אור גדול קל

מיגו רק דבערוה לא מהני בידו בלא מיגו רק היכא דאית לי' מיגו וכמ"ש הש"ש (שמעתא ו') ולהכי בגירשתי דאיכא בידו ע"ז שאומר ומיגו א"כ בידו מסלק החזקה ונאמן במיגו משא"כ באומר זה בני דזה אינו בידו, רק דנאמן במיגו אינו נאמן נגד החזקה וסיים דזה ברור מאוד, ולדעתי במחכת"ה שגה בזה, דראיית הרא"ש היינו דלאו מיגו הוא לתרום משלו, וא"כ ה"נ לאו מיגו הוא לפדותו ואפ"ה קאמר שם ביבמות דמהימן דאיתשל מרי' עלי' משום דבידו לפדותו אלמא דגם זה מקרי בידו לסלק החזקה אף דעל זה שאומר אינו בידו וגם מיגו ליכא עכ"ז כיון דבידו לסלק האיסור באופן אחר שוב החזקה מסתלקת וא"כ ה"נ אף באומר זה בני איכא בידו ומיגו, וכן מוכח קצת קידושין (ס"ד א') מ"ש רישא ומ"ש סיפא והדר פריך והרי בידו להשיאה לחלל משמע דהדרא קושי' לדוכתי' מ"ש רישא ומ"ש סיפא אלמא דאין לחלק בין אותו דבר לדבר אחר דסוף סוף הוי בידו וגם בלא זה יש לגמגם על תירוצו, ודברי הגמ' יתיישב כמ"ש המקמ"ח אח"כ דיש עדים שיש לי' אחים באמת תלוי בגירשתי אי נאמן, ודברי הרשב"ם צ"ע.] **(הגה"ה. אב"ה, לענ"ד נראה דאפשר לומר בדעת הרשב"ם דמש"ה ס"ל דבאיכא עדים שיש לו אחים איננו נאמן משום דהא דבידו לגרשה באמת אינו מיגו טוב, ויעויין בב"ב שם (קל"ד ב') בתוס' ד"ה הואיל דבגירושין פוסלה מן הכהונה, משא"כ באומר זה בני, ואף אם היא כבר גרושה מאחר וכבר פסולה לכהונה, מ"מ המינו דגירושין אינו טוב דאפשר דאינו רוצה לגרשה פן יעמוד מחליו והיא לא תרצה להנשא לו עוד ואם יגרשה על תנאי אם מתי אפשר דיארע איזה אונס כמו. אכלו ארי דלא הוי גט וא"כ המינו אינו טוב, רק הא דבידו לגרשה מקרי בידו וכנ"ל ובידו אף בלא מיגו מסלק להחזקה וכמ"ש הרא"ש רק דבערוה לא מהני בידו בלא מגו כמ"ש הש"ש, אמנם זה רק היכא דאיכא עדים, אבל בחזקה בעלמא אף בערוה מהני בידו בלבד בלא מיגו דבידו מסלק להחזקה וממילא נאמן, וא"כ א"ש דעת הרשב"ם דבזה בני דהמיגו דגירושין אינו מיגו טוב וכנ"ל פירש דמיירי דוקא בדליכא עדים שיש לו אחים רק חזקה בעלמא, משא"כ באומר גירשתי דהא דבידו לגרשה הוי מיגו טוב מש"ה נדחק בטעמא דאינו נאמן משום קול וא"ש.)** עכ"פ להני שיטות אינו נאמן נגד חזקה, ויעוי' יבמות (ק"ה ב') בחלץ בינו לבינה מנא ידעינן ויעו"ש ברשב"א ובריטב"א ונ"י לחד פירושא [דמ"ש הנ"י שם מעורב ט"ס וכוונתו לב' תירוצים וכמ"ש רע"א בגליון הש"ס ב"ב (קל"ה א').] דאינן נאמנין בהודאתן מטעם הא דאמר בב"ב שם גבי בעל שאמר גירשתי את אשתי זיל חוש לה. ולכאורה לסברא זו דגוף החליצה לא בעיא עדים וסגי אף בינו לבי"ע, א"כ לא דמי לגרשתי דהתם דהגט אי אפשר בלא עדים [ובכת"י בלא עדים פסול.] שפיר אמרינן חוש לה דאם איתא דגירשה קלא אית לי', משא"כ דהחליצה סגי בינו לבי"ע לשי' זו א"כ לא נפיק קלא ושפיר מהימני מטעם בידו, וע"כ דס"ל כנ"ל דאינן נאמנים מטעם דהוי נגד חזקה. ואכתי תמוה לי דלפי סברתם דגוף החליצה לא הוי דבר שבערוה וסגי בלא עדים רק דאינן נאמנין, וכיון דאיננו דבר שבערוה הא כל דבר שבידו נאמן עד אחד באיסורין נגד חזקה ואף בלא מיגו לדעת הרא"ש, וא"כ שוב לא איכפת לן במה שהוא נגד חזקה, ולשיטת הרשב"א גופי' עד אחד באיסורין נאמן נגד חזקה אף בלא בידו, ולדברי הנתיבות (סי' ל"ו) בכוונת הרשב"א והנ"י יתיישב דלעולם דהוי דבר שבערוה ושפיר לא מהני מיגו נגד חזקה, אמנם דבריו שם דחוקין ולא ראה דברי הריטב"א הנ"ל. אמנם נראה בפשוט דהגז"ש דדבר דבר נתקבלה לב' דברים לקיום הדבר בקידושין וגירושין וכיוצא לענין הכחשה ויעוי' נוב"י (מה"ת אבה"ע סי' ע"ה) דכך קיבלו חז"ל ענין הגז"ש, והגמ' דפריך מנא ידעינן איננו מקשה מהא דקיום הדבר רק מהא דנאמנות, ולפי' ב' דהריטב"א דקושיית הגמ' היא באמת מהא דקיום הדבר נדחק בלשון הש"ס, אבל בפי' א' אינם דוחקים בלשון הש"ס והגמ' חדא מתרי פרכי נקט והגמ' מקשה מטעם נאמנות, [ולתי' הגמ' דעדים רואין מבחוץ אפשר דמיירי דהם ראו העדים נמי רק דמבחוץ פשיטא דהוי שלא בב"ד, ויעוי' ב"ק (ע"ה א') וברש"י שם, ובחו"מ סי' כ"ח ש"ך ס"ק א' בשם המביט ובשער משפט שם ס"ק ו'.] אבל אה"נ דהוי דבר שבערוה וה"ה דהו"מ להקשות מקיום הדבר רק דחדא מינייהו נקט ומקשה מטעם נאמנות וא"כ אשה"ט. עכ"פ נחזור להנ"ל דמוכח דס"ל דאינו נאמן בהא דבידו אף בלא טעמא דקלא. דאף לפמ"ש מ"מ מוכח דהקו' דנאמנות איננו תלוי בהא דקיום הדבר ואף אי קיום הדבר הוי סגי בינו לבינה מ"מ הוי קשי' מנאמנות, ויעוי' ברשב"א וריטב"א ותוס' רי"ד קידושין (נ' א') גבי המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויי' אי דברים שבלב הוי דברים דמקשה דלא להוי קידושין, והקשו כולם כל כמיני' הא אינו נאמן ע"כ פירשו דמשמע שאינה חוששת כלל אף להחמיר ואם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מותרת להראשון בלא גט ודחי דש"ה משום דלחומרא פי' דבאמת מאי דתני מקודשת היינו לחומרא ולא להקל ולחומרא שפיר הוי קידושין משום דאינו נאמן יעו"ש בריטב"א ובתוס' רי"ד, אמנם מהתם אין ראי' דליכא מיגו דל"ב ליתסר בקרובים, אמנם מהפוסקים הנ"ל שפיר מוכח דאינו נאמן אף דבידו. ב) אמנם מ"מ נראה דבניד"ד שפיר נאמן לכ"ע, דהא טעמו של הרשב"א וסייעתו הנ"ל דאינו נאמן בהא דבידו היינו משום דהוא נגד החזקה, וכ"ז באומר גירשתי דסותר החזקה, אבל הכא דכל החקירה ודרישה שלנו אם תוכל להתגרש בזה הגט אם זה הגט ראוי לגרש בו או לא ולגבי זה ליכא חוקה להיפך אדרבא איכא חזקה להיפך אוקי גט על חזקתו דעדיין ראוי לגרש בו, וא"כ כשאומר קודם הגירושין דהגט לא נתבטל וראוי לגרש בו שפיר מהימן דלא הוי נגד חזקה כלל ואדרבא חזקה מסייעתו, ויעויין כעין זה בתו"ג ריש גיטין. ואף דכבר כתבתי לעיל דמדברי כל הראשונים אינו נראה כן, היינו דוקא שם בשליח דאין בידו לגרש אשה זו רק בגט זה וא"כ כיון דכל גירושי אשה זו תלוי בגט זה א"כ כשדנין על זה הגט אם הוא כדין או לא הוי ממש כמו שדנין על גירושי אשה זו אם נתגרשה אי לא ושפיר הוי דבר שבערוה ואיתחזק איסורא, דהגט וגירושי האשה חדא הוא, משא"כ בבעל עצמו דבידו לכתוב גט אחר, ואף אם נפסוק לו דזה הגט פסול מ"מ לגבי גירושי אשה זו לא נ"מ מידי דיכתוב גט אחר ויגרש, ואין נ"מ רק אי גט זה ראוי לגרש בו או לאו, בזה נראה פשוט דלא הוי דבר שבערוה ואיתחזק כיון דאין נ"מ לגוף הגירושין של אשה זו רק לענין הגט, והוי כמו שיש לפנינו כמה גיטין שכולם כשרים ועל גט אחד אנו מסתפקים דעל גוף הגירושין אין נ"מ דאי לא תתגרש בזה תתגרש באחר ואין הספק רק על הגט דבזה אפשר דאפילו אחר נאמן דלא שייך למקרי דבר שבערוה ואיתחזק כיון דאין נ"מ על גוף הגירושין דסוף. סוף תתגרש רק לענין הגט אם גם גט זה ראוי לגרש דבזה שפיר י"ל כסברת התו"ג הנ"ל. [וקצת יש לדמות זה למ"ש הר"ן בקידושין באמר אחד אני קידשתי דאיננו דשב"ע דאינו אלא לברר. ויש לדחות], וכ"ש הבעל דאית לי' מיגו דבידו לגרש דבכה"ג פשיטא דלא הוי מיגו במקום חזקה ומהימן לכ"ע. וראי' לזה נראה מריש גיטין דאמר רוב בקיאין, ומאי מהני דבקי וכן בא"י דכולהו בקיאין מאי הוי דלמא נזדמן לו גט שנכתב שלא לשמה ורוצה לגרש בו, ואפילו נימא דהוי כההיא דאמר שם (י"ז ב') גבי אהני דלכתחלה לא תנשא דלא כתב לי' הסופר ולא חתמי לי' סהדי וכ"ש הכא ומסתמא נכתב כדין, אכתי תקשה בר"פ כל הגט הא גדולה מצי מגרש כו' בעידי מסירה ור"א, ומאי מהני ע"מ אכתי איכא חששא דשל"ש דבכה"ג וודאי דיש לחוש דלמא כתב לגרש את האחרת