אור גדול קכ

עכ"פ מבואר דעת התוס' דיכול לבטלו, אמנם יען כי לא ראיתי לכתר"ה שהעיר מזה, נראה דהמעשה הי' שהגט כבר נגמר ולא הי' נצרך עוד שום תיקון לא בכתיבה ולא בחתימה, כי לולא זה בוודאי הי' מזכיר כת"ר בקונטרסו משי' הראשונים הנ"ל, ולכן אחדל מלדבר בזה. ג) והנה ההיתר דהביטול לא הי' רק בפני הרב, וזולתו לא שמע שום אדם, א"כ לא הי' הביטול רק בפני אחד, בזה יש לעיין הרבה והנה לכאורה לפמ"ש התוס' גיטין (ל"ב א') ד"ה ולא וכן (ל"ג א') בד"ה רבי לחד סברא, וכן פסקו הרמב"ם וטור וש"ע (סי' קמ"א), דבפני השליח לא בעי ב', והיינו משום דכיון דהשליח יודע מזה לא. יתננו לה ולא שייך שום קלקול, א"כ גם בזה יש מקום לומר לפי מה שנוהגין עתה בסדר הגט דבעת שעושה הבעל שליח לסופר ולעדים אומר שיכתבו ויחתמו עד שיהי' כשר לדעת הרב, וא"כ אם עדיין לא ראה הרב את הגט, אף שבאמת הי' טוב ולא הי' נצרך שום תיקון בכתיבה וחתימה, [דשוב ל"ש כל מה שנתבאר למעלה], מ"מ כיון דא"א להנתן להאשה עד שיראה הרב ויוכשר בעיניו, דהא לא עשאן לשלוחים רק על אופן זה, וא"כ כיון דבלתי הרב א"א להנתן שוב הוי בפני הרב כבפני השליח, דדי בבטלו בפני הרב דג"כ ל"ש שום קלקול דכיון דהרב יודע שנתבטל לא יוכשר בעיניו. אמנם מלבד דיש לפקפק הרבה בזה, חדא דלא התנה שיוכשר בעיני הרב רק האותיות והתיבות וכי"ב בגופי הכתיבה וחתימה, וגם יעוי' בתו"ג (סי' קכ"ב) דאף אם לא הוכשר מ"מ נכתב ונחתם בשליחות דתמיד היו שלוחים עד שיוכשר יעושה"ט, וא"כ כיון דבאמת נכתב ונחתם בהכשר אף אם לא ראה הרב יש לגרש בו וראיית הרב איננה מעכבת, אף גם דלפי הנראה המעשה הי' שכבר הוכשר בעיני הרב ולא הי' חסר רק הנתינה, לכן אין להאריך בזה. רק בגופא דדינא לענין ביטול הגט בפני אחד יש לחוש כאשר יבואר. ולבד מה שפקפקו התוס' בעצמם גיטין (ל"ב א') ד"ה מהדת"י וכ"נ מהמרדכי, אף גם אם נניח כמו שנפסק בש"ע ותפסו האחרונים בפשיטות דבפני אחד לא הוי ביטול כלל, עכ"ז יש מקום להחמיר ד) והוא דהנה בטעמא דמלתא דלא מהני ביטול בפני אחד אף דקי"ל כרבי דבטלו מבוטל הרבה טעמים נאמרו בזה לראשונים ונבארם אחד לאחד למצוא חשבון. הנה בדעת התוס' נבוכו האחרונים, דהנה בתוס' גיטין (ל"ב ב') ד"ה ור"נ כתבו דהטעם דביטול בפני אחד לא מהני הוא משום תקנה, ויעו"ש במהרש"א שהניח דבריהם בצ"ע, והפ"י והבי"מ (סי' קמ"א) כתבו דכוונת התוס' ג"כ לשנים זה שלא בפני זה, ולשון התוס' לא משמע כן. ולבאר דבריהם נראה עפ"י מה שנבין תחלה בתוס' שם (ל"ג א') ד"ה רבי וז"ל, וי"ל דמשמע לי' מלתא דרבי דיכול לבטל אפילו בפני אחד, אע"ג דאין דבר שבערוה פחות משנים כו', ויעו"ש בפ"י דביאר דבריהם על נכון, דלתי' קמא ס"ל להתוס' דלענין עצם וקיום הביטול לא בעינן שנים, דלא אמרינן בזה כמו לענין גיטין וקידושין דלענין עצם וקיום הדבר בעי ב' ואף אם המעשה אמת מ"מ בלא עדים אינם כלום דגוף המעשה איננו מתקיים בלא עדים, אבל לענין הביטול איננו כן רק דגוף המעשה מתקיים בלא עדים ולא אברי סהדי אלא לשקרי, והוי כמו בזנות דלענין עצם האיסור ל"ב עדים רק לענין נאמנות אמרינן דאין דבר שבערוה פחות משנים, וא"כ בפני השליח לא שייך זה דהשליח מהימן, ובא"נ תפסו התוס' אי נימא דביטול דמיא לקידושין וגירושין דעצם וקיום ועיקר הדבר איננו מתקיים אלא בשנים, וא"כ שוב אין לחלק בין בפני השליח בין שלא בפני השליח ומאוד תמיהני על הבי"מ (סי' קמ"א) דכתב דלענין אי קיום הדבר בעי שנים תליא אי בעי שנים בדבר שבערוה בלא איתחזק, ומהרמב"ם וטור וש"ע דפסקו דבפני השליח אי"צ שנים מוכח דס"ל, דבלא איתחזק ל"ב שנים. והדברים מתמיהין דנראה ברור דלענין עצם וקיום הדבר היכא דבעי שני אין לחלק כלל בין איתחזק ללא איתחזק כיון דאינו משום נאמנות, ותדע דהא בידו בוודאי מהני אף דאיתחזק דמש"ה בעל שאמר גירשתי נאמן, ואפ"ה לענין גוף הגירושין ל"מ הא דבידו אם גירש בלא עדים וכן בקידושין היכא דשניהם מודים, וה"נ בלא איתחזק אף דלענין נאמנות מהימן מ"מ לענין עצם וקיום הדבר אין לחלק, וכמ"ש הרשב"א קידושין (ס"ה ב') דהגז"ש דבר דבר מממון אינה בדמיון ממש רק דילפינן מממון דחב לאחריני אף דהכא לא חב, וא"כ שפיר י"ל דקיום הדבר בדשב"ע בלא איתחזק ולא חב ובידו ילפינן מממון באיתחזק וחב ואינו בידו, וכמו באם נימא דלא ילפינן אלא באיתחזק, עכ"ז צריכינן למימר דילפינן בידו ולא חב מממון היכא דאינו בידו וחב היכא דתלוי בעצם וקיום לעיקר הדבר, ולענין נאמנות לא ילפינן רק בדומה ממש היכא דאינו בידו וחב, ה"נ י"ל לענין איתחזק דאף דלענין נאמנות לא ילפינן רק בדומה ממש דאיתחזק ואינו בידו וחב אב היכא דחסר חד מהנך נאמן, עכ"ז לענין היכא דתלוי בקיום עיקר הדבר ילפינן שפיר לא איתחזק ובידו ולא חב מממון היכא דאיתחזק ואינו בידו וחב, ואף דיש לדחות, מ"מ איך מדמה זל"ז קיום הדבר ונאמנות והם רחוקים כי אוכלא לדנא, והפ"י לא פלפל בלא איתחזק רק אם נימא דל"ב לקיום הדבר רק לענין נאמנות, משא"כ הבי"מ דהרכיב זה לענין קיום הדבר ג"כ דבריו תמוהין. וביותר תמיהני על הגהות הגאון ר"ב פרענקיל זצ"ל שהגי' בבי"מ דכבר קדמו הפ"י ולא הרגיש דרחוקים זמ"ז ולא קרב זא"ז. ועכ"פ נחזור להנ"ל דלתי' קמא סוברים התוס' הנ"ל דלא בעי' שנים לענין קיום הדבר, רק לענין נאמנות מדינא בעינן שנים משום אין דבר שבערוה פחות משנים, וא"כ לכאורה בבטלו בפני אחד מהם אף אם נימא דבטלה כולה ג"כ ליכא שום חששא, דלענין קיום הדבר דלא בעינן עדים נתבטלה כולה אמנם לענין נאמנות אינו נאמן דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ ליכא חשש ממזרות, דאחריני דלא ידעי אם יכתבו ויתנו לא יהא שום קלקול דליכא עדים ולא יהא ממזרות, וא"כ בכה"ג יקשה דאפילו לרשב"ג אמאי לא יוכל לבטל בפני אחד מהן, דלגבי זה שבטלו בפניו ליכא חששא דהא הוא יודע מזה שנתבטל, ולגבי אחריני דלא ידעי לא מהימן וליכא קלקולא דממזרות ועגונות, ובשלמא היכא דבטלו בפני שנים מהן, דמדינא נתבטלה כולה וגם איכא עדים דאיכא חשש ממזרות, דאחריני דלא ידעי ליכתבו וליתבו ולבתר הכי יבואו הני ב' שביטל בפניהם ואיכא תקנת ממזרים, ושפיר הוצרכו לתקן דלא ליבטול, משא"כ בביטל בפני אחד דמדינא נתבטל ותקנת ממזרים ליכא דליכא עדים וכנ"ל, א"כ אפילו לרשב"ג לא הוצרכו לתקן בכה"ג ואמאי לא יוכל לבטל בפני אחד מהן. אמנם באמת הא בורכא, דכיון דלרשב"ג בביטל בפני ב' מהם הוצרכו לתקן שלא יבטלו כלל משום תקנת ממזרים, שוב ממילא אף בביטל בפני אחד ג"כ תקנו דלא יתבטל, דאיך אפשר דבפני אחד יתבטל זה שביטל בפניו ובפני שנים לא יתבטלו, אתמהה יציבא בארעא וכו', וכיון שתקנו בפני שנים מהן דלא יתבטלו כלל ממילא אף בפני אחד מהן הכי הוא, וגדולה מזו כתבו התוס' (ל"ג ב') ד"ה צריכי. אמנם לרבי תקשה דבפני שנים באמת לרבי נתבטל, ורק בפני אחד יתקנו, הא בפני אחד ליכא תקנת ממזרות כלל וכנ"ל, ובשלמא למ"ש התוס' אח"כ א"נ בזה שלא בפני זה יתיישב ג"כ כנ"ל, דכיון דהוצרכו לתקן בביטל בפני שנים בזה שלא בפני זה, שוב ממילא מלתא דפשיטא דאף בפני אחד תקנו, משא"כ לתירוצא קמא דהתקנה היא רק בביטל בפני אחד תמוה כנ"ל, דלרבי לא שייך שום תקנה ואף לרשב"ג ל"ש בזה שום תקנה רק משום דכבר תקנו בביטל בפני שנים וכנ"ל, והוא תמוה לכאורה. והנה בזה תמוה ג"כ דברי הפ"י שם בד"ה ור"נ ובד"ה ר', דסבר דאם הגט עדיין ביד שליח ל"ש אין דבר שבערוה