אור גדול קכה

ובכדי דלא תקשי לר"ל ממתני' דהשולח הוכרח לאוקמא פלוגתתן שלא בב"ד ובב"ד מודה ר"ל, משא"כ הש"ס דילן דפלוגתתן בקידושין וע"כ דפליגי בב"ד, שוב י"ל דגם לרי"ו דוקא בב"ד ושלא בב"ד לא. אמנם מהיכא תיתי למעבד מחלוקת בין הבבלי לירו' בזה שאינו מוכרח, דלהירו' בעלמא מצי לבטל לרי"ו שלא בב"ד וע"כ הא דבראשונה הי' עושה ב"ד לרי"ו היינו משום דחומר הוא בעריות [ומתקנתא ולא מדינא], ובזה לא מצינו לתלמודא דידן דפליגי [וחוץ לדרכנו אפשר ליישב פי' המהרש"א הנ"ל, דקו' הגמ' בקידושין משלח אחריו שליח ולא תקשה מהירו' דס"ל דגם זה חשוב בפניו, די"ל דהירו' לשיטתו בענין מילי דס"ל דמימסרי לשליח מדבעי בשליח דביטול אי עושה שליח, יעו"ש בר"פ השולח ובתוספות רע"א זצ"ל שם, וא"כ השליח כמותו והוי מבטל בפניו, משא"כ לש"ס דילן דמילי לא מימסרי לשליח, והא דבטל בשלח אחריו שליח צ"ל משום דיבור הכפל דאמר דבעת שיאמר השליח לשליח יובטל הגט, אי לא מימסר כלל, ואי לשליח ראשון נמסר בפשוט ניחא, עכ"פ לא אלים כחו כבעל ממש והוקלש כחו דאינו יכול לעשות שליח, להכי הוי כשלכ"פ, אמנם כ"ז ע"ד פלפול ואיננו נכון, דא"כ מאי קאמר בגמ' תיובתא דר"ל דלמא ס"ל מילי מימסרי והוי בשלח אחריו שליח כבפניו, וגם מהירו' אין ראי' דס"ל מילי מימסרי, די"ל דבעי לרי"ו דל"ב דפניו ולהכי אף דלא מימסרי מ"מ סגי בביטול הבעל כל שמודיעו, ויעויין בהגהות הגאון ר"ב פרענקיל על הבי"מ (סס"י קמ"א אות ב'), ויש לדחות, ואין להאריך בזה עוד]. ח) ומעתה אחר שנתבאר שי' הראשונים נבוא לנידון דידן, והנה לא מיבעי' לשי' הר"ן והריטב"א, שנתבאר באות ה', דהוא משום אין דבר שבערוה פחות משנים, דנראה דזהו דוקא בשליחות להולכה, דמבטל השליחות, דדעת רוב הפוסקים דשליח הולכה צריך לעשותו בעדים, רק דאי"צ להביא ראי' דהשליח נאמן שעשאו בעדים, וכמבואר באבה"ע (סי' קמ"א סעי' י"א) בשם י"א ובהג"ה שם, וא"כ חזינן דענין שליחות ההולכה הוא ענין דבר שבערוה דאיננו מתקיים אלא בעדים, וכיון דקיומו איננו אלא בעדים, ה"נ ביטולו הוי ג"כ דבר שבערוה דאיננו מתקיים אלא בעדים, כענין קידושין וגירושין, [ובזה יתבאר היטב מה שהקשה הב"י (סי' קמ"א) על הרמב"ם דמבטל בפני השליח אי"צ עדים מהירו' דמשמע דאף בפני השליח צריך עדים, ובהנ"ל אשה"ט דהירו' לשי' דס"ל דשליח הולכה צריך לעשותו בעדים, א"כ חזינן דס"ל דהוא ענין דבר שבערוה דאיננו מתקיים אלא בעדים ה"נ ביטולו, משא"כ הרמב"ם דס"ל דשליח הולכה אי"צ בעדים, אלמא דאיננו דבר שבערוה דלא יהא לו קיום אלא בעדים א"כ ה"נ ביטולו, ושלא בפני השליח אינו אלא מתקנתא ולא מדינא, וכעין זה ממש תי' המקמ"ח, רק דהוא כתב זה לטעמא דהרמב"ן שהובא באבני מילואים, ולהנ"ל יתיישב יותר ברווחא לשי' הר"ן והריטב"א הנ"ל, ומה שכתב שם ליישב קו' הפ"י גיטין (ל"ג א') על תוס' ד"ה רבי תמוה, דהא הא דצריך לעשות שליח להולכה בפני שנים היינו משום דבר שבערוה דלקיומו של דבר בעי ב', א"כ אם נימא כסברת הפ"י דכל היכא דבעינן לקיומו של דבר ב' בעי זה בפני זה, א"כ ה"נ לענין לעשות שליח להולכה, ומאי דמייתי מעידי כתיבה איננו ענין כלל, דהתם איננו דבר שבערוה ואי"צ לעשותן בפני ב', וכאשר יבואר עוד אי"ה, ויעוי' בחו"ג סי' קל"ג], משא"כ במבטל גוף הגט, דענין הביטול הוא שמבטל שליחות הסופר והעדים, וכמ"ש התו"ג (סי' קמ"א) ובפ' השולח, וכ"כ המחא"פ הל' גירושין, וכן מבואר בריטב"א קידושין (ד' נ"ט) יעו"ש, ואי"ה יבואר להלן בדברינו. והנה בשליחות הסופר והעדים נראה דאי"צ עדים, דיעוי' באבה"ע (סי' ק"כ סעי' ד') בהגה"ה ולכתחלה יאמר לסופר בפני העדים, ויעו"ש בח"מ דאין לחוש לזה בדיעבד, ויעוי' בסדר הגט הארוך עם ביאור הארוך, שסידר הבעל סדר הגט ר' מיכל בר יוזפס זצ"ל בעצמו הנקרא בשם ברכות המים, (סעי' נ"א) דהביא לשון הד"מ (סי' ק"כ) הנ"ל שכתב על ס"ג מהר"י מרגליות ופשוט הוא דאין לחוש לזה בדיעבד, ומשמע דר"ל דאפילו אם לא היו העדים שם כשאמר לסופר לכתוב גט לשמו, קל"א ס"ק ט'). אמנם בב"י שם בשם ס' הגט דסמ"ג ומרדכי דקדקו דכיון דאמר לסופר בפני עדים, משמע דעכ"פ אמירתו לפני עדים מעכב, וצ"ע בזה דמסתימת דברי האחרונים הנ"ל לא משמע כן, ויעוי' בגיטין (ל"ג ב') דבעידי חתימה באמר לזה בפני עצמו ולזה בפ"ע סגי ואי"צ שיהיו שנים בשעה שמצוה לכל אחד ואחד, ויעוי' בתו"ג (סי' קל"ג) דצווי הבעל לא בעי דין עדות, ויעוי' נתיבות (סי' כ"ח ס"ק ח'). אמנם ראיתי בס' הבהיר דברי אמת (בקונטרס י"א בענין גיטין סי' כ"ח) דהביא שם מחלוקת האחרונים בציוה לעדים לחתום ולא היו שניהם במעמד אחד אלא בזה אחר זה, והכריע הוא דלפמ"ש למעלה דגם חתימה בעי שליחות א"כ כשם שבשעה שאומר לסופר כתוב צריך שיהיו שני עדים וכמ"ש במרדכי וה"ט דבעינן עדים על מינוי השליחות וס"ל דכתיבה בעינן שליחות ה"נ לעדים כל שהן בב"א הן הן עדיו אבל בזה אחר זה ליכא עדים על מינוי השליחות יעו"ש. ודבריו תמוהין מאוד, דהא מבואר בגיטין (ל"ג ב') דלריב"ק מצטרפין בזה אחר זה, ובשלמא מחלוקת האחרונים הנ"ל הוא משום דהגמ' אמר דלמא כריב"ק ס"ל, והיינו דנסתפק אי דיני אישות כדי"מ דמיא או כדי"נ והגמ' בדרך דחיי' אמר דדלמא כדי"מ דמיא, אבל למ"ש הדברי אמת הנ"ל דחתימה בעי שליחות ובעינן עדים על מינוי השליחות, א"כ שוב אין מקום להסתפק כלל, דבוודאי אף לריב"ק אין מצטרפי בזה אחר זה דהא כל אחד לא נעשה שלית בעדים. ואי"ל דכוונת הגמ' דכל אחד נעשה שלית בפני עצמו בעדים, דז"א דהא אי מיירי בעידי כתיבה רצה למפשט דהטעם משום דבעי עשרה למשלפי' אותן שנעשה בפניהם, ואם גם בבבא דסיפא בלזה בפ"ע נעשה בעדים, א"כ שוב גם בסיפא צריך שנים למשלפי' אותן שנעשה בפניהם, ואין שום חילוק בין בבי דרישא לסיפא, וע"כ דסיפא מיירי דלזה בפ"ע בפניו לחוד ולא בפני עדים, א"כ מוכח דשליחות הבעל לכתיבה וחתימה לא צריך עדים, ולא דמיא לשליח הולכה משום דהכתיבה והחתימה איננו גמר הדבר כשליח הולכה ולא חשיבי דבר שבערוה, ויעוי' בתו"ג בריש גיטין דרצה לומר דאף בשליח המעיד על לשמה איננו חשוב דבר שבערוה משום דמעיד קודם הנתינה ואיננו מעיד רק על הגט שראוי לגרש בו, ואף דשם נראה מכל הראשונים דלא כוותי', היינו משום דכל החקירה ודרישה הוא תיכף על הנתינה, אבל בעת הכתיבה וחתימה שפיר י"ל דאיננו חשוב דבר שבערוה להצריך עדים ע"ז. וראיתי בחידושי רע"א זצ"ל לגיטין שהניח בצע"ג להפוסקים דשליח הולכה צריך עדים מהגמ' הנ"ל, דא"כ גם בלזה בפני עצמו ע"כ היו עדים א"כ לא קילא הסיפא מהרישא, יע"ש. ודבריו תמוהים מאוד, דהא אי מוקמינן בעידי הולכה סברינן דהטעם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, וא"כ שפיר קילא הסיפא מהרישא, דבלזה בפ"ע לא בטלה כולה וגם לסברא זו לא סברינן דצריך עשרה למשלפי', ולהסברא דצריך עשרה למשלפ' לא מוקמינן בעידי הולכה רק בעידי כתיבה דבזה באמת לא בעי עדים כנ"ל, ואין התחלה לקו', ואי כוונתו דס"ל מסברא כהדברי אמת כל כי האי לא הי"ל למסתם אלא לפרש דכגון דא צריכה רבה וכעין זה ראיתי באבני מילואים (סי' קמ"א ס"ק ח') שכתב ליישב קו' הרשב"א דהא הלכה כריב"ק ומאי קאמר ה"נ מסתברא, יעו"ש תירוצו, ובמחכתה"ר מאוד שגה בזה, דאי נימא בעידי כתיבה שוב ע"כ אין הטעם משום בטלה מקצתה בטלה כולה רק משום דצריך עשרה למשלפי' וא"כ אין התחלה לדבריו להמעיין.] עכ"פ מוכח מגמ' זו דשליחות כתיבה וחתימה אי"צ עדים, [ולפמ"ש בחי' רע"א זצ"ל שם בשם נכדו וכן למ"ש הפ"י בביאור הא דצריך עשרה למשלפי' וכ"כ התו"ג אין ראי']. אמנם לאשר רב גוברי' דהמחבר דברי אמת הנ"ל נמצאתי מחוייב להפוך בזכותו, דכוונת הגמ' לזה בפ"ע ולזה בפ"ע כעין הא דאמר בסנהדרין (ל' ב') גבי הודאה אחר הודאה יעו"ש, וה"נ אמר להשני שממנה אותו לעד וגם מינה להראשון, ושוב אמר להא' שמינה גם להשני, וא"כ לכל אחד מינה בפני שנים זה שלא בפני זה.