אור גדול קכו

וכן צ"ל גם בתוס' בגיטין (שם עמוד א') ד"ה רבי, דכתבו דמבטל לשנים זה שלא בפני זה, [ויעוי' בפ"י דתמה עליהם ואין קו' מוכרחת, ואם נימא דגם מינוי השליח לכתיבה וחתימה צריך עדים כמ"ש הדברי אמת, שוב מוכרח מהגמ' כדבריהם וכנ"ל ואין להאריך] ולכאורה תמוה לפי פירוש הפשוט, דמשמע דמבטל לב' שלוחים לכל אחד בפני עצמו, והנה מלבד דלפ"ז יש לתמוה דכיון דביטול בעי שנים, וא"כ כל אחד מהם דלא ידע דביטל עוד לפני אחד, א"כ יסבור דגם הביטול דבפניו אינו כלום ואיכא חששא דממזרות, אף גם יש לתמוה ביותר, דלפ"ז ממש בהיפך מדברי, תוס', דאם נימא בטלה מקצתה בטלה כולה, א"כ כשביטל לכל אחד הוי ביטול גם להשני שפיר הביטולים מצטרפים להדדי דהוי כביטל בפני שנים, משא"כ אי בטלה מקצתה לא בטלה כולה, א"כ כשביטל לכל אחד לא ביטל רק לו לבדו, וביטולים נפרדים הם זמ"ז, וא"כ איך יצטרפו אהדדי למהוי בפני שנים כיון דלכל אחד הוי ביטול נפרד מחבירו ולכל ביטול וביטול ליכא אלא אחד, וע"כ דכוונתם דבפני כל אחד מהם ביטל שניהם וכגוונא הנ"ל, וה"נ אפשר לפרש בגמ'. אמנם פשטות דברי הגמ' משמע דאי"צ עדים, וכן משמע מפשטות דברי האחרונים הנ"ל (בסי' ק"כ ובסי' קל"א הנ"ל), ואפילו נימא דכונת הסמ"ג והמרדכי לעכב, וכמו שנראה מפשטות דבריהם, עכ"ז הא כתב הדברי אמת הנ"ל דה"ט משום דס"ל דבעי שליחות לכתיבה להכי צריך לעשותן בעדים, א"כ ידוע דכמה וכמה רבוותא וכמעט רוב הפוסקים ס"ל דלא בעי שליחות לכתיבה, וכן דעת הטור וכמ"ש הב"י (סי' קכ"ג), א"כ לדידהו אי"צ לעשותן בעדים, וא"כ ה"נ ביטולן איננו דבר שבערוה להצריך עדים, דכמו דמינויין וקיומן לא הוי דבר שבערוה להצריך עדים ה"נ ביטולן, ולהכי אף דביטול שליח להולכה איננו מתקיים אלא בפני שנים, אבל ביטול גוף הגט דאיננו אלא ביטול שליחות הסופר והעדים איננו דבר שבערוה ומתקיים הביטול אף שלא בעדים. אמנם לפ"ז יש להבין הא הראי' דהביאו הר"ן והריטב"א הנ"ל (אות ה') מהא דרב יהודא דאמר להו לסהדי אותיבו קרי באודנייכו דביטול שלא בעדים לא הוי ביטול, הא שם יש לחוש לביטול הכתיבה ואפ"ה הוכיחו מינה דבעי עדים. אמנם י"ל או דסברי דבעי שליחות ומש"ה בעי עדים וכדין שליח הולכה וכנ"ל, או די"ל דהתם עשאן שלוחים לנתינה ג"כ, וממילא כשמבטל שליחות הכתיבה וחתימה מיבטל ממילא שליחות הנתינה ג"כ ומש"ה בעי עדים, אבל היכי דעדיין לא עשה שליח לנתינה, ביטול כתיבה וחתימה לחוד ל"ב עדים וכנ"ל. ועפ"י הדברים הנ"ל יש ליישב ג"כ דברי מז"ה, שבשלטי הגבורים הנ"ל (אות ה') שדחה הא דרב יהודא מהלכה, דס"ל כשי' הר"ן והריטב"א הנ"ל וס"ל ג"כ דכתיבה וחתימה לא בעי שליחות, וא"כ ביטול כתיבה וחתימה לא בעי עדים, והא דרב יהודא ע"כ משום דסובר כרשב"ג דאינו מבוטל משא"כ לדידן ואשה"ט. ובזה י"ל במחלוקת רב נחמן ורב ששת גיטין (ל"ב ב') אי חוזר ומגרש בו אי לא, דרב ששת לשיטתו דסובר בפני שלשה, וא"כ ע"כ דס"ל ב' תקנות הוי, וא"כ שפיר מצי סבר דמבטל גוף הגט, והא דתנן בראשונה הי' עושה ב"ד, אף דלביטול גוף הגט לא בעי עדים, היינו משום תקנה, משא"כ ר"נ דסובר בפני ב' ולא הי' תקנה מקודם רק דהוא מדינא, א"כ ע"כ מוכח ממתני' דאינו מבטל רק השליחות מדבעי ב"ד. אמנם לפמ"ש לעיל דהיכא דכבר עשה שליח להולכה, אזי אף כשמבטל שליחות הסופר והעדים בעי ב"ד משום דממילא מיבטל השליחות להולכה ג"כ, נסתר זה כמובן. ולדינא צע"ג אם מינוי השליחות של הסופר והעדים אם מעכב בדיעבד במינה שלא בעדים, והאחרונים סתמו בזה יותר מדאי ויש לעי'. ט) וגם לשיטת התוס' דהטעם משום תקנת ממזרות, נראה לפמ"ש התו"ג (סי' קמ"א ססע"י ס') דהא דבמודעה סגי ב' זה שלא בפני זה ולא חששו לתקנת ממזרים, היינו כיון דמודעה היא קודם הנתינה והבעל יודע מזה לא יתן כי אינו חשוד לקלקלה בי"ש יעו"ש, וא"כ ה"נ כיון דהבעל צריך ליתן אח"כ הגט ואיננו חשוד לקלקלה לא שייך תקנת ממזרים ואף דהתו"ג מסיים שם דאם יהי' באונס כדין מסתמא יבטל המודעות עפ"י ב"ד, וא"כ זה לא שייך אלא במודעה, אבל בביטול גוף הגט יש לחוש דדלמא יצטרך הבעל ליתן באונס ושוב שייך בזה תקנת ממזרים, מ"מ שוב אינו מוכרח דמשום אונס דלא שכיח נעביד תקנה. ונראה להביא ראי' לזה מהתוס' ר"פ השולח, דכתבו דמש"ה נקט והגיע בשליח דאז לא בעי ב"ד, והנה רב ששת: דס"ל אינו חוזר ומגרש בו הא ס"ל, דמבטל גוף הגט, אלמא דמבטל גוף הגט בפני השליח שוב לא צריך ב"ד, והיינו משום דליכא חשש בזה, דלא חיישינן דדלמא ימלך הבעל ויגרש שנית בגט זה, וע"כ דלא חיישינן לזה דהבעל אינו חשוד לקלקלה, וכדברי התו"ג, ואף לאונס לא חיישינן וכנ"ל, [אמנם יש לדחות, דהתם השליח לא יחזיר לו הגט אחר שיודע שנתבטל משא"כ בבעל עצמו, אמנם הוא דחוק לחלק בסברות כאלו כל שאין הכרח], וא"כ ה"נ כשהנתינה תהי' מהבעל עצמו, א"כ כל שהבעל יודע מהביטול שוב הוי כביטל גוף הגט לפני השליח, דאין צריך ב"ד כיון דלא חיישינן לתקלה דאיננו חשוד לקלקלה. עוד נראה להביא ראי' מהברייתא גיטין (ל"ג א') דתני אמר לעשרה כתבו גט לאשתי ונחלקו רבי ורשב"ג אי יכול לבטל זה שלא בפני זה, והנה לקמן שם (ס"ה ב' וס"ו א') אמרו דבמסוכן די באומר כתבו אף ליתן, משא"כ בבריא אינם רשאין ליתן עד שיאמר כתבו ותנו. והנה הגמ' מוקי להברייתא הנ"ל דהם שלוחים ליתן ג"כ, כדקאמר שם (ל"ג ב') ואי אזלי הנך כתבי ויהבי וכן בדרשב"ג והנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי, והיינו או דמיירי במסוכן ואינך דסגי בכתבו, או דמיירי באמר תנו ג"כ והברייתא שלא בדקדוק נקט כתבו לחוד, וכן ברמב"ם בהעתקתו נקט כתבו ותנו, ויעו"ש במ"מ דהסוגיא איירי דהם שלוחים להולכה ג"כ, והדברים מוכרחים בהסוגיא וכנ"ל, והא גופי' קשיא דמי הכריח להסוגיא לפרש להברייתא דהם שלוחים להולכה ג"כ, דלמא איירי כפשוטו בבריא דאמר כתבו לחוד דאינם שלוחים רק לכתיבה לחוד, וע"כ דבשלוחים לכתיבה לחוד לא הוי פליג רשב"ג, כיון דהנתינה תהי' מהבעל והבעל יודע מזה ליכא שום חשש קלקול, וכמ"ש התו"ג וכנ"ל, וזה נראה ראי' נכונה, וא"כ מוכח דל"ח לנתינה באונס ג"כ. ולפ"ז יתחדש לנו דין חדש, דדוקא היכא דכבר עשה שליח להולכה שוב לא ממני הביטול אפילו על גוף הגט רק בפני ב"ד, אבל היכא דהנתינה תהי' מעצמו של בעל אזי אף לביטול גוף הגט אי"צ ב"ד, וזהו דלא כדמשמע מהתו"ג הנ"ל, והדברים מוכרחין לכאורה מהראיות הנ"ל, [ויש לדחות דלעולם אפשר דלענין ביטול גוף הגט, יען היכא דכבר עשה שליח להולכה ג"כ איכא קלקולא והוצרכו לתקן שלא יוכל לבטל גוף הגט ג"כ, לכך שוב לא חילקו ואף בלא עשה עדיין שליח להולכה א"י לבטל גוף הגט דל"פ בתקנתם וכעין דכתבו התוס' (ל"ג ב') בד"ה צריכי ובד"ה ליבדור, וא"כ הברייתא דתני אמר לעשרה כתבו שפיר י"ל דמיירי בכתבו לחוד ואפ"ה סובר רשב"ג דא"י לבטל, משום דהיכא דאמר נמי תנו איכא קלקולא לכך שוב אף בכתבו לחוד א"י לבטל, וא"כ הגמ' דנקט ויהבי עיקר טעמא דתקנתא נקט דממילא מש"ה נמי אף בגוונא דברייתא א"י לבטל, אמנם דבר זה צריך ראי' דפשטות הגמ' אינו כן וגם מהתוס' ר"פ השולח הנ"ל אי"נ כן.]. י) וגם לשיטת הרמב"ן שהביא האבני מילואים והמקמ"ח הנ"ל (אות ו), דהטעם משום דלא אלים דיבורא דשלב"פ, מ"מ כיון שהוכחתי לעיל (אות ז') דאיננו מדינא רק מתקנתא וכמ"ש האבני מילואים, רק דבלא טעם לא רצו לעקור דבר מן התורה, אבל לענין לאצרוכי ב"ד דיש לזה קצת טעם לעשותה כדברים שבלב ולא חשיבא כ"כ עקירה תקנו דבעי ב"ד, וכיון דאינו אלא מדבריהם שוב י"ל דהוא משום תקנת ממזרים וכמ"ש לעיל (אות ו'). וממילא היכא דהנתינה תהי' מהבעל עצמו דלא שייך תקנתא וכנ"ל לא תקינו ויכול לבטל, וכן נראה קצת מוכח מדברי הרמב"ן, שהביא האבני מילואים לשונו, דדוקא שלא בפני