אור גדול קנג

כיון דהפסידה משעת אירוסין תו לא הדרא, והנה מדהוסיף רבי יהודא עודה בבית אביה קאמר דממאנת איכא בינייהו דשמעינהו לרבנן דסברי דממאנת אית לה ע"ז הוסיף דדוקא עודה בבית אביה אבל אינה בבית אביה בכל ענין אין לה מזונות אף ממאנת, והנה הא פשיטא דמלשון עודה בבית אביה לא אימעוט ארוסה רק נשואה ומשנה שלימה שנינו כתובות (ד' ע"ה) היו בה מומין ועודה בבית אביה דהיינו בעודה ארוסה א"כ ה"נ דקאמר רבי יהודא עודה בבית אביה יש לה מזונות היינו אפילו נתארסה דעדיין קרוי' עודה בבית אביה, וכיון דרבי יהודא לית לי' חזרה למזונות אף ע"י מיאון א"כ מוכח דלא הפסידה כלל ע"י אירוסין דאי הפסידה אף ע"י מיאון לא היתה חוזרת למזונות לרבי יהודא, וכיון דמוכח לר' יהודא דלא הפסידה ע"י אירוסי קטנות שמעינן דלכ"ע הכי הוא דבזה ל"פ ר"י ורבנן, זה נ"ל ברור בכונת ר"ח וזהו כוונת הריטב"א ג"כ. ובזה עמדתי ג"כ על מ"ש הר"ח ושמעינן מהכא דתפס זה לראי' עצומה, והריטב"א כתב דמשמע הכי ומסתבר ואיננו תופס זה לראי', ולהנ"ל אשה"ט דתלוי לשיטתם בהא דנתארמלה בבית אביה דת"ק דהר"ח כתב כהרא"ש דדוקא נתאלמנה האירוסין בחיי אביה, וא"כ לא משכחת ממאנת רק לאחר מיתת האב דבחיי האב אי אפשר רק לאחר שהשיאה אביה דנעשה יתומה בחיי האב וכיון שנשאת בחיי האב שוב אין לה מזונות לשיטתו וע"כ דלא השיאה האב א"כ אי אפשר לממאנת בחיי האב רק לאחר מיתה, [יעוי' קידושין (מ"ד ב' ומ"ה א' ודף י"ט)], וא"כ עודה בבית אביה היינו כל זמן שלא נשאת ושפיר הויא ראי' מוכרחת וכנ"ל, משא"כ לשיטת הריטב"א הנ"ל דסובר כר"ת דבית אביה היינו בחיי אביה ואפילו נתאלמנה מן הנישואין בחיי אביה אית לה, וא"כ משכחת גם ממאנת בחיי האב בנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, וא"כ יש לומר דגם כוונת ר' יהודא הכי עודה בבית אביה דהיינו אם מיאנה בחיי האב דוקא יש לה מזונות דשמעינהו לרבנן דסברי דממאנת אף לאחר מיתה אית לה וקאמר ר' יהודא אף ממאנת ג"כ דוקא בחיי האב וא"כ בית אביה דר' יהודא שפיר דמיא לבית אביה דת"ק ושפיר ממעט ממאנת לאחר מיתה אף מן האירוסין ואין ראי', ולכך לא קאמר רק דמשמע משום דדחוק לי' קצת לפרושי ממאנת בחיי האב ולאוקמא בגוונא רחיקא שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ולכך משמע לי' דדוקא מן הנישואין וא"כ יתפרש דברי ר' יהודא בפשיטות אף בממאנת לאחר מיתה עודה בבית אביה כל זמן שלא נשאת, ומסתבר לי' הכי אבל ראי' גמורה לית לי' לפי שיטתו, משא"כ לפי שי' ר"ח ראי' ברורה וחזקה היא כנ"ל דע"כ קאי על לאחר מיתת האב. ומעתה לפ"ז מבואר שיטת ר"ח כמ"ש המגיד בשמו דבכל ענין ארוסה קטנה לא הפסידה מזונותיה אף כשנתארסה מדעתה מעצמה, דהא מלתא פסיקתא תני ר' יהודא עודה בבית אביה יש לה מזונות דנכלל בזה אף כשנתארסה מדעתה, ומה שכתב הר"ן בשמו צע"ג. וכן בדברי העיטור נמי נראה דצדקו דברי המגיד, דהנה ז"ל העיטור (באות כ') גבי כתובה דמירכסא כו' דחשיב שם תנאי כתובה וכתב החמישי מזון הבנות וכו' ודוקא נערה ארוסה אבל קטנה ארוסה יש לה מזונות עד שתיבגר מדתניא לקמן אלמנה בבית אביה וגירושה ושומרת יבם בבית אביה יש לה מזונות ופליגי ר' יהודא ות"ק [במזונות והוא ט"ס וצ"ל] בממאנת ש"מ היכא דלא נתארמלה ומיאנה ועודה בבית אביה יש לה מזונות ורישא וסיפא בקטנה מיירי וכן פסק ר"ח כו', והנה דברי העיטור צריכין ביאור גדול, דלולא הני ד' תיבות דכתב ורישא וסיפא בקטנה מיירי היו דבריו מתפרשין ממ"ש כמ"ש לעיל בשיטת ר"ח דמדברי ר' יהודא שמעינן דאף דלא נתארמלה ומיאנה כל שעודה בבית אביה דהיינו שעדיין לא נשאת יש לה מזונות, אמנם מה שכתב ורישא וסיפא בקטנה מיירי אין להן ביאור כלל לכאורה, והנראה לי בביאור דבריו דהוא שיטה חדשה לגמרי דסובר כשיטת רש"י דנתארמלה בבית אביה לאו דוקא נתארמלה כיון דבבית אביה פירושו מן האירוסין וסובר דלא הפסידה מן האירוסין, [דאי היתה מפסדת לא הוות הדרא כשי' רש"י], א"כ אפילו לא נתארמלה נמי וכשי' רש"י רק דאיננו סובר כפי' התוס' דהך ברייתא סוברת כלוי רק דאף לרב אתיא רק דמיירי בקטנה דאינה מפסדת באירוסין וממאנת אף מן הנשואין אוכלת מן האחין ור' יהודא סובר דדוקא בבית אביה דהיינו מן האירוסין וסובר דגם ממאנת לא הדרא, ועכ"פ מוכח מהרישא מת"ק מהא דאלמנה וממיאון דר' יהודא דבעודה ארוסה לא הפסידה אף בלא אלמנות ומיאון דאי היתה מפסדת לא היתה חוזרת, שוב מצאתי להפלאה כתובות (נ"ג ב') בתוד"ה אלמנה דכתב לפרש כן בהברייתא מדעת עצמו יעו"ש וכיון לדעת הראשונים דכשיטתו מבואר בעיטור וכנ"ל, [ודברי הגר"א אבה"ע (סי' קי"ב אות ד') לא הבנתי כלל יעושה"ט דלכאורה נראה מדבריו דהי"א דסעי' ד' קאי על מיאנה נמי דדוקא מן האירוסין והוא תמוה מאוד דזה אינו דמיאנה לכ"ע אף מן הנשואין וכ"כ הגר"א (שם אות ט') בעצמו, ואפשר דכוונתו ג"כ כעין הנ"ל דהי"א דסעי' ד' מפרשי להברייתא מן האירוסין דוקא ודוקא נתאלמנה, (ויעו"ש בס' כתובה (סי' קי"ב) דכתב דזהו שיטת רש"י לפי הנוסחא שלפנינו הובא לעיל (אות א') במוסגר.) ומדדייקינן מינה לממאנת מכלל דנתארמלה ונתגרשה ג"כ בקטנה מיירי דומיא דממאנת ואפ"ה דוקא נתארמלה ונתגרשה אבל לא נתארמלה הפסידה, ועדיין כוונת הגר"א צל"ע.], ועכ"פ גם להעיטור מלתא פסיקתא תני בברייתא דאלמנה בבית אביה דהיינו מן האירוסין יש לה מזונות אף בנתארסה מדעתה והיינו כשיטת המגיד, ושי' הר"ן בשי' הר"ח והעיטור צע"ג דדחיק טובא לפרש הא דת"ק או הא דר' יהודא עודה בבית אביה דלאו מלתא פסיקתא נינהו רק דמיירי בגוונא דארסוה אחין כמובן וצ"ע. עכ"פ איך שיהי' בשי' ר"ח והעיטור עכ"פ מוכח דבגוונא דאמר ר' יהודא עודה בבית אביה אית לה מזונות והיינו אף בעודה ארוסה לשי' ר"ח כנ"ל והיינו משום דלא הפסידה באירוסיה משום דלאו דאורייתא כשי' המגיד והריטב"א, או משום דמיירי דאירסוה אחין וכמ"ש הר"ן ולאו כל כמינייהו להפסידה, באותו גוונא גופי' קאמר דאינה בבית אביה אין לה מזונות דכיון דנשאת איבדה מזונותיה אף דמיאנה אח"כ, א"כ יקשה אמאי דהא ה"נ שייך טעמא דלאו דאורייתא או משום דלאו כל כמינייהו דאחים, וגם לת"ק דוקא יצאה במיאון יש לה מזונות משום דעקרה להנישואין אבל נתארמלה או נתגרשה אין לה ויקשה אמאי כנ"ל, ושוב לא שייך לתרץ כתי' הבית מאיר והאבני מילואים והישועת יעקב הנ"ל משום דנשואה אית לה מזונות מבעל דהא לאחר הגירושין לת"ק ולאחר המיאון לר' יהודא דאין לה מבעל ואפ"ה אין לה גם מאחים, וא"כ ע"כ דאינו משום המזונות דבעל, דהא אפילו נימא כהר"י הלוי והנוב"י דהיכא דאחר זן אותה פטורים האחים מ"מ כל ששוב פסק לזונה בוודאי לא ניתן להאמר כלל שהאחים ג"כ יפטרו כמ"ש לעיל (באות הקדום) וא"כ קשיא כנ"ל, וכן לשי' העיטור הנ"ל הא דת"ק נתארמלה בבית אביה דמפרש מן האירוסין ובקטנה משום דקטנה לא הפסידה מן האירוסין, א"כ מבואר דבאותו גוונא גופי' דלא הפסידה מן האירוסין כגון שאירסוה אחין להר"ן או אף מדעתה להמגיד באותו גוונא מן הנישואין הפסידה אף בנתגרשה וא"כ הדרא קושיית הבית מאיר לדוכתי' ולית לה פתרא אף בדוחק ואין לתירוצם התחלה כלל כמובן. ג) ע"כ נראה ליישב הקו' בפשיטות והוא, דהנה ג' טעמים נאמרו בהא דקטנה לא הפסידה ע"י אירוסין, א', טעם הריטב"א והמגיד משום דכיון דיוצאה ע"י מיאון אינו אלא כשידוכין בעלמא ולאו לקיחה היא, ב', טעם הרמ"ה והר"ן דלאו כל כמינייהו דאחין להפסידה מזונות, ג', טעם הרשב"א דאף כשנתארסה לדעתה אין מעשיה כלום לענין מזונות דאינו אלא ממקרקעי. והנה לטעם הריטב"א והמגיד נראה דלק"מ, דהנה התנאי כתובה דעד דתלקחן לגוברין אטו מפורש דבעי לקיחה לענין גט הא סתם תלקחן קתני שיהא נקרא לקיחה לאיזה דבר, רק דס"ל דכיון דבאירוסין איננו לקיחה לשום דבר רק לענין להצריך גט להכי בגדולה אף באירוסין הויא לקיחה אף דעדיין איננו לקיחה לשום דבר זכי' שבין הבעל לאשתו מ"מ כיון דאהני למיסרה לעלמא ולהצריך גט שפיר הויא לקיחה, משא"כ בקטנה