אור גדול קכד

והתקין ר"ג דלא, יהא עושין כן, וא"כ מבואר דמתחלה הי' באמת מבטל שלא בפני השליח רק מתקנת ר"ג אינו מבטל שלא בפני השליח, ומינה באמת פריך אח"כ לר"ל וא"כ מאי פריך לרי"ו. וצ"ל או דהי' ס"ד דתקנת ר"ג שייך בכל דוכתא דתיקן לעולם לבל לבטל שלב"פ, ומתרץ דחומר הוא בעריות דרק בעריות תיקן, או דעכ"פ גם בסיפא מבואר דדוקא בפני ב"ד ורי"ו סובר אף שלא בב"ד, ולכך מקשה מינה, ומתרץ דחומר הוא בעריות דבעינן דוקא ב"ד.], ומתרץ הירו' חומר הוא בעריות [והיינו א' מב' אופנים הנ"ל או דקאי על תקנת ר"ג או דקאי על הא דהי' צריך ב"ד וכנ"ל.] ולבתר הכי מקשה על הא דקאמר דמתחלה הי' עושה ב"ד, דמזה קשיא לר"ל דאמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים, [והיינו משום דמשמע לי' כדתי' לעיל דר"ג לא תיקן רק בעריות, או דר"ל קאמר מדינא,] ומתרץ דב"ד שאני. ובירו' פ"ד דקידושין (ה"ח) על מתני דמי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה וכו' פריך שם ולית הדא פליגא על רי"ו דאמר אדם מבטל שליחותו בדברים [והיינו מדקאמר דוקא במעשה אבל לולא זה א"י לבטל], ומתרץ ג"כ חומר הוא בעריות וכמו שתי' בר"פ השולח, א"כ מבואר דאותו החומר והתיקון שעשו בגיטין עשו נמי בקידושין, והיינו או דלפי מה שנראה מהירו' דפ' השולח ס"ל דהלכה כרשב"ג דאינו מבוטל דאיתא שם דא"ל ר"א בר אבא לר' יודן נשייא (נכדו דר') באגדה דסבך מאן דייק לן יעו"ש, וא"כ א"ש דה"נ בקידושין דוקא ע"י מעשה דא"א לחול אח"כ קידושי השליח, (ויעוי' כעין זה במהרי"ט ר"פ האומר לר"ל, ובדבריו יש ליישב קצת רש"י נדרים (כ"ט ב') שנדחק הרבה הרמ"ע מפאנו סי' כ"ו), אבל בל"ז ביטלו אינו מבוטל, או משום דבלא מעשה הי' צריך ב"ד עכ"פ וכדאיתא בגיטין] ומוכח דאותן טעמים דשייכי בגיטין שייכי נמי בקידושין וחד דינא אית להו, וזהו כוונת רבינו שמחה דכן איתא בירו' דקידושין שוה לגיטין, וא"כ מבואר דאף בשליח דידה דומה לגיטין. גם מבואר להירו' הנ"ל דבקידושין לא פליגי רי"ו ור"ל, דגם רי"ו מודה בעריות דחומר הוא בעריות, ופלוגתייהו דרי"ו ור"ל הוא בעלמא, ודלא כגמ' דידן דפלוגתייהו דרי"ו ור"ל בקדושין, [ודברי הקרבן עדה בקידושין שם בשירי קרבן תמוהין, דהקשה דתקשה לי' מתני' דהשולח, ולק"מ דהתם בפניו מודה ר"ל וכדאמר בירו' ריש השולח, ומה שהניח בצ"ע דלא הביאו הפוסקים דבקידושין אין אדם מבטל שליחותו ג"כ נעלם ממנו דלהש"ס דילן מחלוקת דרי"ו ור"ל בקידושין, ולרי"ו אף בקידושין מבטל שליחותו בדברים, וגם יתר דבריו שם תמוהין ואין להאריך.], ואם נימא דב"ד היינו ב' ע"כ הא דמדייק הירו' ממתני' דקדושין דחזרה לחוד לא מהני, היינו אף בפני ב' דהא הקידושין שניים אי אפשר בלא עדים. (אם לא להפוסקים דכת"י בלא עדים כמו דמהני בגיטין מהני נמי בקידושין הי' אפשר לדחוק דהשני קדשה בלא עדים רק בכת"י, וגם אפשר דהירו' סובר דהמקדש בע"א סגי, יעוי' ירו' פ"ג דקידושין (הל' ח') דהקשה ממתני' על רב דאמר המקדש בע"א לא עשה ולא כלום והשאיר בקושיא, ויעו"ש בשירי קרבן דמחלק הירו' בין קידושין לגיטין, ויהי' סייעתא מזה להבי"מ (סי' קל"ג) דלא כבי"ש ובט"ז שם, ולא נפנתי כעת לעמוד ע"ז.], ומזה מדייק דדוקא ע"י מעשה הא חזרה לחוד בלא מעשה אף בפני שנים לא מהני, וע"כ דאתי' בתר תקנת ר"ג וכרשב"ג דאינו מבוטל, עכ"פ איך שיהי' מבואר לשי' הירושלמי דרי"ו ור"ל לא פליגי בקידושין כלל, דגם רי"ו מודה בקידושין ופלוגתייהו בעלמא, וא"כ ממילא מובן דקושיית המקמ"ח לק"מ, גם דינו ליתא דהא מבואר מהירו' הנ"ל דאף בשליח דידה דינו שוה לגיטין, ומה שהביא ראי' מהש"ע דלא הוזכר האי דינא רק בסי' ל"ה בשליח דידי' ולא בסי' ל"ז בשליח דידה איננו כלום, יען דהאי דינא לקוח מהמרדכי בשם רבינו שמחה, והתם המעשה שהי' כך הי' בשליח דידי', הזכיר כן גם בש"ע וכן הוא דרכו בכ"מ. שוב עיינתי במרדכי וראיתי שכתב כדאיתא בירו' דגיטין, ונראה כוונתו על החששות שכתב דסבירא דביטל קודם או דסבירא דביטל אח"כ, דזה איתא בירו' דגיטין לענין גט, וע"ז כתב מסברא דה"נ איכא למיחש בקידושין, והמקמ"ח לא הבין כוונתו, אמנם אף דהמרדכי לא כיון לזה, עכ"ז מה שסמכתי זה מהירו' הוא נכון. אמנם מהתוס' נראה להביא ראי' דקידושין איננו דומה לגיטין, דהא רי"ו סובר הלכה כרשב"ג (במשנתינו) ולתוס' גיטין (ל"ד א') ד"ה התם לרשב"ג בכתובות (צ"ט ב') בשום הדיינים בטעו ה"נ אינו מבוטל, וגם למ"ש הש"ך ח"מ (סי' קע"א) דאפילו בברייתא. ס"ל רי"ו הלכה כרשב"ג וא"כ פשיטא דס"ל לרי"ו בגיטין בטלו אינו מבוטל, ואפ"ה אמר בקידושין חוזרת ולתוס' שם הוא שלא בפני השליח, אלמא דקידושין אינו כגיטין, ויש לעי' בכ"ז. אמנם אהני לן בזה למפשט מינה ספיקתינו (באות הקדום) בשיטת הרמב"ן דבעינן ב"ד לאלומי, אם הוא דינא מה"ת כמ"ש המקמ"ח, או תקנתא כמ"ש האבני מילואים, ולהנ"ל מוכח עכ"פ מהירו' דבשאר דוכתי שלא בעריות מבטל שלא בב"ד והיינו אף שלא בשנים למאן דאית לי' משום ממזרות וא"כ ע"כ דאינו מדינא, דלפ"ז הי' הדין בכ"מ אף בתרומה ושאר דוכתי דבעי ב"ד, ומחלוקת רי"ו ור"ל הוא שלא בב"ד להירו' ובזה לא מצינו לגמ' דידן דפליגי וע"כ דאינו אלא מתקנתא וחומר בעריות, [ושוב אפ"ל דהוא משום תקנת ממזרים וכמ"ש באות הקדום,] ולזה שוב איצ"ו להוכחת המקמ"ח הנ"ל דגם לר"ל ב"ד שנים דאית דאמרי אליבי' משום ממזרות, דאפילו נימא דאית לי' ג' וגם אפילו נימא כמו שצידד במראה הפנים בירו' דהירו' סובר דאף בפני ג' שייך תקנת ממזרים, עכ"ז הא מוכח עכ"פ דר"ל מודה בב"ד ומחלוקותם שלא בב"ד, ולומר דמחלקותם דלרי"ו ג"כ בעי ב"ד רק סגי בשנים לאלומי ולר"ל בעי ג', זה איננו כלום כמובן, וע"כ דרי"ו לא בעי ב"ד לאלומי, ורק מתקנת חכמים [ובדרך אגב ראיתי לבאר דברי הירו' שנדחק המראה הפנים שם להרשב"א דגם הכא פליגי אי בפני ב' אי בפני ג' א"כ איך יתיישב הא דר"ה דאמר דאף מאן דאית לי' משום תקע"ג אית לי' משום ממזרות יעו"ש. ונראה ברור שט"ס בירו' וכצ"ל, ומ"ד שלא תבא לידי ממזרות סבירא שלא ביטל (והיינו דאית לי' בפני שנים ול"ל קלא) והוא ביטל והיא הולכת ונשאת בלא גט ונמצאו בני' באין לידי ממזרות, וכאן צ"ל אמר ר"מ סלקית לשיירא כו' אר"ה כו' אית לי' שלא תבוא לידי ממזרות (וכאן צ"ל מה שמחקתי לעיל מהירו') סבורה שביטל והוא לא ביטל ובא אחר וקידשה כו' עד ונמצאו בני' באין לידי ממזרות, והנה אחר כתבי עיינתי בנועם ירו' בגיטין ובקידושין וציין שם ג"כ לעיין בנחלת ועיינתי שם וראיתי שכבר קדמוני להגי' הירו' להשיג על הקרבן עדה בשירי קרבן שתמהתי לעיל במוסגר, וכיון שכבר העלתי על הכתב כיון שעלתה לא תרד.] ובהנ"ל עמדתי על כוונת המרדכי דהביא בר"פ השולח על בראשונה הי' עושה ב"ד, ולית הדא פליגא על ר"ל כו' פתר לה בב"ד שכחו יפה, דלכאורה תמוה דהא הירושלמי אמר זה על ר"ל ולית הלכתא כוותי' ולמה הביאו, ולהנ"ל א"ש דכוונתו לפרש טעמא דבעי ב"ד ומייתי הירו' דמפרש לה לר"ל וה"נ לרי"ו לגמ' דידן וכמ"ש הרמב"ן (משום תקנתא דחומר הוא בעריות וכמ"ש בירו' הקודם, או דהש"ס דילן פליג וס"ל הכי מדינא וכנ"ל וכאשר יתבאר עוד אי"ה). ומתיישב לפ"ז הא דבש"ס דידן אסקי' לר"ל בתיובתא מהשולח גט כו', ויעו"ש בתוד"ה לא קידשה דפירשו דמיירי בחוזרת שלא בפני השליח, ודבריהם נובעים ממקור מים חיים דמבואר הכי בירו' ר"פ השולח הנ"ל, ויעו"ש במהרש"א דלפ"ז מאי פריך לר"ל מהשולח, [ונראה דזה הכריחו לרש"י לפרש דלא כהירושלמי], ופי' מהרש"א דהקו' משלח אחריו שליח, ותמוה מהירו' דמבואר דגם שלח שליח כבפניו דמי, ויעו"ש במהרי"ט דמפרש דהקו' מבראשונה היו עושה ב"ד דסוף המשנה יעו"ש, ואפ"ה לא משני ש"ס דילן דשאני ב"ד, והיינו דבש"ס דילן ס"ל דמחלקותן דרי"ו ור"ל הוא בשליח דקידושין וא"כ ע"כ גם לרי"ו בעי ב"ד כמבואר בהשולח וכמ"ש המרדכי דקידושין שוה לגיטין בזה ואפ"ה פליג עלי' ר"ל וא"כ מוכח דגם בב"ד פליג ר"ל, ומש"ה אסקי' בתיובתא, משא"כ הירו' לשי' דפלוגתתן היא בעלמא א"כ שפיר י"ל דבב"ד מודה ר"ל. והנה לפ"ז שוב הי' אפ"ל דלעולם כוונת הרמב"ן הוא מדינא, ואין ראי' מהירו' להיפך דהירו' לשי' דפלוגתתן בעלמא