסין בין קטנה לנערה, לא אמנע מלהציג דבר קטן שנפל בדעתי ליישב בזה קושיית תוס' כתובות (ס"ח ב') ד"ה בין, דהוכיחו דהא דתניא הבנות בין בגרו עד שלא נישאו ובין נישאו עד שלא בגרו איבדו מזונותיהן כו' היא לא כרב דסובר דארוסה אין לה מזונות דאי כרב הוה לי' למתני נתארסו עד שלא בגרו יעו"ש, ולהני שיטות הנ"ל אפשר דמש"ה נקט נישואין משום דנישאו עד שלא בגרו מיירי בכל ענין אף נישאו בעודה קטנה ובזה דוקא נישואין בעינן וכנ"ל דבאירוסין כשהיא קטנה לא איבדה מטעם דלאו לקיחה היא או דלאו כל כמינייהו משא"כ בנישואין וכנ"ל, ואף להרשב"א דכתב מטעם קרקע א"כ לכאורה הא התם הוא רבי ורבי אית לי' (שם דף נ"א) דאף במטלטלים, מ"מ הא הרשב"א לא כתב טעם זה רק באירסה לדעתה אבל הכא מיירי אף בהשיאוה האחין דכוותה באירוסין באירסוה אחין אף במטלטלים לא הפסידה מטעם דלאו כל כמינייהו, [וגם לפמ"ש לעיל במוסגר גם להרשב"א לאו לקיחה היא רק דנימא דאיבדה מטעם מחילה ע"ז הוצרך לטעם קרקע א"כ התם הא איירי במחאי וליכא מחילה שפיר אף במטלטלים לא מהני, אמנם לפי פשטות הרשב"א נראה דלא מהני מחאי כיון דהויא לקיחה ומעשיה מועיל לענין מטלטלים א"כ שפיר איבדה מתנאי ב"ד דעד דתלקחן א"כ מאי מהני הא דמחאי דהוי כגדולה אם תתארס ותמחא דפשיטא דלא מהני דאפ"ה איבדה מזונות וה"נ בנישואי קטנה אף דמחתה אפ"ה איבדה וה"נ באירוסין לענין מטלטלין דעד כאן לא קאמר הרשב"א רק לענין קרקע דלא מהני מחילה ה"נ אינה מפסדת מחמת הלקיחה משא"כ לענין מטלטלים, אבל לפמ"ש לעיל במוסגר א"ש] ועכ"פ נחזור להנ"ל דלפי מה שנתבאר אין שום התחלת ראי' להיכא דאחד זן אותה. ד) עוד נראה לכאורה דאפשר להביא ראי' להר"י הלוי ולהנוב"י הנ"ל מהא דהובא בשמ"ק שם עוד בשם ר"ח דפירש עוד פירוש אחר בבעיא דממאנת דהיינו בלותה ואכלה ועמדה ומיאנה וכעין דאיתא כתובות (ק"ז ב') יעושה"ט, ומקודם נעמוד על כוונת הר"ח ואח"כ נפלפל בו לניד"ד, דלכאורה איננו מובן כלל כוונת הר"ח דלמאי נדחק לפרש כן בגוונא הנ"ל ולא בפשוטו וכמו שפירשו כל הראשונים דהבעיא היא על לאחר המיאון, ובכדי לעמוד על כוונתו נקדים דברי הרמב"ם (פי"ט מאישות הל' ט"ז). דהנה ז"ל הרמב"ם שם נשאת הבת ומיאנה או נתגרשה או נתאלמנה אפילו היא שומרת יבם הואיל וחזרה לבית אביה ועדיין לא בגרה הרי זו ניזונת מנכסי אביה עד שתיבגר או עד שתתארס, והעתיק לשונו המחבר (סי' קי"ב סעי' ד'), והנה המגיד והב"י והכ"מ הבינו בדעתו דהוא מפרש דאלמנה בבית אביה היינו בעודה נערה ואף מן הנשואין ואף לאחר מיתת אביה, והקשה הכ"מ שם והב"י דלשיטתו א"כ מאי בעי על ממאנת והלא הדברים קו"ח מה אלמנה וגרושה דלא עקרתה לנשואין, הראשונים ניזונית ממאנת לא כ"ש, ונדחק הכ"מ והב"י דאפשר דממאנת גרועה משום דמדעתה נפקא, והביאוהו הלח"מ שם והבי"ש (שם. ס"ק ט') והדברים דחוקים מאוד, עוד נדחק שם הלח"מ דלפי שי' זו איך נרמז בדברי ר' יהודא דקאמר עודה בבית אביה יש לה מזונות לאפוקי ממאנת דכמו דנתארמלה מן הנישואין לא אימעוט מזה ה"נ ממאנת, ונדחק דהיכא דבע"כ היא בבית אביה נכלל בעודה בבית אביה משא"כ ממאנת דמדעתה, והדוחק עצום עד שלא ניתן לאומרו אף לדוחק כמבואר לכל מעיין. עוד יש לתמוה לפי שי' זו דממאנת גרועה יותר מאלמנה וגרושה וא"כ ת"ק למה שבק לממאנת ולא נקט לה בהדי אלמנה וגרושה