אור גדול קנב

מבואר מרש"י שלא תקנו רק שלא תחזור על הפתחים וכשיש לה מי שיזון אותה דלא שייך האי טעמא לא תיקנו יעו"ש בנוב"י. ומה מאוד תמיהני על הנוב"י דרב גוברי' איך שגה במח"כ בראי' זו דאין לה התחלה כלל, דבענין אירוסין על עיקר התקנה מיבעי' לי' דאיך היתה התקנת חכמים אם עד דתלקחן כרב או דיתנסבן כלוי דלא שמיע לי' פלוגתתן או דשמיע לי' ומיבעי' לי' כמאן הלכה וכמ"ש התוס' שם, וא"כ שפיר קאמר מסתברא אין לה והיינו דמתחלה עיקר תקנת חכמים לא היתה רק עד דתלקחן משום דביותר לא היו צריכין לתקן דאין צורך דמסתמא הארוס יזון אותה, ואידך לישנא סובר דמסתמא תקנו עד הנישואין משום דצורך הי' לתקן גם על אחר האירוסין, וא"כ כ"ז על עיקר התקנה קאי איך היתה מתחלה התקנת חכמים, אבל במה שתקנו שוב אין שום חילוק וכעין דאמר כתובות (נ"ב ב') לענין כתובת בנין דיכרין דכל הטעם כדי שיכתוב האב א"כ נימא דדוקא היכא דכתב האב וקאמר דלא פלוג רבנן דתקנת חכמים קבועה היא ואין משגיחין על הפרט דאף היכא דלא שייך הטעם עכ"ז יתד הוא שלא תמוט ולא פלוג, ויעוי' כתובות (מ"ט א') במתני' ושם (נ' ב') דיליף תקנת המזונות מתקנת כתובת בנין דיכרין וה"נ יש למילף דמה תקנת כתובת בנין דיכרין עשו לתקנה קבועה וחק ולא יעבור דאף היכא דלא שייך הטעם לא פלוג רבנן ה"נ תקנת המזונת הוי תקנה קבועה דאף היכא דיש לה מי שיזון אותה דלא שייך הטעם אפ"ה לא פלוג רבנן ומגיע לה מזונות, וארוסה שאני דהתם עיקר התקנה לא היתה רק עד דתלקחן משום דלא תקינו על אחר אירוסין בתחלה וקבעו זמן רק עד האירוסין משום דלאחר האירוסין לא הי' צורך דמסתמא הארוס יזון אותה מש"ה לא תקנו רק עד דתלקחן, אבל עד דתלקחן דתקנו שוב אף אם זן אותה קודם האירוסין מ"מ אית לה מזונות דלא פלוג דתקנת חכמים אין משגיחין על הפרט רק על הכלל וכנ"ל. ותדע דהא לבתר תקנת חכמים דלא תקנו רק עד דתלקחן אבל לא מאירוסין ואילך והיינו משום דמסתמא יזון אותה הארוס להכי לא תקנו רק עד דתלקחן ואף אם הארוס אינה רוצה לזונה, (דלשיטת רש"י אין לה דין מזונות על הארוס וכדאיתא בבי"ש (סי' קי"ב ס"ק ו')] אפ"ה אין לה מזונות מאחים, והוא פשוט ואין צורך לראי', וכן מוכח מתוס' (שם ס"ח ב') ד"ה בין דאל"כ לק"מ דלמא מיירי דהארוס אינו נותן לה מזונות, מכלל דלרב בכל ענין ארוסה אין לה מזונות מן האחים משום דלא פלוג רבנן דכיון דברוב פעמים לא הוצרכו לתקן על אחר אירוסין לא תקינו כלל אף אם הארוס אינו נותן לה, ה"נ בהיפוך במאי דתקינו עד האירוסין אף אם אחד נותן לה אפ"ה אית לה, והדברים מוכרעין מעצמן ג"כ דאין משגיחין על הפרט, דאל"כ במאי פליגא לישנא קמא דקאמר מסתברא לית לה כו' ואידך לישנא קאמר מסתברא אית לה כו' דלישנא קמא סובר דהארוס יזון אותה ולישנא בתרא סובר דלא יזון אותה, דנחזי אנן אם הארוס יזון אותה או לא דאם לא יזון אותה אף ללישנא קמא אית לה מאחים ואם הארוס זנה אף ללישנא בתרא לית לה דלא גרע מאחר זנה, וא"כ במאי פליגי הני לישני, ובוודאי דחוק לומר דפלוגתתן היא אם כופין בתחלה להאחים בלא המתנה לראות אם הארוס יזון אותה דללישנא בתרא כופין בתחלה ואין ממתינים כלל משא"כ ללישנא קמא דממתינים ואין כופין להאחים בתחלה משום דמסתמא הארוס יזון אותה, דהוא דחוק טובא ולא ניתנו לאומרן כלל, אלא וודאי הדברים מוכרעין מעצמן דאין משגיחין על הפרט רק על הכלל דברו וללישנא קמא אף אם הארוס אינו רוצה לזונה אפ"ה לית לה מאחים וכנ"ל, וה"נ יש לומר ללישנא בתרא דאף אם הארוס זן אותה וכן ללישנא קמא באם אחד זן אותה קודם אירוסין. ותדע עוד דהא שי' רש"י שם גבי בעי' דממאנת דפשיט מברייתא אלמנה בבית אביה כו' דנתארסה ונתאלמנה אין לה מזונות אם ארוסה אין לה מזונות, [וראיתי בהפלאה בס' כתובה (סי' קי"ב ס"ק ז') דכתב דהתוס' היו להם גירסא אחרת ברש"י אבל לעי הנוסחא שלפנינו ברש"י משמע דכ"ש דלרב אתיא שפיר הברייתא ונדחק שם מאוד בדברי רש"י, והמעיין שם בראשונים שהובא בשמ"ק יראה דהביאו נוסחת רש"י כמו שהיא לפנינו ואפ"ה הבינו בשיטת רש"י כמו שהבינו התוס', וביאור דברי רש"י נראה לי עפ"י מאי דאיתא שם בשמ"ק גבי מחלוקת דרב ולוי בשם הרשב"א די"א דבמתני' לכ"ע תנינן עד דתלקחן רק רב ולוי פליגי בפירושא דתלקחן דרב מפרש לה הוי' דאירוסין ולוי מפרש לה הוי' דנישואין יעו"ש, א"כ אשה"ט כוונת רש"י כאן דשפיר כתב דע"כ באירוסין מיירי דהא עד דתלקחן תני במתני' לכ"ע ושום תנא ל"פ עלה ואף אם יסברו בפירושא דתלקחן כלוי דאיננו נכלל בזה הוי' דאירוסין אפ"ה בנישואין ע"כ מודה דאימעוט מעד דתלקחן וא"כ ע"כ דמיירי באירוסין ויסבור כלוי, ואשה"ט בפשיטות], וא"כ אם נדמי' אחד זיין לה לארוסה, כמו שדימה הנוב"י הנ"ל, א"כ אם זן אותה יום אחד אף אם פסק אח"כ לזונה שוב אין לה מזונות כמו ארוסה אף דנתאלמנה ונתגרשה, וכן לפמ"ש הבי"ש (סי' קי"ב ס"ק ט') דלשיטת רש"י אף נתגרשה ונתאלמנה בחיי אביה מן האירוסין אין לה מזונות א"כ אחד זן אותה יום אחד בחיי האב אף דאח"כ פסק מלזונה שוב אין לה מזונות, והם דברים שאין להעלותן על הדעת, א"ו ברור דאין שום דמיון כלל ואפס דהתם התקנת חכמים מתחלה לא היתה רק עד דתלקחן ושוב לא פלוג בכל ענין בין קודם לקיחה בין אחר לקיחה, וכיון שנתרועע היסוד נפל הבנין של הנוב"י, דהא אף לשיטתו אין לו ראי' משאר הפוסקים דפליגי על רש"י בהא רק דסובר לפשיטות דכיון דלשיטתם אין הכרח מגמ' דלית לה ברור מסברא דאית לה, וכיון דנתבאר דגם לשיטת רש"י אין שום הכרח ממילא ברור דלכ"ע אית לה והדברים מוכרעין דלא חלקו בתקנתם ול"פ וכנ"ל. הארכתי בפשיטות משום דהנוב"י בנה על זה כל יסודו להלכה ולמעשה, וכן נראה מהכנה"ג ממה שציין הא דהר"י הלוי על הא דנתארסה נראה דיסודו של הר"י הלוי הי' ג"כ על הא דארוסה, וברור דאין שום התחלת ראי' כלל ואין שום מקום לדבריהם וכמו שנתבאר. ב) אמנם לכאורה הי' נראה לי להביא ראי' לדעת הר"י הלוי הנ"ל מהא דמבואר בש"ע (סי' קי"ב סעי' ג' בהג"ה) דבאירוסין לא הפסידה רק כשנתארסה כשהיא נערה כו' יעו"ש דהוא שיטת ר"ח והעיטור והרשב"א, ויעו"ש בבית מאיר דנתקשה דא"כ נשואין נמי כשהיא קטנה לא תפסיד ויעו"ש בבית מאיר דע"כ לדחוק משום דנשואה אית לה מזונות מבעל, אלמא אף דלא חשבינן לה לנישואין וא"כ הא דבעל זן אותה אינו אלא כאחר זן אותה אפ"ה פטורים האחים, ויעו"ש באבני מלואים וכן ראיתי בישועת יעקב שם דלא מצאו מענה לזה רק משום דבעל זן אותה, וא"כ מוכח כנ"ל ולכאורה היא ראי' חזקה. אמנם נראה דגם הא לא תברא, דתירוצם נראה תמוה דא"כ דכל הטעם דנשאת כשהיא קטנה אין לה מזונות איננו משום הנישואין רק משום דהוי כאחר זן אותה א"כ מאי איריא ממאנת דיש לה מזונות אפילו נתארמלה ונתגרשה נמי כיון דשוב אין זן אותה, ויען כי ראיתי שערורי' בהא דאירוסי קטנה, דהמגיד הביא בשם ר"ח והעיטור משום דאינו דאורייתא והר"ן הביא בשמם משום דלאו כל כמינייהו דאחים להפסידה וא"כ אם נתארסה מעצמה יש לה מזונות, וראיתי בישועת יעקב שכתב דהעיקר כהר"ן ראיתי לברר הדברים ועי"ז יובן גם הקו' הנ"ל ביתר ביאור, והוא דהנה יעוי' בשמ"ק גבי פלוגתא דרב ולוי אם ארוסה יש לה מזונות דכתב דנראה דדוקא בנערה שקידושיה גמורין אבל קטנה כיון שיוצאה במיאון אינו אלא כשידוכין בעלמא וה"נ משמע לקמן בבעיא דממאנת כ"כ הריטב"א, ושם גבי בעיא דממאנת דקאמר תניתוה כו' הביא השמ"ק בשם הריטב"א דמפרש לה כר"ת דנתארמלה בחיי אביה אף מן הנשואין, וגבי הא דקאמר ממאנת איכא בינייהו כתב בשם הריטב"א דמסתבר דדוקא מן הנישואין כו', וכעין זה כתב שם בשמ"ק בשם הר"ח דפי' כפי' הרא"ש דנתארמלה בבית אביה היינו בחיי אביה ומן האירוסין וכתב ושמעינן מהכא דלכ"ע ארוסה קטנה יש לה מזונות, ויש להבין ראייתו דאיך מוכח מהכא וכן מ"ש הריטב"א דהכי משמע בבעיא דממאנת יש להבין דמהיכן משמע לי' כן ונראה ברור דראייתם הכי היא, דהנה שיטתם היא דנתארמלה בבית אביה היינו בחיי אביה דלאחר מיתה