אור גדול קמא

קמ"א סעי' ס') היינו אפילו במבטל גוף הגט, והא דהקשה התו"ג שם דהא ביטול הגט היינו שליחות הסופר והעדים, ז"א דשי' הריב"ש עצמו דאינו אלא ביטול נתינה העתידה, ואפשר שזהו טעמו של הבית אפרים דסובר דביטול הגט די בפני א', ולעיל (פיסקא א' אות י') כתבתי שאיני יודע טעמו, ולפי הנ"ל דבריו מבוארין בריב"ש דמבטל מה שכבר נעשה בעינן ביטול אלים בפני ב"ד משא"כ ביטול העתיד. וגם הא דלרב ששת אף דסובר דמבטל גוף הגט ואפ"ה סובר דבעי ב"ד ג"כ לק"מ, דכבר נתבאר לעיל דבעשה שליח שוב אי"ל שום דיעה על הנתינה רק בביטול שליחות ואשה"ט. והמעיין היטב בב' התשובות של הריב"ש הנ"ל יראה בברור דכן הוא כוונת הריב"ש והתו"ג לא ראה ת' הריב"ש סי' חס"ב הנ"ל,]. וא"כ דברי הגליא מסכתא יש להם עמוד גדול מגדולי הפוסקים לסמוך עליו. [ולפ"ז בניד"ד אף לפי הפירוש שפירש הבעל דבריו נתבטל הגט וכנ"ל]. אמנם עכ"ז יען כי דעת רוב הפוסקים דאינו יכול לבטל כלל גוף הגט, וגם להסברא דיכול לבטל מבואר בתוס' ובכל הראשונים דהוא ביטול הלשמה ושליחות הסופר והעדים וכן מבואר מהסמ"ג ומרדכי ואינך שהביאו דברי ספר התרומה הנ"ל, וגם לפענ"ד מוכת כן בהוכחה קיימת להבלתי מתעקש מגמ' דר"פ השולח ור"פ האומר כנ"ל, [Iהריב"ש לא הביא כלל דברי הראשונים הנ"ל ואולי הי' מודה להו כמבואר בכללי הפוסקים]. ע"כ נראה דהעיקר דביטול הגט היינו שליחות הסופר והעדים ולשמה וכנ"ל. ועתה נבוא לביאור שינוי הסוגיות הנ"ל וליישב הקו' על הרמב"ם הנ"ל. ועוד ראיתי בגליא מס' (סס"י ג') שם שדקדק דקדוק נאות דמאי קאמר נהי דבטלי' לשליחותי' דשליח, דמאי נהי דקאמר, ותירוצו וביאורו שכתב ע"ז אי"ל מובן כלל ואפס, דידוע דלישנא דנהי בכל מקום היינו אף דבהא מודינא לך מ"מ בהא לא, והכא אדרבא דוקא מש"ה הוא דלולא דתלינן דבטל שליחותי' הי' מתבטל הגט גופי', ומאי דקאמר דכיון דאהני איננו נתפס בלשון נהי כלל. והנראה לי בזה דידוע דבטל בכל מקום היינו ששובת מפעולתו כמו אדם בטל בטלינן, וכיוצא טובא, וה"נ גט זה בטל או גט שנתתי לך בטל היינו שישבות מפעולתו שלא יפעול דפעולת הגט הוא לעשות כריתות בין איש לאשתו, וגט זה לא יפעול פעולתו, והוי כמו גט זה לא יועיל לא יתיר וכו', ואינו אומר כלל שום ביטול שליחות רק דגט זה לא יפעול. אמנם איך משכחת דגט זה לא יפעול פעולתו הא על כרחו יפעול ואיך יכול לעשות שלא יפעול, וע"כ דכוונתו שמבטל שליחות הסופר והעדים ונעשה הגט כחספא, וגילוי דעתא כזה מלתא היא לד"ה דהא מפרש שרוצה שלא יפעול וזה לא משכחת אלא ע"י ביטול שליחות הסופר והעדים והוי כאלו מפרש שמבטל לשליחות הסופר והעדים, ואף דלא פירש להדיא כמפרש דמי דבענין אחר אי אפשר, [וכן להריב"ש הנ"ל היינו שלא יתנהו לעולם בתורת כריתות ואף דלא פי' כפי' דמי וכנ"ל.] אמנם כ"ז כשהגט ביד הבעל דאז פעולת הגט שעומד לפעול הוא ע"י נתינת הבעל או שלוחו שיעשה ואי אפשר לבטל פעולות של הגט רק ע"י ביטול שליחות הסופר והעדים וכנ"ל ולכך הוי כאלו פירש, אבל כשהגט ביד השליח דאז פעולת הגט שעומד לפעול כעת הוא ע"י נתינת השליח להאשה, ויש לפרש לשונו כשאומר גט שנתתי לך בטל הוא דהיינו שבטל מפעולתו ולא יפעול אין כוונתו רק על פעולה זו שעומד לפעול כעת דהיינו ע"י נתינת השליח להאשה, מפעולה זו הוא בטל דלא יוכל הגט לפעול פעולתו ע"י נתינת השליח, ואין כוונתו שבטל מפעולתו לעולם רק על הפעולה שעומד לפעול כעת הוא בטל, וכפי זה איך משכחת לה שישבות מפעולה זו ע"כ כוונתו שמבטל השליחות דבלא זה אי אפשר. וגם יש לפרש לשונו דבטל מפעולתו לעולם שלא יוכל לפעול עוד לעולם, ואין כוונתו דבטל מפעולה זו שעומד לפעול כעת רק דבטל לעולם, והיינו ע"י ביטול שליחות הסופר והעדים, ואין במשמע כוונה אחת יותר מחבירו, דכיון דעומד לפעול כעת ע"י נתינת השליח, י"ל דבטל היינו בעת מפעולתו שעמד לפעול עד כה נתבטל וי"ל ג"כ דנתבטל לעולם. ומיושב בזה קו' הראשונים דגט זה שנתתי לך בטל הוא יותר משמע ביטול הגט מביטול השליחות, ולפי הנ"ל מיושב היטב, דגט זה בטל הוא איננו עיקר ביטול הגט דעיקר ביטול הגט היינו שליחות הסופר והעדים ולשמה דזה איננו מזכיר כלל רק הוא מזכיר ביטול הגט ושביתתו מפעולתו דהוא המסובב ועיקר הסיבה אינו מזכיר כלל, וכשמבטל שליחות השליח להולכה ג"כ זה המסובב נצמח ממנו והמסובב חדא הוא משתי הסיבות רק דהמסובב מביטול שליחות להולכה איננו אלא על הפעולה שהי' עומד לפעול כעת, אבל יוכל לפעול עוד באופן אחר והמסובב מביטול שליחות הסופר והעדים הוא על הפעולה שעומד לפעול כעת וגם שלא יוכל לפעול עוד אף באופן אחר, וא"כ אינו במשמע גט בטל בטל לעולם יותר מבטל כעת, דעל שניהם שפיר שייך הלשון דגט בטל, ואינו מזכיר רק המסובב ואיננו מזכיר עיקר הסיבה לזה, רק משום דהמסובב אי אפשר בלי סיבה אחת משתי הסיבות הנ"ל לכך נתבטלה השליחות דגילוי מלתא כזה לכ"ע מלתא הוא, וא"כ אנן מסופקים על איזה סיבה כיון, והנה אם כיון על שליחות הסופר והעדים ממילא נתבטל גם שליחות להולכה, משא"כ אם לא נתבטל רק השליחות להולכה אכתי שליחות הסופר קיים, וא"כ כיון דעל שליחות להולכה ליכא ספק דבכלל מאתים מנה ועל שליחות הסופר איכא ספק אי כיון לזה לכך תפסת מרובה לא תפסת תפסת מועט תפסת, ואמרינן דלא נתבטל רק שליחות ההולכה, ולא שליחות הסופר, דכבר נתבאר מדברי הרשב"א דלענין ביטול דברים שבלב לא הויין דברים, ואפילו יד מוכיח לא מהני כיון דאיכא לפרושי באופן אחר וצריכים לכוונת ודברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים, וא"כ כיון דאיננו מזכיר עיקר הביטול רק המסובב דהיינו ביטול הגט ולא ביטול השליחות, רק משום דאי אפשר להמסובב בלי סיבה לכך אף דלא הזכיר עיקר הסיבה מ"מ מאחר דאי אפשר בענין אחר הוי כאלו ביטל בפירוש, אמנם כ"ז לביטול השליחות דאי אפשר בלעדו דהיינו שליחות ההולכה אבל שליחות הסופר דאינו מוכח מדבריו שמבטלו דהא מדבריו אינו מוכח שמבטלו לעולם וא"כ אפשר דלא כיון לבטל רק שליחות ההולכה, וכיון דאינו מוכח מדבריו שכיון לזה שוב ממילא אף אם כיון לזה ג"כ שוב הוי דברים שבלב ואינן דברים. וא"כ זהו כוונת הסוגיות. דבקידושין בפ' האומר קאמר דלא בטלי' והיינו דאינו מוכח מדבריו דבטלי' דאפשר דלא בטלי', וכיון דאפשר כן שוב ממילא אף אם כיון גם לזה ג"כ לא מהני דהוי דברים שבלב ואינן דברים וכנ"ל, וזהו דקאמר בגיטין בשלמא התם דיבור ודיבור הוא כו', [פי' משא"כ הכא דאינו דיבור ודיבור, ואין כוונתו כמ"ש התוס' דהכא דיבור ומעשה רק דהכא דיבור ומחשבה כיון דמדבריו אינו מוכח וכנ"ל.] אבל הכא (אף אם כיון לבטל לגמרי כיון דלא הזכיר זה בפירוש] נהי דבטלי' לשליחותי' דשליח גיטא גופי' מי קבטיל [אף אם כיון לזה דהוי דברים שבלב ואינן דברים ולא אתי מחשבה ומבטל דיבור.], ואשה"ט גם הלשון נהי היינו דהא לא הזכיר ביטול השליחות כלל לא ההולכה ולא הסופר והעדים רק מדהזכיר המסובב דהיינו ביטול הגט דא"א בלי ביטול השליחות לכך אף דלא הזכיר בפירוש אפ"ה נתבטלה וע"ז אמרינן נהי דאהני לבטל שליחותי' דשליח [ההולכה] אף דלא הזכיר והיינו משום דע"כ קאי על ביטול הפעולה שעל ידו אבל גיטא גופי' [שיתבטל לגמרי שלא יוכל לפעול עוד כלל,] מי קבטיל, דע"ז לא אהני דיבורו וכנ"ל, ולא הוי דיבור ודיבור רק מחשבה ודיבור. ואשה"ט דבקידושין ליכא כל האריכות משום דהתם אנו דנין על תחילת המחשבה דזה איננו מוכח דכיון, ולזה אין צורך לאריכות כלל, ובגיטין הוסיף לפ"ז דכיון דאינו מוכח מדבריו דכיון לזה שוב ממיל אף אם כיון לאו כלום הוא, ולכך קאמר מי קבטיל דלא יוכל לבטל בזה הדיבור כלל והיינו משום דלא הוי דיבור ודיבור רק מחשבה ודיבור ושייך שם כל האריכות וסוגיא חדא מגלה אחבירתה ותרווייהו צריכי להדדי וד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר כידוע דרכם בקודש, ואשה"ט והדברים נכונים ונחמדים לפענ"ד כפתור ופרח בישוב כל הקו' העצומות הנ"ל וגם לשון הגמ'