אור גדול קמט

הקדום) לשי' ר"ת דקדמו ומכרו ילפינן מתמיהת אדמון א"כ בלאחר שעבר הזמן שפיר מהני הא שהחזיקו הב"ד לצורך הבנות וכנ"ל, ואפשר דזהו כוונת התוס' שם דמיירי אף לאחר שהחזיקו הב"ד וקודם שיאכלו הבנות משלהן אף שעדיין הנכסים קיימים עכ"ז לזה מהני הא שהחזיקו הב"ד על לאח"ז כנ"ל, אמנם לפ"ז שוב אפ"ל קדמו כפשוטו קודם שהחזיקו הב"ד אף דגג לאחר שהחזיקו מהני המכירה מ"מ נקט קדמו משום דמיירי לאח"ז דמגיע להם על העבר דבזה דוקא קדמו קודם שהחזיקו ב"ד וא"כ כיון דקדמו מיירי לאח"ז דמגיע להם על העבר ולהנ"ל בזה אף במטלטלין מגיע להבנות הכל א"כ רב האי דקאי על הא דקדמו שפיר קאמר מ"ל קרקע מ"ל מטלטלין דגם מטלטלין הוי כקרקע כיון דמיירי בלאח"ז ותובעים על העבר, אמנם באמת הדין עם התוס' יבמות, דא"א לומר כמ"ש דקדמו קודם שהחזיקו ב"ד דא"כ מנלן להגמ' דבקודם הזמן אף. לאחר שהחזיקו הב"ד מהני מכירתן וע"כ דמשמע לי' דקדמו אף לאחר שהחזיקו הב"ד וקדמו היינו קודם האכילה, וא"כ קמה ראיית הרמב"ן הנ"ל מרב האי, אך כבר דחה הרא"ש בטוב טעם וכנ"ל]. הנה עד כה המשיכני העט בס"ד לענין מטלטלין בלא כתב בכתובה מטלטלין אגב קרקע, אמנם לפי הנהוג לכתוב מטלטלין אגב קרקע, אם כן בלא כל הנ"ל כתבו הב"י ורמ"א בהג"ה (סי' קי"ב סעי' י"ב) דיש בהם דין נכסים מועטים, אמנם יען כי נפל בדעתי מקום עיון בזה אמרתי אשיחה וירווח לי בעזהשי"ת ונייחד לזה סימן בפני עצמו. פיסקא ב. א) הנה הב"י והרב אבה"ע (סי' קי"ב סעי' י"ב) לא החליטו זאת לוודאי דבכתב מטלטלין אגב קרקע דינן כקרקע רק דכתבו איכא למימר דמשמע דמסתפקא להו וציינו לסי' קי"א סעי' י"ד ושם כתב המחבר כן בשם ויש מי שאומר דמשמע דלדעה קמייתא אף בכה"ג מחלקין בין מטלטלין לקרקע, (אף דאינו מוכרח דאפשר אף דאין חולק מ"מ מאחר דלא מצא להדיא מי שיאמר כן כתב בלשון יש מי שאומר כדרכו וכמ"ש הסמ"ע והש"ך בכמ"ד], וה"נ בזה לענין מזונות הבנות, וכ"כ הנוב"י (מה"ת אבה"ע סי' צ"ה) דאף בכתב מטלטלין אגב קרקע הוי ספיקא דדינא אמנם באמת להמעיין במקור הדברים בב"י (סי' קי"א) שדקדק מהרמב"ם והרא"ש דאף בכתב מטלטלין אג"ק אינן ניגבין ממטלטלין, והרמב"ם כתב שם בטעם הדברים שאין מנהג כתובת בנין דיכרין פשוט בכל הישיבות שרבים אומרים שאינו נוהג עתה כלל לכך מעמידין אותה על דין התלמוד דדוקא ממקרקעי אף בשעבד מטלטלי אג"ק לכתובה, וא"כ במזון הבנות דלא שייך האי טעמא אף לדעה קמייתא (דסי' קי"א) עכ"ז יודו במזון הבנות דבשעבד מטלטלים הוי מטלטלים כקרקע לענין נכסים מועטים, כן הי' נראה לכאורה. אמנם באמת יש להקשות ע"ז מת' הרשב"א שהובא בב"י (סס"י צ"ג) דקנו ממנו בכתובה סתם אינו מועיל למזונות שאחר מיתה שאינם כתובים בכתובה וכ"כ הה"מ (פי"ח דאישות הי"ג), וא"כ ה"נ בשעבוד מטלטלי הכתוב בכתובה הא לא קאי לענין מזונות הבנות דלא כתיבי בכתובה וכמ"ש הרשב"א לענין קנין הנ"ל וא"כ מאי מהני הא דשעבד מטלטלי בכתובה לענין מזונות דלא קאי עלייהו וכמ"ש הרשב"א והה"מ הנ"ל, ובוודאי אין לומר דכוונת הב"י והרמ"א היכא דכתיבא מזונות הבנות בכתובה דהשעבוד מטלטלין בפירוש קאי עלייהו, דז"א דהא הנהוג לאו הכי למכתב בכתובה וכמו שהי' ג"כ בזמן הרשב"א והמגיד, ועוד דהא ציינו לסי' קי"א ושם הוזכר הטעם דתנאי כתובה ככתובה אלמא דבלא הוזכר בכתובה עסקינן, וא"כ קשיא כנ"ל. ועוד אף בלא הא דהרשב"א והמגיד הנ"ל וגם אף בהוזכר בכתובה מזונות הבנות בפירוש אכתי קשיא, דהא איתא כתובות (ר"פ הנושא) לענין קנו מידו בנותיו דלא הוו בשעת קנין לא מהני להו קנין, וכן הוא בטור בהגהות מהרל"ח בשם הב"ח על הא דהרמ"ה שהובא בש"ע (סי' קי"ב סעי' ח') בשם ויש מי שאומר וכ"כ בח"מ (שם ס"ק כ"א), א"כ סתם מזון הבנות דלא הוו בשעת נישואין מאי מהני אף אי הי' משעבד לזה בפירוש מטלטלין כיון דלא הוו בשעת מעשה א"כ כתיבתו אינה מועלת כלום רק דמתחייב מטעם תנאי ב"ד, ואי"ל דמזונות הבנות חיוב הוא דמתחייב בעצמו ויכול לחייב עצמו אף לדבר שלא בא לעולם, דא"כ אמאי אמר (שם בריש הנושא) דלא מהני הקנין לבנות דלא הוו בשעת מעשה, וגם בגיטין (דף י"ג) איתא דלדבר שלא בא לעולם אפילו חיוב לא מהני, וכן איתא בחו"מ (סי' ס"א סעי' י') וא"כ קשיא כנ"ל. ב) אמנם ככל החזיון הנ"ל יש להקשות נמי על הריב"ש שהביא הב"י (סי' קי"א), שכתב דבשעבד מטלטלין בפירוש בכתובה מהני אף לענין כתובת בנין דיכרין משום דתנאי כתובה ככתובה, וגם כן יקשה מהא דהרשב"א והמגיד הנ"ל, וע"כ דמיירי דלא נכתב בכתובה מדהוצרך להא דתנאי כתובה, וכן מבואר שם בריב"ש דמיירי שלא נכתב בכתובה, וכמו כן יקשה אף בלא הא דהרשב"א והמגיד ואף בנכתב בפירוש בכתובה מהא דאיתא בב"ב (דף קל"א) דלא מהני מדינא משום דהוי לדבר שלא בא לעולם רק משום תנאי ב"ד וא"כ מאי אהני אף אם שעבד עצמו בפירוש לזה. ע"כ אפשר דפירשו הב"י והרמ"א בכוונת הריב"ש במה שכתב דתנאי כתובה ככתובה אין כוונתו דכיון דשעבד עצמו לכתובה שעבד עצמו נמי לכל תנאי כתובה דכולהו נכללו בכתובה, דז"א וכמ"ש הרשב"א והמגיד הנ"ל וגם אף אם שעבד עצמו הא לא מהני וכנ"ל, רק דכוונת הריב"ש לענין הדין דתנאי כתובה דינם ככתובה לכל מילי דבאיזה אופן דגבייא הכתובה הן מדינא והן בדברים שהוסיף על עצמו להשתעבד יותר מן הדין בכל גוונא ואופן דנגבית הכתובה גם תנאי כתובה נגבית דתנאי כתובה בתר כתובה גרירי לענין הדין ולא בעינן שיתנה בפירוש או שיהי' דעתו על התנאי כתובה רק כיון דהתנה על הכתובה ממילא נגררין אחרי' תנאי כתובה להיות דינם ככתובה דרבנן תקנו לכל מילי לענין תנאי כתובה דלהוי ככתובה לענין הדין אף לדברים שהוסיף וקבל על עצמו להשתעבד יותר מן הדין, ומעתה ל"ק כלל מהא דהרשב"א והמגיד הנ"ל דהתם לענין משעבדי איירי דבזה התנאי כתובה דמזונות אינן נגררין אחר הכתובה לענין הדין דהא אין מוציאין למזון האשה והבנות ממשועבדים אף דכתובה נגבית ממשועבדים וא"כ כיון דלענין זה אין נגרר אחר הכתובה לענין הדין שפיר בעינן הקנין ע"ז בפירוש, אבל לשאר מילי לא בעינן שיתנה על תנאי כתובה בפירוש או שיהי' דעתו על הת"כ רק דהת"כ ממילא נגרר אחר הכתובה לעני הדין אף אם לא הי' דעתו עליהם כלל וכנ"ל, וכיון שכן הו כוונת הריב"ש שפיר צדקו דברי הב"י והרמ"א גם במזון הבנות לענין מטלטלין. ג) הנה עד כה צדדתי קצת להפוך בזכות הב"י והרמ"א הנ"ל, אמנם באמת הדברים מתמיהין לומר תנאי כתובה ככתובה לענין דינא במה דמתנה על עצמו על הכתובה שלא מדיני חז"ל, דע"כ לא מצינו ת"כ ככתובה רק במה דהוא מדיני חז"ל בכתובה או במאי דנכלל בלשון. אבל לומר ת"כ ככתובה במאי דאינו נכלל בלשון וגם איננו מדיני חז"ל רק דהתנה על עצמו לענין כתובה זה לא מצינו ומכל הני מילי דמבואר בגמ' לענין תנאי כתובה ככתובה אין שום דמיון לגוונא הנ"ל מובן להמעיין, וא"כ דברי הב"י והרמ"א וכפי שהבינו בריב"ש גם דברי הריב"ש תמוהין בממ"נ, דאם כוונתן דכיון דהתנה על הכתובה היתה כוונתו נמי לכולהו תנאי כתובה דנכללו בו כתובה א"כ תמוה מהא דהרשב"א והמגיד הנ"ל וגם תמוה דב"ב ודר"פ הנושא הנ"ל, ואי כוונתם לענין הדין ג"כ תמוה לומר בענין כזה על עצמו ואיננו מדינא תנאי כתובה ככתובה, והדברים מתמיהין מאוד. ע"כ לולא דמסתפינא ואחר בקשת המחילה אלף פעמים ונשיקות כפות רגלי כבוד קדושת תורתם של הב"י והרח"ו