אור גדול קמח

העבר נותנים הכל להבנות אף במרובים ונתמעטו, ועתה לפ"ז אף לאדמון במועטים כיון דכל תמיהתו לרבא אינו אלא משום דיפה כחו במרובין וא"כ לא עדיפא מועטים לדידי' ממרובין לרבנן וא"כ כמו במרובין ונתמעטו לרבנן דאף דגם לרבנן דין מרובים יש להם ולא דין מועטים עכ"ז אם תובעים לאחז"מ על העבר מגיע הכל להבנות וכנ"ל ה"נ במועטין לאדמון וכנ"ל, וה"נ לדידן במטלטלין דעבדינן כאדמון וכנ"ל, ולפענ"ד הדברים ברורים אף דראיתי בת' נוב"י (מה"ת אבה"ע סי' צ"ה) דנראה מדבריו דבמטלטלים דליכא דין מועטים אף אם תובעים לאחז"מ מגיע גם להבנים יעו"ש עכ"ז לפענ"ד ברור כמ"ש. ואין להקשות דלפי מ"ש לעיל (באות ד') בשם ר"ת דהא דקדמו ומכרו ילפינן מתמיהת אדמון א"כ לפי מ"ש דבתובעים על העבר לא שייכא תמיהת אדמון א"כ ממילא לאחר שעבר הזמן שוב לא שייך הא דקדמו ומכרו כיון דעל העבר ל"ש תמיהת אדמון א"כ הא כמו דהוכיחו התוס' (ר"פ מי שמת) ד"ה יתומים דהא דקדמו ומכרו היינו אף לאחר שהחזיקו הבנות מהא דיבמות (דף ס"ז) ה"נ יש להוכיח מזה אף לאחר זמן דאל"כ מאי מקשה ביבמות שם דלמא מגיע להן בעד הזמן העבר, דז"א כלום מכמה טעמים ולק"מ ואין צורך להאריך בזה כמובן, ועוד דבכה"ג דתובעים על העבר והגבו להם ב"ד פשיטא דהוי כשאר חוב, ותדע דהרי הרא"ש הביא ראיית התוס' ולבסוף דחה והעלה הטעם משום דלמא ינשאו א"כ בלאחר זמן על העבר דלא שייך עוד דלמא ינשאו א"כ שוב אין להם שום זכות להיורשים א"כ יקשה כקו' הנ"ל וע"כ דבכה"ג פשיטא דהוי כגוביינא דשאר חוב רק בקודם הזמן דעדיין אין החוב ברור ולא, הגיע זמנו בזה חקרו אי הוי גוביינא אי לא אבל בלאח"ז פשיטא דהוי כשאר חוב, ואין להאריך עוד בזה כי בלא"ה לק"מ, ועכ"פ הדברים הנ"ל נראים ברורים. ז) אמנם העומד לנגדי בכ"ז הם דברי עליות רבינו יונה בשטה מקובצת ב"ב (ר"פ מי שמת) יעושה"ט בלשונו דלפי הנראה ממרוצת דבריו נראה דכתב דהאידנא דתקינו רבנן למיזן ממטלטלי מהני תפיסת הבנות במטלטלים כמו באלמנה שתפסה מטלטלי למזונותיה דסובר דהוא בתפיסה מחיים לדין הש"ס וזה לא שייך בבנות משא"כ בזמן הזה מהני לאחר מיתה ג"כ ומהני אף בבנות ומשמעות דבריו דקאי אף במרובין וה"נ משמע מדמדמי לה לאלמנה משמע דאף במרובין מהני תפיסה, [וזהו דלא כמ"ש הבי"ש (סי' קי"ב ס"ק י"א) בשם הש"ג שהביא מריא"ז דבמרובין לא מהני תפיסה,], ושוב כתב אח"ז דבמועטים במטלטלין לדידן אף אם תפסו הבנות מוציאין מידן וניזונין כאחד, ולהנ"ל כיון דבמרובים מהני תפיסה א"כ ה"ה במועטים דלא עדיפי ממרובין וכנ"ל ולא שייך תמיהת אדמון, וכן כתב עוד להלן דבמרובים ונתמעטו פשיטא דלא מהני תפיסת הבנות ומוציאין מידן וניזונין כאחד, ולהנ"ל מאי פשיטא אדרבא הדין נותן דתהני תפיסתם דלא עדיפא ממרובין. מיהו לזה הי' אפ"ל דאיננו סובר כהרא"ש בהא דמרובים ונתמעטו רק כשיטת הרשב"ם דההפסד לפי ערך, [ויעוי' בהפלאה בקו"א (סי' קי"ב ס"ק כ"א) מה שביאר בשיטת רשב"ם, וכדבריו נראה להוכיח עוד מרשב"ם ד"ה אלמנתו מהו שתמעט בנכסים ממ"ש בפי' השני יעושה"ט, אמנם מ"ש שם במוסגר ליישב תמיהת הרא"ש הנ"ל דלפי הבנתו לק"מ כמו לפי' הרא"ש, ז"א דעדיין התמי' במקומה עומדת דאף לענין המזונות מי עשאן שיתוף שיפסידו לפי ערך, ומ"ש ההפלאה להסביר דבאם כבר היו מרובים לא תקינו שיפסידו הבנים יותר מהבנות מחמת המיעוט שאח"כ, אין בזה כדי שביעה דכיון דבין במרובים בין במועטים מגיע מזונות להבנות ולא להבנים רק דנוטלין בתורת ירושה א"כ מה"ת ישתנה מרובים ונתמעטו וכמו שהקשתי ע"ז לעיל (באות הקדום), וגם מאי פשיטא, אבל לשיטת הרא"ש לק"מ וכמו שנתבאר באות הקדום דגם עתה דין מרובים יש להם לענין שלא להוציא מידם, ויען כי מסברא אין שום מקום לחלק בזה דלענין ניזונין כאחד ההפסד לפי ערך ולענין המותר ממזונות הבנים והבנות ההפסד לבנים לבד לכך תפסו בשיטת הרשב"ם דבכל ענין ההפסד לפי ערך, אמנם עכ"ז בשיטת הרשב"ם מדקדוק לשונו נראה כפי שהבין ממנו ההפלאה הנ"ל, וכ"נ להביא ראי' משיטת התוס' (ק"מ א') ד"ה יתומים בסוה"ד דכבר נתבאר (באות א') דמוכח דל"ל הנפקא מינה לענין מוציאין וגם במרובין החיוב על הבנים והב"ד להשגיח שישאר מזונות הבנות ועכ"ז במרובים ונתמעטו ניזונים כאחד וע"כ משום דלענין מזונות זכו דההפסד יהי' לפי ערך וכשיטת הרשב"ם וה"נ י"ל בשיטת רבינו יונה במ"ש דבמרובים ונתמעטו אם תפסו הבנות מוציאין מהן וניזונין כאחד], אמנם הא דפשיטא לי' במועטים לדידן לא מהני תפיסת הבנות במטלטלין אף דבמרובים מהני תפיסה ושוב לא שייכא תמיהת אדמון דלא עדיפא ממרובין א"כ נראה דלא כמו שכתבתי והעלתי בזה. והנראה דרבינו יונה איננו סובר בביאור הגמ' דב"ב כמו שכתבתי (באות ד') בשם הרמב"ן רק דבין לאביי בין לרבא עיקר תמיהת אדמון הוא על עיקר התקנה ממזונות הבנות דלא הי' רק לשוי' בנות כבנים אבל לא להעדיף כחן, וכמ"ש המהרי"ט הנ"ל בחי' לכתובות, ומחלוקת אביי ורבא אינה אלא בעדיפות הבנים במה יפה כחן למילף קו"ח שלא יפסידו אבל תמיהת אדמון אף לרבא היתה על עיקר התקנה וכמ"ש המהרי"ט הנ"ל, וכן מבואר להדיא בלשון רבינו יונה בטעם מטלטלין דאיכא למימר שעיקר תנאי כתובה לשוי' הבנות כבנים וכ"כ להדיא להלן בטעמא דאדמון דטעמו הוא שלא נתכוין בתנאי כתובה אלא לעשות בנות כבנים לענין מזונות והוא מבואר כמ"ש המהרי"ט הנ"ל, (אלא דהמהרי"ט כ"כ נמי לענין מזונות האלמנה יעו"ש וברבינו יונה מבואר דלענין מזונות אלמנה ל"ש כן ואף אדמון מודה יעושה"ט], וכן מוכרח לשיטת התוס' דלית להו נפ"מ לענין מוציאין וכמו שנתבאר (באות א'), וכן נראה משיטת רשב"ם יעוי' בתורת חיים שם, א"כ ע"כ תמיהת אדמון על עיקר התקנה וכפי' המהרי"ט ורבינו יונה ולהכי שפיר הוכרח הרשב"ם לפרש במרובים ונתמעטו דההפסד לפי ערך, וכן מוכרח לפי' תוס' וכמ"ש לעיל במוסגר, ובהכי ניחא נמי להבין שיטת הרשב"ם לפי מה שהבין ההפלאה ממנו וכפי שנראה מדקדוק לשונו כמ"ש לעיל במוסגר דתמהתי לעיל באות הקדום ולעיל במוסגר דאמאי אמרינן דכבר זכו בהמזונות וגם מאי פשיטא, ולהנ"ל י"ל דהתמי' על עיקר התקנה ממזונות הבנות דלא היתה רק שישוו עם הבנים, ולכך אף דלא קי"ל כאדמון מ"מ במרובים ונתמעטו שפיר אמרינן דלא היתה התקנה בזה רק שישוו עם הבנים ואשה"ט דעל המותר לא אמרינן כבר זכו בהם יורשים רק על המזונות לבד משום תמיהת אדמון דעכ"פ בכה"ג אינם אלא שוים ואמרינן כבר זכו שלא יהיו גרועים מהבנות, וכ"כ המהרי"ט בחי' לכתובות שם דבמרובים ונתמעטו ילפינן מתמיהת אדמון, ונראה דגם ההפלאה שכתבתי לעיל במוסגר כיון לזה, אבל לביאור הרמב"ן הנ"ל בגמ' דב"ב לרבא תמיהת אדמון לא היתה על עיקר התקנה רק על הא דמוציאין לפ"ז מוכרח נמי לפרש בהא דמרובים ונתמעטו כפי' הרא"ש ג"כ לענין מוציאין ולא לענין מזונות להבנים וכקושיותי הנ"ל, ובתובעים על העבר ל"ש כ"ז והכי נמי לדידן במטלטלין, וכ"ז נראה לי ברור בעזהשי"ת כי הדברים נכונים ומסתברים ומוכרחין מצד עצמן והאמת עד לעצמו בס"ד, וכ"ז כתבתי לפי הנראה ממרוצת לשון רבינו יונה דנראה דסובר בבנות דאף במרובים מהני תפיסה ודלא כהבי"ש בשם הש"ג הנ"ל, אבל באמת להמעיין איננו מוכרח די"ל דכוונת רבינו יונה לאלמנה אבל בבנות לא מהני תפיסה במרובים, וא"כ בפשיטות לק"מ דא"ש דבמטלטלין במועטים אף תפיסה ל"מ וכן במרובים. ונתמעטו דכיון דאם נימא דהוי כמרובין ל"מ תפיסה, אמנם עכ"ז מ"ש בביאור פלוגתת הראשונים הנ"ל בכוונת אדמון ובהא דמרובים ונתמעטו הוא נכון וברור בעזהשי"ת, ונ"מ נמי לדידן במטלטלין ובמרובין ונתמעטו על לאחז"מ, ולפ"ז נ"מ נמי בין אביי לרבא לפי' הרמב"ן אף בזמן הש"ס לענין מרובים ונתמעטו בלאח"ז דבמרובים ונתמעטו דינם כמו לאדמון וכמ"ש המהרי"ט הנ"ל וכנ"ל. וקצת הי' נראה במ"ש לדחות ראיית הרמב"ן מרב האי גאון דפליג על הרי"ף שנתבאר לעיל (אות ג'), דהנה התורת חיים דקדק לשי' תוס' (ר"פ מי שמת) דס"ל אף במכרו לאחר שהחזיקו ב"ד מכירתן מכירה מאי קדמו, וכן דקדקו התוס' יבמות (ס"ז ב') והנה התוס' שם תירצו דקדמו קודם שיאכלו הבנות, ואיננו מובן קצת דלזה לא הו"ל למנקט רדמו דפשיטא דאחר שכבר אכלו מאי ימכרו, אמנם לפמ"ש (באות