אור גדול יד

ובפסקי הש"ע ורמ"א יש לתמוה בענין זה, דבסי' קנ"ה תפסו עיקר כדעה הראשונה, שכתבו בסתם דדוקא במקפיד על עלין של ע"ז, אבל בעלין סתמא מותר להתרפאות מעלין של ע"ז, ובסי' קנ"ז סתם הרמ"א דכל אביזרא דג' עבירות יהרג ואל יעבור, וכבר עמדו בזה המנחת חינוך (מצוה רצ"ז) והמקמ"ח (סי' קנ"ה). והמקמ"ח חשב לרפאות שבר על נקלה, דהרמ"א מחלק מעיקר הדין בין רפואה ובין יהרג וא"י, ודבריו תמוהין להמעין פסחים (דף כ"ה) וסנהדרין (ד' ע"ד) דמחד דוכתא ומחד לימודא נלמדו תרי הדינים, ריפוי ויהרג וא"י, וא"א לחלק ביניהם. אמנם כך ראוי לומר, אן דמעיקר הדין אין לחלק ביניהם וכנ"ל, עכ"ז הרמ"א בדרך הכרע וספק חילק ביניהם לענין הפסק, דלענין רפואה כיון דאיכא דעת כמה ראשונים דדוקא ג' עבירות עצמן ולא אביזרייהו לכך מספיקא פסק להקל דספק נפשות להקל, דהא לדעת הני אסור להחמיר על עצמו והמחמיר במקום שא"צ ה"ז שופך דמים, וכמו שנתבאר למעלה בדברינו, משא"כ לענין יהרג וא"י, דאף לדעת הני ג"כ איכא דעת כמה ראשונים, דאף היכא דמדינא יעבור וא"י עכ"ז רשאי להחמיר על עצמו ואף היכא דהעכו"ם מכוין להנאתו עכ"ז איכא דס"ל דרשאי להחמיר, וכמו שנתבאר לעיל להוכיח כן משי' רז"ה (ס"פ בן סורר) ומתוס' גיטין (נ"ז) וכמו שהוכיח הגר"א משי' ר"ת גבי חלמו"ע, אף דלהלכה פסק הרמ"א כרבינו ירוחם דבלהנאתו אסור להחמיר על עצמו, מ"מ אהני לי' שיטתייהו לצרופי דעתייהו לצירוף דעת הראשונים דס"ל דעל כל אביזרייהו יהרג וא"י מדינא, ולכך הכריע מספק לענין יהרג וא"י דעל כל אביזרייהו, וכן דרך הש"ע ורמ"א בכמ"ד. ועוד י"ל עפ"י מאי דהביא הש"ך (סי' קנ"ז ס"ק א') מת' תה"ד (סי' קצ"ט) דלענין יעבור ואל יהרג לא אמרינן ספק נפשות להקל, דלענין קידוש השם לא הקפידה תורה על נפש יעו"ש, והנה קידוש השם וחילול השם לא שייך רק באנס ולא ברפואה וכמו שנתבאר למעלה, [ומה שנראה נגד זה בע"ז (כ"ב ב') יבואר להלן אי"ה], וא"כ ברפואה אמרינן ספק נפשות להקל, ולכך מספק פסק להקל, משא"כ באנס לענין יהרג ואל יעבור אזיל מספיקא להחמיר, וכמ"ש התה"ד. וקצת צ"ע על התה"ד, לפי מה שנתבאר למעלה להוכיח מהרמב"ן דלענין יהרג ואל יעבור אמרינן אין עונשין מה"ד, א"כ נראה דכ"ש דבספק אזלינן להקל, דאם מספק הוי אזלינן לחומרא, מסתבר דכ"ש דלא הוי אמרינן בזה אין עונשין מה"ד, אמנם לפי מ"ש לעיל דהרמב"ן דסובר אין עונשין מה"ד, היינו משום דאזיל לטעמי' דסובר דאסור להחמיר על עצמו במקום שאי"צ מדינא להכי שפיר ס"ל אעמה"ד, ולפ"ז פשיטא באמת לקושטא דמלתא לדידי' דבכל ספיקא אזלינן להקל, משא"כ התה"ד דבזה גופי' מספקא לי' דלמא כהפוסקים דרשאי להחמיר, ולדידהו באמת מספיקא אזלינן להחמיר, וא"ש דברי התה"ד. וראיתי להפני יהושע כתובות (ג' ב'), על תוס' ד"ה ולדרוש, על הא שכתב ר"ת דעכו"ם הבא על בת ישראל אף בא"א לא הוי בכלל ג"ע משום דאין חייבין מיתה על ביאת. עכו"ם, וכתב על זה הפ"י דאין הפי' דמשום דאין חיוב מיתה ואיננו דומה לנערה המאורסה מש"ה לא הוי ג"ע, דהא מסקינן בפ' בן סורר דע"ז וכל אביזרהא אף באיסור לאו יהרג ואל יעבור, וכדמקשה מקאקי ודימוניקי, וכן בג"ע מדקאמר ימות ואל תספר עמו אחורי הגדר, אלא דכוונת ר"ת לפי שדומה לבהמה ובביאת בהמה אף דחייב מיתה לא שייך ג"ע יעו"ש, וכל, דבריו בזה מתחלה ועד סוף תמוהין דהנה מה שהביא מקאקי ודימוניקי לאביזרא דע"ז, כפי הנראה דמפרש דקושית הגמ' סנהדרין אל ב') איננה מפרהסיא, דקאקי ודימוניקי דיהבינן להו אינו אלא בצינעא, רק דקושית הגמ' הוא דהא הוו אביזרא דע"ז דאף בצינעא יהרג ואל יעבור, הן אמת דיש לפרש כן, לשי' הרז"ה (ס"פ ב"ס) דאף בג' עבירות להנאת עצמן יעבור ואל יהרג, והגר"א (סי' קנ"ז סק"ז) תפס כן בשי', רש"י, ונראה דכונתו מדדקדק רש"י הקו' מקאקי ודימוניקי הלא חק לע"ז הוא ולא הזכיר מהפרסיא אמנם באמת, מלשון רש"י פסחים (כ"ה א') ד"ה למה, מדכתב דנראה כמודה בה, נראה דדוקא במקפיד הרופא על עלין של ע"ז אבל בעלין סתמא מותר], אמנם שיטת הרמב"ן במלחמות שם דג' עבירות לא מהני להנאת עצמן ובכל ענין יהרג וא"י, וכ"ה שיטת הרמב"ם וטוש"ע, וא"כ ע"כ דקושית הגמ' אינה מאביזרא דע"ז רק מפרהסיא וכמ"ש המלחמות שם, וא"כ אדרבא מזה משמט איפכא דאביזרא דע"ז אינו כעכו"ם, ולשיטת הרמב"ן דסובר דאף אביזרא כעכו"ם, הוצרך ליישב דקאקי ודימוניקי אינן אביזרא דע"ז משום דליכא בהו לאו מיוחד דאיסור ע"ז רק לאו דלפני עור הכולל כל התורה וביותר דמוכרח ע"כ דגם שיטת ר"ת דבג' עבירות לא מהני הנאת עצמן, דכמו שהוכיח הפני יהושע שם דסובר דקרקע עולם לא מהני בג"ע, ה"נ יש להוכיח דסובר דהנאת עצמן לא מהני, דאל"כ אכתי לא מקשי מידי דהא ג"ע הוא דהא הוי להנאת עצמן, וע"כ דסובר ג"כ דבג"ע לא מהני הנאת עצמן, וא"כ ע"כ מוכרח לפרש קאקי ודימוניקי דאין הקו' מאביזרא דע"ז רק מפרהסיא, וא"כ דבריו תמוהין, דהביא על שיטת ר"ת מקאקי ודימוניקי וכן הא דמייתי מימות ואל תספר, כבר נתבאר לדחות בכמה אנפי, ומדברי הרמב"ם בזה מבואר דאין ראי' וכנ"ל, ועיקר הראי' מעצי אשירה, וכבר נתבאר דיש כמה שי' ראשונים, ק דעת התוס' בעצמן, דדוקא במקפיד ותולה הרפואה בעלין של עכו"ם דוקא, א"כ מבואר דס"ל דאביזרא לא, וגם אף לשיטת הרמב"ן דאביזרא נמי, מ"מ מבואר שם בדבריו דעכ"פ דוקא היכא דבגוף העבירה חייב כרת אבל חייבי לאוין לא הוי אביזרא, וא"כ ה"נ בעכו"ם הבא על א"א לשיטת ר"ת דאינו אלא כמו חייבי לאוין, וכן מבואר להדיא במלחמות שם, וכמו לאו דלא תתחתן דלא הוי אביזרא, ויעוי' ר"ן פ"ב דפסחים וגם מ"ש בטעמו של ר"ת, דבהמה לא שייך גילוי עריות בזה, אף שמצאתי חבל נביאים מתנבאים כן הלא הם הריטב"א הנדפס מחדש לפסחים כ"כ בשם הרא"ה, וכמו כן ביאר שי' ר"ת זקנו של הפ"י ה"ה הגאון מגיני שלמה בת' פ"י ח"ב אבה"ע (סי' מ"ד), וכן ראיתי שהביא המנחת חינוך (מצוה רצ"ז) בשם חידושי הר"ן לסנהדרין שנסתפק בזה, אמנם הלן אי"ה יבואר בדברינו בראי' ברורה, דגם ביאת בהמה הוי בכלל גילוי עריות, ושיטת ר"ת כפשוטו, דכיון דבביאת עכו"ם ליכא מיתה ולא כרת איננו ג"ע, ולא מיבעי' לשי' הראשונים דאביזרא לא, פשיטא דא"ש, ואף להני דסברי דגם אביזרא, מ"מ כיון דבגוף העבירה ליכא כרת גם אביזרא לא הוי, וכמבואר במלחמות ס"פ בן סורר, ותמיהני על הפ"י שהביא דברי המלחמות שם ולא הרגיש בכל זה, סוף דבר, דברי הפני יהושע מראש ועד סוף אינם מדוקדקים ושלא בעיון כתבם. ואחר שנתבאר שיטות הפוסקים בזה עתה נראה איך דעת רבינו נוטה, והנה דברי רבינו סתומים, ואיך שיתפרש דברי הגמ' יש לפרש דעתו ג"כ, ואף למה שיבואר להלן בדברינו להוכיח מדברי רבינו, דסובר דאף למ"ד א"א הא דאסרו לספר איננו מדינא רק שלא יהא בנות ישראל פרוצות בעריות, א"כ לכאורה מבואר דבאביזרא לא אמרינן יהרג ואל יעבור אמנם באמת איננה ראי', דאפשר כמו שהבאתי לעיל בשם המגיני שלמה בת' פני יהושע ח"ב אבה"ע (סי' מ"ד), וסדרי טהרה (סס"י קצ"ה), דסיפור עמה אף לדעת הרמב"ם דכל הקריבות דאורייתא מ"מ דיבור אינו אלא דרבנן, וא"כ י"ל דסובר דאף אביזרא יהרג וא"י, רק דבעינן דבאביזרא יהא עכ"פ איסור דאורייתא, וכמו בעצי אשירה, וכמ"ש הש"ך (סי' קנ"ז ס"ק י'), אבל לא באיסור דרבנן. אמנם מה שנ"ל נכון, להכריע שיטת רבינו הוא עפ"י מאי דתמוה לי טובא על. רבינו, דהשמיט גמ' ערוכה דפסחים (כ"ה א'), מימרא דר' יעקב בשם ר' יוחנן, דבכל