אור גדול קנא

קי"א) ותירץ דאולי לא דמיא דכתובת בנין דיכרין היינו הכתובה בעצמה דמה לי כשגובית היא מה לי כשגובים זרעה ולהכי כתובת בנין דיכרין שפיר נכלל בכתובה יעו"ש. עוד מצאתי בת' פרח מטה אהרן (ח"א סי' ו') שהביא בשם מורו שהקשה על הריב"ש מת' הרשב"א שבב"י (סי' צ"ג) הנ"ל ונדחק מאוד בישובו, ונהנתי שמצאתי קצת ממה שנתקשתי בזה ות"ל הרגשתי בכ"ז ביתר ביאור ובהרחבת הדברים באורך וברוחב בדרך יותר מרווח בס"ד. ה) ועתה אחר שהראני ד' את כל אלה מעתה אמינא בעזהשי"ת ולא מסתפינא דברור דאין לסמוך על הב"י ורמ"א הנ"ל ואין לעשות ממנו אף סד"ד כמ"ש הנוב"י הנ"ל, דברור דהא דכתב מטלטלין בכתובה איננו מעלה ומוריד כלל לענין מזון הבנות מתרי טעמי, חדא דלא כיון על זה כמ"ש הרשב"א והמגיד, ועוד דאף אם הי' מכוין לא מהני דהוי לדבר שלא בא לעולם, ואף שכתבנו (באות הקודם) לצדד לדינא לקיים דבריהם מ"מ וכי מפני שאנו מדמין ע"ד פלפול נעשה מעשה, והברור לדינא דאיננו מועיל מ"ש מטלטלין בכתובה אחר דכל יסודו של הב"י ורמ"א מהריב"ש בכתובת בנין דיכרין ושם גופי' שכנגדו הוא התשב"ץ אשר נעלם מעיני האחרונים חולק עליו, ואף לדעת הריב"ש כתב הכנה"ג הנ"ל לצדד דדוקא בכתובת בנין דיכרין, וגם אנו כתבנו למעלה כוונה אחרת בדברי הריב"ש אשר לפ"ז איננו ענין כלל למזון הבנות, והרדב"ז אשר הי' מגדולי הדור בזמן הב"י כתב להדיא דאף בפירש מטלטלין לא מהני למזון הבנות וכנ"ל, [ואף שכתב שם דמרבינו שמשון משמע דמטלטלין דינן כקרקע אף בלא כתב, כבר כתבתי לעיל דאיננו ראי' להמעיין וגם מרב האי דחה הרא"ש], וכ"כ הכנה"ג בשם ס' שארית יהודא, ע"כ פשוט דאף ס' אינו ובפרט דמוכרע ג"כ כוותייהו וכנ"ל. אמנם מה שכתבתי לעיל (בתשובתי הראשונה) לחדש לשיטת הרמב"ן ולפירושו הנכון בש"ס בשי' רבא דבתובעים לאחר זמן נוטלים הכל, נראה לי נכון וברור לשיטתו וכן נראה משיטת הרא"ש כמו שכתבתי שם, אמנם כבר נתבאר שם דלשיטת הרשב"ם ותוס' וכ"נ מרבינו יונה דאינם סוברים כן וא"כ הוי ספיקא דדינא, ועתה נחזי אנן היכי לידיינו דייני להאי ספיקא דדינא. הנה הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' צ"ה) הנ"ל כתב דהיכי דאין שום אחד מוחזק יחלוקו במועטים יעו"ש, והנה בראשית השקפה תמהתי עליו דהא אף במועטים היורשים מוחזקים דנכסי בחזקת יתמי קיימי והבנות אינן אלא חוב וכמבואר בב"ב (ר"פ מי שמת) גבי מועטים ונתרבו ומשנה שלימה שנינו בב"ב (ד' קנ"ז) נכסים בחזקתן בחזקת היורשים אמנם שוב ראיתי דהדין עמו דכן הוא בטור חו"מ (סי' ר"פ) והובא שם בהגהת ש"ע (סעי' ט') דבן וטומטום בנכסים מועטים הטומטום שקיל פלגא בממ"נ ואידך פלגא הוי ממון המוטל בספק וחולקים יעו"ש, וראיתי שם בנתיבות שנתקשה בזה, עכ"פ חזינן דעת הטור ורמ"א דחולקין, [ובגוף דברי הטור ורמ"א מלבד מה שנתקשה הנתיבות קשיא לי דלפי מה שפסקו דאנדרוגינוס בריה בפני עצמו הוא ובוודאי אינו מגיע לו מזונות א"כ אמאי הטומטום נוטל ג' חלקים הא כמו דאמרינן חולין (ע"ז ב') סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות יעו"ש בתוס' דכוונתו על דמות יונה ה"נ י"ל בהיפוך סמוך מיעוטא דאנדרוגינוס למחצה דזכרים א"כ הו"ל נקיבות מיעוטא וא"כ איכא רובא דלא יטול אלא פלגא, ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הכא דאין שום אחד מוחזק הולכין וכמ"ש תוס' ב"מ (דף כ"ג) ד"ה והא וב"ב (כ"ג ב') ד"ה חוץ, ולומר דאנדרוגינוס הוי מיעוטא דמיעוטא דלא מצרפין לי' למחצה דלא שכיח יותר מנדמה הוא דחוק ובפרט לפי' התוס' דכוונתו על דמות יונה הא וודאי לא שכיח כלל, גם הא אמרינן בבכורות (מ"ב ב) דאמרינן בטומטום הואיל ואישתני אישתני, ואפשר דהוכחתו מרבא ב"ב (ק"מ ב') דס"ל דוחין אותו ויש לו דקשיא אמאי יש לו לשיטת הטור דלמא אנדרוגינוס הוא ואין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ דמיעוטא דמיעוטא הוא ע"כ אף למחצה לא מצרפין לי' ועדיין צ"ע בזה], א"כ מבואר כדעת הנוב"י. וא"כ הכא יש לומר דהכל בחזקת הקטנות דהן וודאי יש להן זכות בנכסים האלו והבן ואין ספק מוציא מידי וודאי, ודמיא להא דאיתא שם ברמ"א בבת וטומטום בנכסים מועטים אין לטומטום כלום וכן מבואר שם בטור וברא"ש ב"ב (פ' מי שמת סי' ה') והיינו משום דאין ספק מוציא מידי וודאי, והדברים קו"ח דהתם איננו וודאי כלל דאיכא החיוב מזונות דדלמא בת היא ותקנת מזונות איכא רק בבן וכמו שנתקשה שם הנתיבות דעכ"פ הי' לו להטומטום ליטול רביע כמו בבן וטומטום. וצ"ל בדעת הרא"ש והטוש"ע בהג"ה דבטומטום ובן אינו ידוע מכח איזה זכות בא ליטול וכמ"ש הרא"ש ביבמות (פ' החולץ סי' ט') משא"כ בבת וטומטום דעכ"פ ידוע דאית לה תקנת מזונות בעלמא, וא"כ כ"ש הכא דהכא גופי' בהנהו נכסים פשיטא דאית להו תקנת מזונות א"כ לכאורה פשיטא דאית לן למימר דהוו וודאי והבן ספק ואין ספק מוליא מידי ודאי, כן הי' נראה לכאורה. אמנם באמת נראה דכ"ז אינו, דעד כאן לא קאמרי הרא"ש והטוש"ע בהג"ה הנ"ל אלא היכא דהספק נופל בשעת מיתת האב ובשעת נפילת הירושה דבזה בנכסים מוטעים אלים כחייהו דהוו כאלו נפלה להן בירושה אף דלענין נתרבו ומכרו בחזקת היורשים קיימי עכ"ז זו"ז ס"ל דהוו בחזקת הבנות יותר מבע"ח, אבל הכא בשעת מיתה לא הי' ספק כלל לפי מה שנתבאר דלא כהב"י והרמ"א דפשיטא דהי' להבן חלק ובחזקתו רק דלאחר זמן נפל ספק משום דכבר מגיע החוב וכשיטת הרמב"ן והרא"ש וא"כ איננו אלא ספק חוב והוי היורשים מוחזקים והחוב ספק, נמצא דלהבן מגיע חלק שליש ומגיע להגדולה חלק תשיעית, ובפרט דגוף דין הטור והרמ"א הנ"ל הרמב"ם חולק כמ"ש שם הנתיבות והסכים ע"כ נראה כנ"ל, ואם היינו תופסים כמ"ש הנוב"י דתפס דברי הב"י והרמ"א לספיקא דדינא היו זוכין הקטנות מתרי טעמי, חדא דאין ספק מוציא מידי וודאי כיון דהספק על שעת נפילה והוי כבת וטומטום, ועוד דלהקטנות הוי ספק ספיקא דלמא מהני הא דכתב מטלטלין כהרמ"א ואף אי לא מהני עכ"ז דלמא לאחר זמן שייך הכל להבנות וכנ"ל וכיון דאין שום אחד מוחזק שפיר מהני ספק ספיקא, [אמנם דהי' אפשר לדון דלא נולדו הספיקות כאחד], אמנם למה שהעלתי הדין עם הגדולה וכנ"ל, ע"כ מהראוי לפשר בזה ויבצעו תמימים את הדבר לענין החלק תשיעית הנ"ל, ויהא די בזה כעת לענין מטלטלין, ועתה נבוא למה שנסתפק כת"ר. פיסקא ג. א) הנה כת"ר נסתפק דדלמא לא היתה התקנה ממזונות רק שיתנו להן מזונות דבר יום ביומו ואם לא אכלו לא זכו בהמזונות דלא זיכו להן חז"ל רק מה שנותנין לתוך פיהן ואינן יכולין לתבוע אחר הזמן על העבר, והנה כעין ספיקת כת"ר כבר עמדו להסתפק בכעין זה, יעוי' בכנה"ג (סי' קי"ב בהגהות הטור אות ו') על מ"ש הטור נתארסה אפילו בקטנותה אין לה מזונות, כתב ע"ז הכנה"ג וה"ה אם נתחסד אחד לזון אותה שאין לה מזונות מן האחין הר"י הלוי (סי' כ'), ובשם חכם אחד כתב שאפ"ה יש לה מזונות ולזה דעת נוטה עכ"ל הכנה"ג והביאו הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' צ"ה) ופלפל קצת בזה והעלה דהוא מחלוקת הראשונים ועשה מזה ספיקא דדינא יעו"ש, והנה ת' הר"י הלוי איננו בידי לידע על מה אדני יסודותיהם הוטבעו, ע"כ נחזי אנן בזה כפי מה שתעלה במצודתי בעזהשי"ת. והנה הנוב"י תמך יסודתו על שיטת רש"י כתובות (נ"ג ב') דפי' בעי' דארוסה אם יש לה מזונות היינו מן האחין וקאמר דמסברא אין לה דכיון דאירסה לא ניחא לי' דתיתזיל ופירש"י דכל הטעם דיש לה מזונות הוא בכדי שלא תחזור על הפתחים הכא ליכא למיחש להכי דמסתמא הארוס יזון אותה, א"כ