אור גדול קמב
Or Gadol 142 · אור גדול · free full Hebrew text
Open in the reader →מדוקדק הדק היטב בס"ד ומקום הניחו לי ליישב בדברים פשוטים קרובים למרכז האמת בס"ד במקום שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. ובאמת אף לשיטת הריב"ש הנ"ל יתיישב היטב בדרך הנ"ל כי ביטול הנתינה מתורת כריתות אי אפשר מבלעדי ביטול שליחות ההולכה מקודם כי מבלעדי זה לא בעינן דעתו כלל להנתינה רק דעת השליח ורצונו וכנ"ל (פיסקא ב' אות ג') וע"כ דמבטל שליחות ההולכה מקודם ומסכים בדעתו לבל ליתנו עוד בתורת כריתות, וא"כ א"ש ג"כ על דרך הנ"ל ממש דביטול שליחות ההולכה מוכרח מדבריו ועל ביטול הנתינה מתורת כריתות לעולם איננו מוכרח מדבריו והוי דברים שבלב ואינן דברים, אמנם להדרך שכתבתי יש לי סיוע מדברי הרשב"א קידושין (דף נ') הנ"ל דכל לבטל איזה דבר לא מהני כלל מחשבות לבו אף דמוכח רק היכא דאי אפשר לפרש כלל בענין אחר וכנ"ל, אבל להריב"ש נהי דביטול שליחות ההולכה הוי ביטול הקודם, עכ"ז ביטול התורת כריתות איננו ביטול שום דבר, כי להריב"ש ע"כ צ"ל כהגליא מס' הנ"ל, דאל"כ אף שהוסכם בדעתו כעת לבל ליתנו עוד בתורת כריתות מ"מ באם נותן אח"כ בתורת כריתות אמאי בטל הא הנתינה מבטלת דיבור הקודם ואתי דיבור ומבטל דיבור ובפרט היכא דמבטל למודעי וע"כ צ"ל דאף דכעת נותנו בתורת כריתות עכ"ז כיון דהוסכם בדעתו מקודם לבל ליתנו עוד בתורת כריתות אזי נתבטלה תורת ספר כריתות מגט זה ושוב לא מהני דבעינן משעת כתיבה עד נתינה יהא על הגט תורת ספר כריתות וכמ"ש הגליא מסכת, וכיון שכן הביטול תורת ספר כריתות איננו לא ביטול הקודם ולא ביטול המעשה דאח"כ, דאיננו מבטל הנתינה שאח"כ רק דהוסכם בדעתו לבל ליתנו וממילא נתבטל הגט ולא מהני אף אם נותן אח"כ ואיננו אלא חזרה בעלמא ממה שרצה לגרש, וכיון שכן בכה"ג אפשר דדברים שבלב הויין דברים לשיטת הרשב"א הנ"ל ומכ"ש היכא דמוכח י"ל דלכ"ע הויין דברים וכיון דביטול שליחות ההולכה מוכרח מדבריו וכנ"ל ונתבטלה שוב יש להועיל מחשבתו על להבא לענין דנתבטל הגט לגמרי מתורת ספר כריתות, אמנם עכ"ז י"ל דהכא אינו מוכח כלל מחשבתו ושוב לא מהני דברים שבלב אף בכה"ג כדעת שאר הראשונים דלא מחלקי בכה"ג כדמוכח מהא דנתקשו מידות, וגם י"ל דבביטול הגט לא מהני יד דמוכת אף לדידהו, וא"כ נתיישב ג"כ לדרך הריב"ש הנ"ל ג"כ כנ"ל, וגם לשי' המקמ"ח הנ"ל י"ל כעין זה ואין להאריך ומובן להמעיין]. עכ"פ נתבאר דשיטת הרמב"ם מיושב היטב, וגם שינוי הסוגיות מתיישב לדידי' ברווחא. וכ"ז בהגט ביד שליח להולכה, דאזי עומד הגט לפעול פעולתו ע"י נתינת השליח, ולכך כשאמר גט זה בטל, מלפעול פעולתו י"ל בכוונתו על הפעולה זו שעומד לפעול כעת דהיינו ע"י נתינת השליח וכנ"ל, משא"כ באם הגט ביד הבעל דאזי עומד לפעול ע"י נתינת הבעל כשבטלו ע"כ דבטל לגמרי, [כי אין לנו פעולה מיוחדת לומר שעל זו כיון ולא לגמרי כמובן,], ואשה"ט. והא דכתב הרמב"ם (בפ"ו מהל' גירושין הל' כ"א) דאם אמר גט ששלחתי ה"ה בטל מלהיות גט אין מגרש בו לעולם, אף דלפמ"ש גם בזה הי' אפשר לפרש שלא יפעול ע"י נתינת השליח, לק"מ מתרי טעמי חדא דלפ"ז מלהיות גט הוא מיותר, ועוד דהלשון מלהיות גט שפיר מוכח ומבואר דכוונתו שלא יוכל לפעול עוד כלל בשום אופן דהוי כאמר לעולם, והוא פשוט. ולפי הנ"ל מובן היטב לשון הרמב"ם (פ"ו מגירושין הל' י"ח) דאפילו היו עשרה [שלוחים להולכה] משבטלו בפני אחר מהם בטל הגט דהראשונים פירשו דעתו דסובר גבי שליחות שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, והב"ח דקדק לשונו דקאמר בטל הגט דמשמע דמיירי בביטול הגט ממש ולא בביטול שליחות והבאתיו לעיל ולדעתי אין זה דקדוק, דלא עדיפא לשון הרמב"ם מלשון הבעל גופי' דאמר גט שנתתי לך בטל הוא דנראה מבואר מלשונו דקאי על הגט ואפ"ה מפרשינן לי' רק על השליחות. וכן בלשון הרמב"ם (שם הל' ט"ז) כתב הרי זה בטל דמשמע דקאי אגט וכן בסוף ההלכה שם שכתב ה"ז גט כשר דלשונו מבואר דקאי אגט, ואפ"ה קאי על השליחות, והיינו כנ"ל דגט בטל מפעולתו או כשר ופועל פעולתו ושפיר שייך הני לישני על ביטול השליחות רק דביטול השליחות הוא עיקר הסיבה שאינו מזכירו רק דמזכיר המסובב מזה דהוא ביטול הגט ושביתתו מפעולתו ומלאכתו וכנ"ל. אמנם עוד י"ל יותר ברווחא. דהנה הראשונים נתקשו בטעם החילוק בין אמר כתבו דריש ההלכה שם דקי"ל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, ובין שליחות דקי"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ולהנ"ל מתיישב היטב ומובן בטוב טעם, דאם היו עשרה שלוחים להולכה, א"כ עומד הגט לפעול פעולתו ע"י נתינת אחד מהשלוחים, וא"כ כשאומר לאחד מהם גט שנתתי לך בטל הוא, דהיינו ביטול הגט, רק אנן מפרשין כוונתו על ביטול הפעולה שעומד לפעול כעת וכנ"ל, ועכ"פ בזה שעומד לפעול כעת נתבטל הגט מלפעול וכיון שעומד לפעול ע"י נתינת אחד מכולם ממילא נתבטלה שליחות כולם, דשוב אי אפשר לפרש עוד באופן אחר דהא לא הזכיר שמבטל שליחותו רק שמבטל הגט וכנ"ל, ולס"ד דגמ' דפליגי בעידי הולכה ע"כ דמיירי בלא אמר בלשון זה גט שנתתי לך בטל הוא רק בביטל שליחותו להדיא דבזה שוב שייך שליחות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, משא"כ למסקנא דמיירי בעידי כתיבה וכמ"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין שם, א"כ לא מיירי מזה הברייתא, ונקט הרמב"ם דינא דבטלו בגוונא דהוזכר במתני' וכתבו הרמב"ם למעלה (שם הל' ט"ז) וכנ"ל, וזהו שדקדק הרמב"ם בטל הגט, דמש"ה נתבטלה שליחות כולם, ואשה"ט, משא"כ בריש ההלכה, בעידי כתיבה דמיירי רק בביטול שליחות שא"ל אל תכתוב דהתם ל"ש הביטול בע"א וכמ"ש רש"י בגמ' ג"כ ומש"ה לא נתבטלו כולם דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה. [וה"ה לשליחות בכה"ג שאמר לו אל תתנהו לה ואיצ"ו להזכירו דנלמד מהקודם]. ובהנ"ל מתיישב היטב מאי דקיבץ הגליא מסכת המקומות דמשמעותן דהגט עצמו מקבל ע"ע ביטול כדעת הרמב"ם מהא דאמר (ל"ד א') אטו לבטולי גיטא בעי' ורבא אמר בטל גיטא וגם בהנזקין מהדת"י בטולי בטלי' דמשמע דקאי על הגט דאיירי בי', ולפי הנ"ל אשה"ט דביטול השליחות וביטול הנתינה שפיר מתקרי ביטול הגט דביטלו מפעולתו והשביתו ממלאכתו. [ומאי דדקדק שם אות ב' מלשון הברייתא גט זה לא יועיל כו', דהלשון גט זה משמע דנקיט לי' הבעל ולא ע"י שליח ואפ"ה מהני ביטול וכדעת הרמב"ם וכתב דהוא הוכחה ברורה, באמת הוא דקדוק נאות, אבל אינו מוכח כדעת הרמב"ם דאפשר לדחות דעכ"פ מודעה הויא על הנתינה, ולא יפול דקדוק זה לדקדק רק על דעת הרמב"ן בחי' ב"ב והובא בב"י אבה"ע סי' קל"ד יעו"ש,] ואשה"ט הכל על נכון בס"ד. ומעתה לפי כל הנ"ל נתיישב אצלי ג"כ דברי הטור (ריש סי' קל"ד) גט זה שאני רוצה ליתן לאשתי דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שיהא בטל כו' כיון שביטלו אינו גט ואעפ"י שנתנו אח"כ כו' עד שיאמר בפירוש שמבטל המודעה יעושה"ט, דמלשון גט זה כו' ליתן כו' אינו גט כו' שנתנו כו' מכל הני משמע דאמירתו הי' אחר שכבר נכתב הגט. וא"כ קשיא לדעת הטור (בסי' קמ"א) שהוא כהרמב"ם דהגט עצמו מתבטל, א"כ הא ל"מ שוב אח"כ אף בביטל מודעה כיון דכבר נתבטל הגט עצמו, אמנם לפי הנ"ל אשה"ט דכל הטעם דהגט עצמו מתבטל לעולם כשהגט ביד הבעל היינו משום דליכא פעולה מיוחדת לייחד לומר שע"ז כיון וממילא מסתמא כוונתו לעולם דאי"ל שעל נתינה זו כיון יותר מעל נתינות אחרות דהא כוונתו אף שיתן ברצון ולא משכחת לה ביטול כזה רק ע"י ביטול שליחות הסופר וכנ"ל, או כטעמי אחריני הנ"ל, והוי כאלו פירש, משא"כ בהא דהטור שאמר תחלה דעו שאני אנוס ליתנו ולכן אני אומר בפניכם שהוא בטל שפיר י"ל דכוונתו ביטול הנתינה כ"ז שיהא אנוס ריא יש לייחד פעולה