אור גדול קיט

תהני מחשבתו של בעל לענין לשמה, [ויעוי' רשב"א חולין (י"ב ב') ובת' (סי' כ"ו) בשם רבינו יונה דמדבריו נראה באמת דמהני בכה"ג, **(הגה"ה. אב"ה, לענ"ד נראה ראי' לשיטת רבינו יונה מזבחים (ג' א') דבגמ' הוכיחו דגבי גט סתמא פסול מהא דתנן אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בו ודחו דלמא שאני התם דאין ברירה, ופירש"י וגריעה מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא הי' בדעתו של בעל לזו ואינתק לשם האחרת עכ"ל, וקשה במאי גריעה הכא מסתמא דמה בכך שבשעה שנכתב לא הי' בדעתו של בעל לזו מ"מ הא הלבלר לא ידע דעתו של בעל וכתב סתמא ואמאי פסול ומי גרע זה מאלו הי' הלבלר כותב בלא ציווי הבעל רק מעצמו דהי' כשר אי סתמא כשר. אמנם לשיטת רבינו יונה הנ"ל דמחשבת המשלח מצטרפת למעשה השליח אתי שפיר דהיכי דהלבלר הוא שלוחו של הבעל שפיר מגרע גרע מאלו הי' כותב מעצמו בלא ציווי הבעל, דכיון דהלבלר הוא שלוחו של הבעל אף שהוא כותב סתמא מ"מ מצטרפת מחשבתו של הבעל לכתיבתו ומהני למינתק להגט לשם האחרת וגריעא מסתמא, ולדעת כל הראשונים דלא ס"ל כשיטת רבינו יונה נצרך לדחוק דבציווי הבעל גרע דהלבלר כותב על דעת הבעל ומכוין רק לשם זו שבדעתו של בעל לגרשה, או אפשר דאף דלא ס"ל כרבינו יונה בזה דליהני מחשבת הבעל לענין לשמה להכשירו, מ"מ לענין למגרע את הגט מסתמא מודו דמהני מחשבת הבעל, וצ"ע.)** אמנם דעת כל הראשונים אי"נ כן רק דגדול עומד על גביו היינו דהגדול מלמד לחשו"ק שיכוונו הם בעצמם,] דזה בוודאי אינו דהוי שליח על חצי דבר דבעינן דהשליח בעצמו יעשה כל הספר כריתות. [ויעוי' במל"מ (פ"י מטומאות צרעת הל' א') וצ"ע דלא מצינו כה"ג ענין שליחות דזה יעשה וזה יחשב ויצטרפו יחד וכעין דאמרינן בחולין זה מחשב זה עובד, ויש לעי'.], וה"נ בעושה שליח לחצי גט כיון דבמעשה השליח עצמו אין בו כדי לגרש לא מהני מעשה השליח לזה, ואם הי' עושהו לשליח שיכתוב גט שלם ג"כ אם ירצה וא"כ נעשה שליח גמור על גט אזי אף שלא הי' כותב גט חדש רק שהי' משלים להראשון שפיר הי' מהני דנעשה שליח על גט וברצונו צירף לחציו הראשונה, [דלא נתבטל לדעתו של הרמב"ן, ואם הי' רוצה או שהי' נאבד חצי ראשונה הי' כותב כעת גט שלם, משא"כ אם אינו עושהו שליח כעת רק על חצי גט א"כ אינו עושה שליח על דבר של כריתות רק על חצי דבר ואף אם הי' נאבד חצי ראשונה לא הי' יכול לכתוב גט שלם וזה לא מהני וכנ"ל וא"כ ממילא לק"מ מה שהקשה הר"ן למה לא יהא רשאי למנות שליח לחצאין כיון שהבעל בעצמו יכול לכתוב ולהמלך ולחזור ולכתוב, דז"א דהבעל בעצמו יכול לכתוב גט אחר ג"כ וא"כ כל מה שכותב הוי ספר כריתות ולשמה, משא"כ באינו ממנה שליח רק על חצי גט דאיננו נעשה, שליח על דבר של כריתות ולכן לא מהני, והוי שפיר כעין דאמרינן בפ' כל הגט (כ"ט ב') דבשליח להולכה ממש יכול לעשות שליח אחר ושליח עוד שליח אפילו עד מאה אף דסוף סוף כיון דהראשון לא נתן להאשה וכולהו מכח בעל קא אתו והוי השני שליח הבעל וכן אינך וא"כ הראשון לא עביד רק מעשה השליח קמא דעובדא דאבא בר מניומי ואפ"ה כיון דהי' יכול ליתנו להאשה עצמה ונעשה שליח גמור שפיר יכול לעשות שלוחים אחרים משא"כ היכא דאין בידו לגרש, ה"נ הכא ג"כ כעין זה דהיכא דבידו לכתוב גט גמור אף דלא כתב רק מקצת הגט ג"כ מהני משא"כ היכא דאין בידו לכתוב רק מקצת הגט דלא מהני וכנ"ל, ולפענ"ד הדברים נכונים. [ויותר מזה כתב הר"ן בשם הרמב"ם במשנה הסמוכה שם (בפ' המגרש) דבשתי לשונות פסול] ונראה להביא ראי' לזה מהא דאמר (ס"פ האומר) דכולכם כתובו אחד כותב במעמד כולם, והקשה הח"מ (סי' ק"כ ס"ק ט"ז) דאמאי לא נימא דכולם יכתבו כל אחד מקצת הגט ויעו"ש דהוליד מזה דשנים שכתבו פסול משום דוכתב דקרא לשון יחיד הוא, והנה האחרונים השיגוהו מר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי, [ויעוי' במקור מים חיים להאב"ד מבריסק זצ"ל בח"ב סי' י"ג בליקוטים שם מה שתי'.], ולי קשיא דמלשון יחיד לא ממעטינן בכל דוכתא רבים רק היכא דמיותר, ויעוי' בתורת חיים חולין (כ"ט ב'), ומכ"ש למאן דבעי שליחות בכתיבה דוכתב אבעל קאי רק משום דשלוחו של אדם כמותו א"כ אפילו שנים נמי, אמנם להרמב"ן הנ"ל אשה"ט, דאם כוונתו דוקא שכולם יכתבו א"כ לא עשה לכל אחד שליח רק למקצת הגט ולא לדבר של כריתות ולא ניתן לגירושין וכנ"ל, משא"כ אם כל אחד יכול לכתוב שוב הוי שלוחים שניתנו לגירושין ושפיר יכולים לכתוב כל אחד מקצת ג"כ וכנ"ל דהא יכול לכתוב כולו ג"כ וע"כ כוונתו דאחד יכול לכתוב ואשה"ט, ותמיהני על האחרונים שלא העירו על דברי הח"מ מדברי הרמב"ן הנ"ל. אמנם אף שנתבאר ליישב דברי הרמב"ן על נכון עכ"ז דעת הרבה מהראשונים דכל שלא נגמר הגט יכול הבעל לבטלו ב) וגם אף אם התיקון לא הי' נצרך אלא בחתימות העדים עכ"ז דעת התוס' גיטין (ל"ב ב') סוד"ה התם דבלא נחתם לא חשיבא גמר מעשה ועדיין יכול לבטל, וראיתי בחי' רע"א זצ"ל לגיטין שם שכתב על התוס' דאיננו מובן דהא ר"ש ס"ל ע"מ כרתי ולא הועילו הע"ח רק דמסתמא נגמר כדין בע"מ וא"כ בגוף הכשר קיומו וגמרו דהשטר אין הפרש בין נחתם ללא נחתם. ולדעתי לק"מ דהא אף למאן דס"ל ע"מ כרתי עכ"ז אין שום הפרש בין הכתיבה להחתימה לכל מילי וכדאיתא גיטין (ד' א') לענין שלא לשמה דמודה ר"א במזויף מתוכו ויעו"ש בתוס' דאף דל"ש הטעם דבכל מזויף מתוכו מ"מ פסול דגזרינן חתימה אטו כתיבה, וא"כ ה"נ דבאמצע כתיבה יכול לבטל כיון שלא נגמר א"כ ה"נ יכול לבטל כל שלא נחתם דגזרינן אטו כתיבה, ואף דבתוס' שם (נ"ב ב') ד"ה והא להתי' דאתיא כר"מ וגזרינן כתיבה אטו חתימה ס"ל דדוקא בשלא לשמה גזרו אבל לא בפסול דשליחות ודלאו בני כריתות והיינו משום דשלא לשמה שכיח טפי או משום דמזלזלי בהך דרשא יעו' בתרה"ד (סי' רכ"ח), מ"מ יש לומר דה"ה לענין ביטול כל שלא נגמר, ובפרט דהביטול הוא לענין לשמה, וכמו שיבואר אי"ה להלן, א"כ שפיר גזרינן חתימה אטו כתיבה כמו בשלא לשמה, והוא פשוט ופליאה בעיני על כבוד גאונו שנתקשה בזה. ובזה יש מקום קצת ליישב קו' הר"ן (ס"פ הזורק) על הר' אלחנן במעשה שהי' באחד שכתב גט לאשתו והחתים עליו שנים ולאחר זמן החתים עוד שלישי, דדעת הר' אלחנן דבכה"ג הגט פסול כיון שבא להחתים שלישי גילה דעתו שלא יהא גט עד שיחתום השלישי וחתימתו אינה כלום כיון שלא חתמו זה בפני זה, ועל זה הקשה הר"ן הא קי"ל שגט הנכתב בהכשר אין הבעל יכול לבטלו וחוזר ומגרש בו א"כ מה בכך שגילה דעתו כיון שחוזר ומגרש בו ע"ש, ולפי הנ"ל אפשר לומר דכיון שהבעל גילה דעתו שלא יהא גט עד שיחתום השלישי איגלאי מלתא למפרע דהגט לא הי' נגמר עדיין ויכול לבטלו וא"ש. ויתיישב קצת לפ"ז שינוי הסוגיות, דר"פ השולח דאמר גיטא גופי' מי קבטיל ודפ' האומר דאמר לא בטלי', דהנה אפשר לאשכוחי בשולח גט בלא עידי חתימה למסור לה בעידי מסירה ואח"כ כשביטל השליחות ונמלך לחזור ולגרש החתים עליו עידי חתימה וא"כ איגלאי מלתא למפרע דלא הי' נגמר עדיין וכנ"ל והי' יכול לבטלו, אמנם אפ"ה חוזר ומגרש ואמרינן דלא כיון לבטלו מתורת גט כיון דמדינא בעלמא בנגמר א"י לבטל וכדאמר ר"פ השולח שוב לא תלינן כוונתו על אופן רחוק ואמרינן דלא כיון לבטלו מתורת גט, וזהו שאמר בפ' האומר לא בטלי' ולכך אפילו החתים עליו אח"כ עידי חתימה חוזר ומגרש בו וא"ש.