אור גדול קלא

ונמלך לגרש את זו, וא"כ ניבעי סהדי שנכתב לשם זו, דבזה פשיטא דיש לחוש מדינא. ויעוי' בבי"ש (סי' קל"א ס"ק ג') דכתב לענין הא דגדולה מצי מגרש היינו בעידי מסירה וכר"א אבל אליבא דר"מ דס"ל ע"ח כרתי צריך שיהא מוכח מתוך הגט מי הוא המגרש והמתגרשת עיי"ש, ויעו"ש בתו"ג דכתב דדבריו תמוהין מאוד, וגם הבי"מ תמה עליו כן וכתב דהוא שגיאה, דהא כיון דקי"ל כרבא דשני יוסף בן שמעון מוציאין שטר חוב על אחרים, א"כ ה"ה בב' נשים ששמותיהן שיות מקרי שפיר מוכח מתוכו כיון דלנפילה לא חיישינן, יעושה"ט דדחו דברי הבי"ש בשתי ידים. ואנכי הרואה דמבואר בתוס' כדברי הבי"ש, יעוי' תוס' יבמות (קט"ו ב') ד"ה והא ותוס' שם (קט"ז א') ד"ה מאי, ודברי תוס' (קט"ו ב') הנ"ל צריכין ביאור דלפ"ז בגט דבהוחזקו וודאי חיישינן באמת ל"מ לכ"ע, וא"כ קשיא מגיטין (ר"פ כל הגט) דגדולה מצי מגרש דדייק רבא מינה דמוציאין אלמא דאף בגט ל"ח בהוחזקו והנראה דזה יתיישב עפ"י כל התירוצים שבתוס' הנ"ל (קט"ז א') ד"ה מאי, דלתירוץ קמא גרסינן רבה, דהיינו דרבה ס"ל דאותיות נקנות במסירה וא"כ ליכא חששא דמסר רק לנפילה ופקדון ודייק מגט דל"ח לנפילה ופקדון ומזה ליכא הוכחה כלל כמבואר שם בדבריהם בריש הדיבור יעושה"ט [ולהאי תירוצא הנכון כדברי התו"ג והבי"מ הנ"ל], אמנם לתירוץ ב' שכתבו דהתם יש לחוש דלמא מסר לצור, וכן לתירוץ הג' דנפילה דגט דמיא למסירה דשטר, בזה שפיר תקשה כנ"ל, דהא ממסירה דשטר הוכיח דאף בהוחזקו ל"ח ובגט פשיטא דבהוחזקו חיישינן וכמו שהוכיחו התוס' שם (קט"ו ב') ד"ה יצחק, וא"כ כיון דמדמה הגמ' הוחזקו דגט להוחזקו דשטר, א"כ אמאי באמת לא חיישינן לרבא בגט עכ"פ, וצ"ל דבס"ד דרבא בריש פ' כל הגט דהוכיח ממתני' לשני יוסף בן שמעון דמוציאין באמת יהא מוכח דאף בגט ג"כ לא חיישינן בהוחזקו, והא דביבמות גבי עין בר חייא חייש רבא בהוחזקו היינו בתר דאהדרי' אביי בר"פ כל הגט דאין ראי' ממתני', א"כ שפיר י"ל בגט דבהוחזקו עכ"פ חיישינן ומיושב בהכי נמי מה דדקדק הרשב"א שם דאביי נמי ס"ל דב' יוב"ש מוציאין א"כ אמאי דחי בר"פ כל הגט דיוקא דרבא, ולפי הנ"ל אשה"ט, דהא דסובר דמוציאין היינו משום דסובר דאותיות נקנות במסירה, אבל לולא זה הי' סובר דאין מוציאין לדידי' דחייש באיסורא אף בלא הוחזקו כמבואר ביבמות, וא"כ אם הי' מודה לדיוקא דרבא הא מוכח דאף אי אין אותיות נקנות במסירה מוציאין וביותר דמוכח דאף בהוחזקו לא חיישינן באיסורא ולהכי הוכרח לדחות ואשה"ט. א"כ עכ"פ לדידן דבאיסורא בהוחזקו חיישינן א"כ לגבי גט בעינן עידי מסירה ולר"מ לא הוי מוכח מתוכו, כדברי הבי"ש. ואף אם לא נודה לדברי התוס' ביבמות (קט"ו ב') ד"ה והא, ונימא דמדמה איסור לממון וזה דמיא להוחזקו ואין שיירות מצויות ומייתי רבא ראי' דבחדא לריעותא לא חיישינן וה"ה בשיירות מצויות בלא הוחזקו, מ"מ לדעת הרא"ש והראשונים דמחלוקת זו דאביי ורבא תליא במחלוקת דרבה ור"ז בגיטין וב"מ ורבא מייתי ראי' לדעתו מב' יוב"ש, עכ"פ חזינן מהגמ' דמהא דב' יוב"ש מוכח כרבא דהוא כרבה בגיטין וב"מ, ודעת הרא"ש והרז"ה והמשיכו לזה דעת הרי"ף וכן פסקו בטור וש"ע (סי' י"ז וקל"ב) דאף דביבמות במיתה פסקינן כרבא, עכ"ז בגט פסקינן כר"ז דבחדא לריעותא ולא מהדרינן, וא"כ ממילא בגט דומיא דב' יוב"ש דדמיא לחדא לריעותא שפיר חיישינן וצריכה להביא ע"מ ולר"מ לא הוי מוכח מתוכו ומוכח מהגמ' כהבי"ש. [לבר מתירוץ קמא בתוס' הנ"ל (קט"ז א') ד"ה מאי אמרת דכל החשש דמסירה אינו אלא בשטר ולא בגט אין ראי' כמובן.] עכ"פ נתבאר דמדינא דחיישינן בגט כהבי"ש, א"כ אמאי בב' יוב"ש סגי בע"מ ניחוש דלמא נכתב שלא לשמה דהאחר כתבו ומסר לו, וכן בב"ב (דף קס"ז) דאפילו מגרשין זבפ"ז מאי הוי ניחוש דלמא האחר כתבו ומסר לו והבעל והאחר לא ליהמני, וכדאמר בריש גיטין בשל"ש דניבעי חרי, ויעוי' סי' קל"ב בבי"ש ס"ק י"ב וי"ג ויעו"ש בתו"ג ובבי"מ דתמהו ע"ז דאמאי יהא נאמן א' ואף על השליח בעצמו תמה הבי"מ דאמאי יהא נאמן יעו"ש, ולפענ"ד נראה די"ל עפ"י מ"ש הר"ן בקידושין גבי קידשתי את בחי דלברר א' נאמן, וא"כ ה"נ כיון דוודאי הי' לו גט כשר רק דלא ידעינן איזהו והוא אומר דזהו כשר, אף דאינו דומה ממש להתם, דהכא אפשר דגט שלו כבר נידש ונדרס ברגלים וליתא בעולם כלל, עכ"ז שפיר י"ל כיון דידעינן בוודאי דהי' לו גט כשר דינו כמו לברר ולכך איננו דומה להא דריש גיטין דפריך בפשיטות ליבעי תרי דהתם לא ידעינן כלל דהי' גט כשר שפיר הויא דשב"ע משא"כ כאן דאינו אלא לברר, וא"כ בב' יוב"ש הנ"ל דג"כ לא ידעינן כלל דהי' גט כשר והחשש דלמא מסר הוא מדינא כדמוכח מיבמות וכנ"ל, וא"כ אמאי לא ניבעי עדים דנכתב לשמה דאף דבקיאים הם וידעי מ"מ ניחוש דיודע דפסול ואפ"ה רוצה לגרש בו, ויעוי' רש"י ריש גיטין דכל החשש הוא מש"ה דלמא יוסף בן שמעון האחר נתן לו וא"כ מאי מהני לזה רוב בקיאין, וגם בא"י ניחוש, אוף בבעל המביא גיטו, ועכ"פ במוחזק דבמקום הכתיבה איכא ב' יוב"ש דסגי בע"מ אמאי. ע"כ נראה כנ"ל דבבעל קודם גירושין בוודאי נאמן שהגט כשר דבידו לגרשה בהא נאמן לכ"ע וכמש"ל וכיון שהוא בקי ומגרש בו הוי כאומר בפירוש דהוא כשר, וסגי בהכי לכ"ע ואף לרש"י שפירש בגיטין (דף כ"ז) גבי מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוב"ש דבעינן שיעידו דגט אחד דחתמו היינו של זה הבעל, ומבואר דלא מהימנינן לי' לבעל, מ"מ י"ל דלא משום דחשדינן לי' במשקר רק דאפשר דג"ז אומר בדדמי דאיננו זוכר מי הם העדים וכן נראה קצת בשמ"ק שם. ואדרבא נ"ל דעת רש"י שם דלבעל לא חשדינן למשקר. דהנה בהא דרבה בב"ח אירכס לי' גיטא פירש"י בגיטין וב"מ דשליח הי', ואיננו מובן דמאי בעי רש"י בזה, והמהרמ"ש בגיטין נדחק בזה יעו"ש, ולפענ"ד נראה ליישב, דהנה דברי הגמ' צריך ביאור דקאמר ולא ידענא אי משום סימנים וקסברי סימנים דאורייתא או משום טביעות עין כו', דמאי נולד לו הספק מתוך דבריהם הא הם פשיטא דשפיר אהדרוהו אף בלא סימנין מחמת ט"ע דהא פשוט במס' ב"מ דלת"ח מחזירין בט"ע כדאיתא בב"מ (דף כ"ד) ויעו"ש בתוס', ואי מספקא לי' אי גם בסימנין מהדרינן הא זה הספק איננו תלוי בזה דהחזירו לו והוא ספק בפני עצמו אי סימנים דאורייתא אי לא ומאי נולד לי' זה הספק בהא דאהדרוהו ניהלי', ודוחק לומר דמספקא לי' בלא שבעתן העין, יעוי' תוס' ב"מ (כ"ד א') דפשיטא דהלכה כרבנן, וכן דוחק לומר דמספקא לי' אי סמכינן על טביעות עין באיסורא כהא דחולין (דף צ"ו), דכבר כתבו התוס' שם דהתם בט"ע כל דהו, אמנם נראה להבין עפ"י מה שיישב בטוב טעם הבי"מ (סי' קל"א) הא דלא הביאו הפוסקים (סי' קל"ב) דלצורבא מרבנן מהדרינן בטביעות עין ותירץ דהא גופי' מספקא לי' אי נאמן השליח יעושה"ט, וא"כ אשה"ט דברי הגמ' דהא גופי' מספקא לי' דהנה אי נימא סימנים דרבנן והשליח לא מהימן דהוי דשב"ע לא הוי להו לאהדורי ומדהחזירו לו ע"כ א' משתי אלו מוכח או דסימנים דאורייתא או דהשליח מהימן, אך לא ידע מאי טעמייהו ואיזה דינא מתרווייהו יוכיח מהם ואשה"ט, דהספק שפיר נולד לו מהא דאהדרוהו לי', אמנם כ"ז אי הי' שליח דבזה שפיר י"ל כסברת הבי"מ דלא מהימן, משא"כ בבעל דבזה פשיטא דלא שייך דשב"ע דבידו לגרשה ופשיטא דמהימן ולצורבא מרבנן פשיטא דמהדרינן בט"ע וכיון דמשום הט"ע שפיר אהדרוהו שוב לא שייך הספק דסימנים דאורייתא בהא דאהדרוהו וכנ"ל, ולכך הוכרח לפרש דשליח הי' וא"ש. ואף להרמב"ם דחייש שמא בגט בטל גירשה, נראה ג"כ דהיינו דוקא באומר גירשתי וליתא לגיטא קמן דאמרינן דלמא בגט גופי' הוי בי' ריעותא דהי' ניכר הביטול מתוך הגט. אבל כל שהגט קמן ולא חזינן בי' שום ריעותא לא חיישינן וכדאמר בירו' פ"א דגיטין וספ"ב ופ' האשה שלום דבב"ד הוא