אור גדול קמ

לק"מ לשי' הרשב"א דגם בטבלא אקני לי' רבנן יעו"ש, ודבריו תמוהין דנהי למסקנא לרב אשי כתב הרשב"א כן, אמנם רמב"ח ורבה ואביי ורבא שם בוודאי לא ס"ל כן ואי אשה ידעה לאקנויי ס"ל דמגורשת, א"כ אכתי נשארו ראיות הר"ן מינייהו דמחוסר הקנאה וזכיי' איננו מחוסר מעשה, אמנם אף אם נניח לו זה דלדעת שאר פוסקים גם מחוסר הקנאה הוי מחוסר מעשה, מ"מ נראה דלתפוס ב' סברות אלו דהיינו דמחוסר הקנאה הוי מחוסר מעשה, וגם לתפוס סברת הטור (סי' קכ"ד) דלא אזלינן בתר שעת הכתיבה רק אף אם אחר הכתיבה נעשה מחוסר מעשה ודלא כהרשב"א, הוא כאוחז את החבל בתרין ראשין ואוחז ב' חומרי דסתרי אהדדי, דיעוי' גיטין (פ"ד ב') הואיל וקנאתו ליפסל לכהונה ויעו"ש בפירש"י שהרי כבר זכתה בו כו', וכיון דקנאתו בוודאי שצריך הבעל לחזור ולזכות בו בכדי שיוכל לגרש בו, וכמ"ש הרמ"ה הובא בטור ושו"ע (סס"י קל"ח) דדוקא כנסי שט"ח אבל זכי בשט"ח צריך לחזור וליטול יעושה"ט, וכשחוזר ונוטל עכ"פ מהני, אלמא דמחוסר זכיי' איננו כמחוסר מעשה. אמנם אין מזה ראי' להר"ן, די"ל דשא"ה דבשעת כתיבה לא הי' מחוסר מעשה וכסברת הרשב"א דבתר שעת כתיבה אזלינן, ואם נימא כסברת הטור דאף במחוסר מעשה שנתחדש אחר כתיבה פסול ע"כ דמחוסר קניי' איננו כמחוסר מעשה וא' משניהם מוכרת, דע"כ כיון דנפסלה לכהונה קנאתו להגט דאל"כ דמיא להרי זה גיטך והנייר שלי דאינה מגורשת כלל אף לפסול מכהונה, וכמבואר ברמב"ם (פ"ח מגירושין) דאינה מגורשת ובפ"י דכ"מ שכתב אינה מגורשת אינו פוסל מכהונה, וע"כ דקנתה להגט, וא"כ הוי מחוסר הקנאה, וע"כ דאינו פוסל בכה"ג וכנ"ל. עוד ראיתי להגליא מס' בחלק אבה"ע (סי' ג') שהאריך שם להוכיח כהרמב"ם וגם לפרש טעמו וסברתו בזה, וכל דבריו בזה בטוב טעם ודעת ודברי פי חכם חן, אמנם לדעתי איננו נכון אליבא דאמת, יעו"ש דהסביר על פי מ"ש הרמב"ם (פ"א מגירושין ה"ט) דצריך שיתננו לה בתורת גירושין שנ' ספר כריתות ונתן בידה שיתנהו לה בתורת כריתות [דכריתות קאי גם על ונתן] ואם אמר לה כנסי שט"ח אינו גט והוא מהספרי. [ויעו"ש (בסי' א' אות י"ג) דרשב"א כתב הטעם גבי כנסי שט"ח דבטולי בטלי' וכתב הוא דהרשב"א לשי' והרמב"ם לשי' דלהרשב"א דאינו יכול לבטל גוף הגט וע"כ מאי דאמרו בפ' הניזקין מהו דתימא דבטולי בטלי' היינו להנתינה וא"כ י"ל ג"כ במשנה דהזורק גבי כנסי שט"ח דהטעם הוא משום בטולי בטלי', משא"כ להרמב"ם לשי' בטולי בטלי' היינו. לגוף הגט וא"כ ע"כ צ"ל דגם בהמשנה בהזורק ל"ח לבטולי בטלי' מטעם דאם איתא דבטלי' לעדים הוי אמר, דאל"כ לא הוי מהני אח"כ אמירת הא גיסך, וע"כ דטעם המשנה הוא משום הא דהספרי הנ"ל יעו"ש שהאריך בזה. ודבריו תמוהין דלפ"ז הדר תקשה על רבא בהנזקין מאי קמ"ל ואי דהו"א בטולי בטלי' הא זה מוכח מהמשנה בהזורק דל"ח מדמהני אח"כ הא גיטך, וא"כ קשיא מאי קמ"ל. וע"כ צ"ל לפירוש זה דהו"א בטולי בטלי' לגוף הגט, דהא דמהני בהזורק באומר אח"כ הא גיטך היינו משום הא דכתב רבינו ירוחם בשם הרא"ש הביאו הב"י (סי' קל"ח) דכיון דאומר אח"כ הא גיטך זהו הוכחה דלא בטלי' משא"כ בהנזקין דאינו אומר אח"כ הא גיטך שפיר הוי ס"ד דבטולי' בטלי', וא"כ שוב ממילא נסתרין דברי הגליא מס' הנ"ל דשפיר אפ"ל טעם המשנה בהזורק אף להרמב"ם משום בטולי בטלי' והא דמהני אמירת הא גיטך היינו דמזה שאומר הא גיטך איכא הוכחה דלא בטלי' וכמו דמוכרח לסלקא דעתי' דרבא. ובזה מיושב ג"כ מה שתמה על הר"ן בישועת יעקב (סי' קמ"א ס"ק ל"א) על מה שרצה הר"ן להוכיח לכאורה דיכול לבטל גוף הגט מהא דהנזקין מהדת"י בטולי בטלי' דסלקא דעתי' דהר"ן דבטולי בטלי' היינו לגוף הגט. ותמה הישועת יעקב דאיך סלקא אדעתי' לפרש כן דא"כ יקשה מהמשנה בהזורק דמאי מהני אח"כ אמירת הא גיטך לפ"ז, ואישתמיט לי' דברי רבינו ירוחם הנ"ל.], ולפ"ז העלה דצריך שיהא ספר כריתות מעת הכתיבה עד עת הנתינה ואם נגמר בדעת הבעל בנתיים לבל לתתו עוד בתורת גירושין שוב ממילא נתבטל הגט מתורת ספר כריתות ואינו יכול עוד לחזור ולגרש בו יעושה"ט, [ולפי דבריו בניד"ד אף לפי מאי דמפרש הבעל דכוונתו הי' לבטל הפשר ולבל לגרש עוד נ"כ שוב ממילא נתבטל הגט כיון דנגמר בדעתו לבל לגרש עוד], ובזה ביאר שם שמא פייס היינו דכיון דנתפייס ממילא נתבטל הגט. ומאוד אני תמה עליו, [ועל סברת המקמ"ח הנ"ל]. דהא בריש השולח ובריש האומר דפריך מהא דאתי דיבור ומבטל דיבור על הא דחוזר ומגרש בו. מבואר מדברי הגמ' דהא דלא יחזור ויגרש בו היינו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ולר"ל דס"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור ניחא הא דחוזר ומגרש בו רק לר' יוחנן דדיבור מבטל דיבור ק"ל אמאי חוזר ומגרש בו, וע"ז תי' מתורת גט, לא בטלי' (בר"פ האומר) דהיינו דלא כיון לבטל מתורת גט אבל אם ביטל בפירוש מתורת גט אינו חוזר ומגרש בו, [והיינו כטעם וסברת המקשה מטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור וכנ"ל]. ומעתה לפי סברת בעל גליא מסכתא דביטול גט היינו שהוסכם אצלו לבל יתן עוד בתורת גירושין ולבל לגרש עוד בו מאי ענינו לאתי דיבור ומבטל דיבור הלא אפילו למ"ד אין דיבור מבטל דיבור מכל מקום פשיטא דיכול לחזור מלגרש בו, דאף אם אמר לגרש אינו אלא דברים בעלמא דע"כ לא פליגי רב ורי"ו אלא דברים אי יש בהם מחוסרי אמנה אבל לכ"ע יכול לחזור בו. אלא וודאי מוכת בבירור גמור דביטול הגט היינו ביטול שליחות הסופר והעדים והוי כאלו נכתב שלא בשליחות הבעל ואף למאן דל"ב שליחות מ"מ נתבטל ציווי הבעל והוי כאלו נכתב שלא בציוויו ופסול משום שלא לשמה, [ואף אם הבעל בעצמו כתבו מבטל אמירתו שאמר לשמו ולשמה והוי כאלו של"ש.] ולהכי שפיר תליא באתי דיבור ומבטל דיבור, וכן מבואר בריטב"א קידושין (נ"ט ב') בשם מורו, וזה בוודאי אין להתעקש דנהי דדעת המקשן הכי הוי מ"מ התרצן סתר לי' זה דאינו יכול לבטל מה שכבר נעשה, רק. דאפ"ה ס"ל דבביטל בפירוש נתבטל הגט מטעם אחר, דזה אינו כלום, דמנ"ל לדידן לחדש טעם אחר מה שלא נזכר מזה שום רמז בסוגיא דקידושין הנ"ל דמשני דמתורת גט לא בטלי' משמע דבבטלו בפירוש קיימא כסברת המקשן הנ"ל, [וכן נסתרין בזה ג"כ דברי המקמ"ח הנ"ל דלדבריו ג"כ איננו ענין לאתי דיבור ומבטל דיבור כמובן]. אמנם מה שמייראני בזה הוא מה שראיתי בת' הריב"ש (סי' תפ"ב לדעת הרמב"ם דיכול לבטל הגט בין קודם כתיבה בין לאחר כתיבה דכשהוא מבטל קודם כתיבה הוא מבטל שליחות הסופר והעדים או שאינו כותבו לשמה ולתורת גירושין ולכן הוא בטל לעולם וכן כשמבטל אחר כתיבה הוא מבטל גט זה מלתתו לעולם בתורת גירושין ולכן הגט בטל שאם לא נכתב לשמה או לא נתנו בתורת גירושין אינו גט כלל יעושה"ט, וקצת מדבריו הובא בקוצר בכ"מ (פ"ד מהל' יבום חליצה הל' ט"ז), [ומאוד תמוה לי בזה דברי הב"י (סי' קל"ד) ואפילו אנסוהו שלא כדין שאינו גט להתירה כו' ושלא כדין בישראל דאמרינן פסול היינו כשאמר רוצה אני וגם כשביטל המודעה כו' דאי מסרה ולא ביטל אפילו כדין אינו גט כלל כו', וכ"כ הבי"ש (שם ס"ק ע'), ובריב"ש שם מבואר דדוקא באמר ג"ב שמבטל ולשי' הרמב"ם דיכול לבטל את הגט בין קודם כתיבה בין לאחר כתיבה, אבל בלא ביטל, או לשי' הפוסקים דאינו יכול לבטל אף במסר מודעה דינו כאנסוהו שלא כדין דפסול ופוסל יעושה"ט, וכיון שכן לענין לחומרא פשיטא דיש לחוש לרוב הפוסקים דאינו יכול לבטל ואיך לא הביאו כלל דברי הריב"ש, ויעוי' חו"ג שם (סי' קל"ד) בריש הסימן דפשוט לי' דבדעו שאני אנוס סגי, ודברי הריב"ש הם כנגדו, וצ"ע בזה, כי מפשטות דברי הריב"ש שם משמע דבדעו שאני אנוס אינו אלא כאונס בלא מודעה וא"כ בכדין יש להיות כשר בכה"ג, וא"כ להפוסקים דאינו יכול לבטל איך משכחת מודעה וע"כ צ"ל דגלי דעתי' דלא גמר ומקנה ואפשר דבזה מודה הריב"ש רק דעכ"פ דינו כאנסוהו שלא כדין, ויש לעיין בזה בדברי הריב"ש שם.]. עכ"פ מבואר מדבריו להמעיין דביטול גט להרמב"ם היינו שמבטל גט זה מלתתו לעולם בתורת גירושין, והוא מבואר כדברי הגליא מסכתא הנ"ל, [ובביטול קודם כתיבה שכתב הרמב"ם כפי הנראה להמעיין היטב בב' התשובות שכתב הריב"ש (בסי' רל"ב וסי' תפ"ב) יראה דספוקי מספקא לי' אם הוא ביטול שליחות הסופר והעדים. או דהוא כביטול הגט אחר כתיבה דמבטלו מעכשיו ולאחר שיכתב, ולפ"ז יראה ברור דמ"ש הריב"ש (סס"י רל"ב) דלבטל לעתיד ל"ב וכפ"ז שהובא בהגהת רמ"א (סי'