אור גדול קכא

פחות משנים משום דלא הוי נגד חזקה וא"כ מדינא מהימן רק משום תקנת ממזרות תקנו שלא יתבטל, והוא תמוה דהא לא שייך כלל תקנת ממזרות, דאם יתוודע להשליח שביטל קודם שיתן הגט לא יתן, ואם לא יהא נודע לו עד הנתינה ויתן הגט שוב ממילא לא יהא מהימן ע"א, דאחר הגירושין בוודאי לא מהימן עד אחד אף דמעיד דהגירושין לא היו כדין ומוקים לה בחזקת א"א דמעיקרא וכדאמר בפ"ק דגיטין (ט') אין ערעור פחות משנים, וע"כ כיון דהוחזקה מגורשת לפנינו הוי נגד חזקה [ומה שנראה בת' מיימוני להל' אישות (סי' ג') בהיפך יבואר אי"ה להלן], וא"כ לא יהא שום קלקול ממזרות. ע"כ נראה דמשום תקנת ממזרות אין הפי' דיתוודע לפנינו דוקא, רק דאף אם לא יתוודע מ"מ כיון דבאמת אם נתקיים הביטול והיא לא ידעה איכא ממזרות, אף דאנן לא ידעינן מ"מ קמי שמיא גליא דהיא באיסור א"א ואיכא ממזרות, שפיר הוצרכו לתקן לענין קיום הדבר לעקור הביטול שלא יתקיים כלל בכדי שלא תהא באיסור א"א כל ימי' ובני' ממזרים. ובזה אתיין כל דבריהם של התוס' הנ"ל כהוגן בלי שום גמגום וסתירה, דבד"ה ור"נ שפיר כתבו דבפני אחד לר"נ אינו מבוטל משום מה כח ב"ד יפה, והיינו אף דלענין נאמנות מדינא אינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים, מ"מ לענין קיום הדבר עקרו עצם הביטול דלא יהא לו קיום כלל משום תקנת ממזרות וכנ"ל, והיינו דמשמע ממתני' דבראשונה הי' עושה ב"ד ומבטלו לענין עצם ועיקר הביטול שיתקיים, דלענין עדים לא הי' צריך למתני דפשיטא דאין דבר שבערוה פחות משנים, וע"כ לענין עיקר ועצם הביטול שיתקיים דבל"ז אין לו קיום כלל לענין עצם הדבר דהפקיעו להביטול משום תקנת ממזרות קמי שמיא, וגם נ"מ דאף אם אח"כ סיפר הבעל להשליח והאשה קודם נתינה שביטל בפני אחד, אף דמהימן דבידו לבטל השתא, מכל מקום איננו כלום, משום דהביטול מתחילתו לא הועיל כלום, והטעם שתקנו כן משום תקנת ממזרות כלפי שמיא וכנ"ל, וא"ש דבריהם דלעיל אף דס"ל בד"ה רבי דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו לענין נאמנות והכא כתבו לענין קיום הדבר וכנ"ל, וגם נ"מ כנ"ל ועוד יש למצוא נ"מ, ועיקר התקנה שלא יהא איסורא וממזרות כלפי שמיא ואשה"ט, והדברים מוכרחין בד"ה רבי דבזה אתיין דבריהם על נכון, דמשמע לי' מלתא דרבי אף בפני אחד אף דאין דבר שבערוה פחות משנים היינו משום נאמנות והכא דבפני השליח לא שייך זה, אמנם אם נימא דבטלה כולה שוב שייך תקנת ממזרות כלפי שמיא ואשה"ט. והארכתי בזה לבאר דברי התוס' על נכון במקום שלא מצאו כל אנשי חיל ידיהם. עכ"פ דעת התוס' דביטול בפני אחד לא מהני מפני תקנת ממזרות, ואף לא"נ שכתבו בד"ה רבי דגם בפני השליח בעי שנים, והיינו משום דמדינא אין הדבר מתקיים בפחות משנים, מ"מ ס"ל דתקנו משום ממזרות לענין זשלבפ"ז דמדינא מתקיים הביטול רק מתקנתא דממזרות הפקיעו הביטול, וכן דעת הרשב"א בחידושיו גבי אמר לעשרה כתבו יעושה"ט דבפני אחד אינו אלא משום תקנה. ה) והר"ן בחידושיו לגיטין והריטב"א שם כתבו דטעמא דר"נ משום אין דבר שבערוה פחות משנים, ולרב ששת כתבו דב' תקנות הוו, אבל לר"נ לא הוי אלא חדא תקנה ובפני שנים הוא מדינא, וכתבו והיינו דאמרינן לקמן אותיבו קרי באודנייכו דאע"ג דידעי דאיהו מבטלו כיון דליכא עדות לא חשיב ביטול, וכ"כ הר"ן בהלכות. והנה הדברים האלה צריכין ביאור דכתבו דאע"ג דידעי, הא כיון דידעי שוב איכא עדים, ועוד הא אמרינן לקמן מזה דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא, א"כ לא ידעינן כלל דהוא מבטל. אמנם באמת הדברים פשוטים, דהנה אי ביטול בפה מועיל בלא עדים, א"כ בדחזינן דרהיט דמוכח מלתא שמבטל בפה, רק דאינם שומעים משום דאותיבו קרי באודנייהו וא"כ פשיטא שמדינא צריכין לחוש דלמא בטלו בפה ואיכא איסורא דא"א וממזרות, ואף דלא שמעי וליכא עדים ע"ז, עכ"ז פשיטא דעל ספק כזה מה"ת יש לילך לחומרא, כיון דהדברים מראים דביטל בפה וכשביטל בפה אף דליכא עדים הגט בטל אלא וודאי מוכח דאף בביטל בפה בפירוש שלא בעדים איננו בטל, דעיקר הדבר איננו מתקיים אלא בעדים, וא"כ להכי א"ש דאף דמוכחי ומראין הדברים שביטל בפירוש, עכ"ז כיון דליכא עדים ע"ז לא נתבטל, דגוף הדבר איננו מתקיים בלא עדים, ואף דהעדים רואין דרהיט איננו אלא גילוי דעתא וגילוי דעתא לאו מלתא, וא"כ ע"כ צריכין לב' הדברים, להא דגילוי דעתא לאו מלתא ולהא דביטל שלא בפני עדים איננו כלום, דאם ביטל בפה מועיל אף שלא בפני עדים א"כ כיון דחזינן דרהיט ואומר בפיו בוודאי יש לחוש שביטל בפירוש, אמנם לזה אהני דביטל בפירוש שלא בפני עדים לא כלום הוא, ואי הוי מועיל גילוי דעתא א"כ הא העדים רואים הגילוי דעתא ושוב הוי כביטל בפני עדים, רק לזה אהני הא דגילוי דעתא לאו מלתא והנה לפ"ז ע"כ מוכח דס"ל להר"ן והריטב"א דהא דרב יהודא אתיא אליבא דהלכתא דקי"ל כרבי דבטלו מבוטל, ושפיר הביאו ראי' מזה, דאי אתיא כרשב"ג דס"ל בטלו אינו מבוטל, א"כ אף במבטל בפני שנים או שלשה אחרים איננו מבוטל מצד התקנה, ואין ראי' משם, דשפיר י"ל דביטול בפה מועיל אף בלא עדים, עכ"ז כיון דהם לא שמעי הוי כמבטל שלא בפניהם דלא מהני אף בביטל בפני עדים מצד התקנה, וע"כ דס"ל דמסתמא אתיא אליבא דהלכתא. ויעו"ש ברשב"א דהוכיח דרב יהודא ס"ל כרשב"ג, דאל"כ כי אותיבו קרי מאי הוי הא יכול לבטל בפני אחרים, וכדפריך שם (ל"ג ב') כי מטמרי מאי הוי, ולהר"ן ע"כ נצטרך לומר כמ"ש הפ"י שם דמיירי דאיהו לא ידע דאותיבו קרי. ועפ"י הדברים הנ"ל עמדתי על מה שהביא השלטי הגבורים בשם רבינו ישעי' ראשון ז"ל, דס"ל דאין סומכין על הלכה זו דאותיבו קרי וחוששין על גט זה משום ביטול יעו"ש בשלטי גבורים אות ב' דריא"ז הביאו ודחה דבריו, ולכאורה תמוה ואיננו מובן, דכיון דקי"ל כאביי דגילוי דעתא לאו מלתא א"כ במאי דחה סוגיא זו, ובפרט דגם רבא מודה בהא כמבואר בגמ'. ולפי הנ"ל אשה"ט, דדעתו כפי שנראה מהמרדכי דלר"נ לא הי' תקנה כלל, והא דהי' מבטלו בפני שנים היינו כי היכי דלהוי עלי' סהדי, וא"כ בכה"ג דחזינן דרהיט פשיטא שיש לחוש שביטל בפירוש, ובביטל בפירוש אף בלא עדים מבוטל רק דאנן לא חיישינן, אבל בכה"ג דמוכחא מלתא פשיטא דחיישינן, ורב יהודא דלא חייש סובר כרשב"ג וכמ"ש הרשב"א הנ"ל דאינו מבוטל, אבל לדידן דקי"ל כרבי פשיטא דחיישינן ואשה"ט. שוב אח"ז רב נדפסו ש"ס החדשים דפוס ווילנא עם תוס' רי"ד על גיטין דהוא הוא רבינו ישעי' ז"ל, ועיינתי בו ומצאתי להדיא כדבריי ונתתי שבח והודיי' לה' ית' שכוונתי האמת בעזהי"ת. ועדיין יש לדקדק לכאורה על הר"ן והריטב"א הנ"ל, כיון דמוכרח לדבריהם דלא ידע דאותיבו קרי וכמ"ש הפ"י וכנ"ל, א"כ שוב לאו ראיי' הוא, דהנה לרבא דסובר גילוי דעתא מלתא הוא, א"כ לכאורה קשי' במתני' דשלח אחריו שליח או ששלח אצלה שליח והשליח לא הגיע להם עד שהגיע גט לידה דמבואר במתני' דאינו מועיל, ואמאי הא עכ"פ גילה דעתו מעיקרא דרוצה לבטלו, ויעוי' בהגהות אשר"י ובמרדכי דע"כ דעשה השליח בפני עדים, וא"כ איכא גילוי דעתא, וע"כ דמש"ה אינו מועיל משום דליכא גילוי דעתא דרוצה לעבור על ר"ג, דדלמא אינו רוצה לעבור על תקנת ר"ג ולבטל שלב"פ, וכ"כ התו"ג (סי' קמ"א סעי' ס"ב), וא"כ ה"נ כיון דלא ידע דאותיבו קרי וא"כ הוא סבור שמבטל בפניהם ואיננו עובר על תקנת ר"ג א"כ אף אם נימא דביטל שלא בפני עדים נמי מהני מ"מ הכא אין לחוש, דהתם חזינן דעבר על תקנת ר"ג ומבטל שפיר מבוטל, אבל הכא הא י"ל דאין בדעתו לעבור על תקנת ר"ג רק דסובר דמבטל בפניהם ולולא זה אפשר דלא הי' מבטל, וכדמוכח ממתני' הנ"ל, ודוחק לומר דהתם שאני דאיכא גילוי דעת להיפך וכמ"ש התו"ג משא"כ הכא.