אור גדול קיג

דמתרץ הגמ' בדאפשר למיקם בסיפוקייהו מוכח דאפילו עצה טובה ליכא בכה"ג דמכניס צרות זו לזו. ומאוד תמיהני על הריב"ש (סי' ש"ב) הביאו הב"י (סי' קס"ה) דסובר דהיכא דהיבם נשוי כ"ע מצות חליצה קודמת מהא דמשיאין לו עצה שלא יכניס קטטה לתוך ביתו ואין לך מכניס קטטה מהיכא דנושא אשה על אשתו, והא מבואר מהך גמ' דהרשות בידו לישא כולן ואין משיאין לו עצה כלל, ופשיטא דאין מקום לחלק בין בב"א לבזא"ז כנ"ל, גם אין סברא משום דאשה נשאת לו ברצונה ומדעתה אמדינן דעתה דלא נתרצית לצרה משא"כ יבמה דלא בעינן דעתה, דהא חזינן לענין כל מילי דמדמינן יבמה לאשה דהיכא דבאשה כופין להוציא גם ביבמה כופין לחלוץ, אלמא דלא מחלקינן ביניהם, א"כ ה"נ לענין צרה. וראיתי להנ"י שם והריטב"א שכתבו על תי' הגמ' דאפשר לי' למיקם בסיפוקייהו וקיימא לן דנושא אדם כמה נשים כו' דמשמע דתלו לה במחלוקת דרבא ור' אמי, ומאוד תמיהני דכיון דמוכח ממשנה תי' הגמ' א"כ תקשה לר' אמי ממשנה זו, ואפשר דלרווחא דמלתא כתבו כן למאי דקי"ל כרבא. (או אפשר דקו' הגמ' ושבקינן לי' איננה קו' כ"כ דהא לא כייפינן לי' ע"ז, וכדהקשו הריטב"א והתשב"ץ הנ"ל, רק דהקו' היא דמשמע לי' הרשות בידו דאי"צ ליתן לו עצה ג"כ, וא"כ י"ל דהגמ' שקיל וטרי בזה לרווחא דמלתא למאי דקי"ל כרבא, אבל לר' אמי באמת לא ידקדק בזה ויפרש הרשות בידו אם אינו שומע לעצתם, אבל מ"מ אי כופין לחלוץ תקשי כנ"ל], וגם על ס"ד דגמ' דס"ד דמיירי בדלא אפשר לי', תמוה דא"כ למאי פריך מהא דמשיאין לי' עצה דע"ז ליכא כפי' דאיננה קו' כ"כ כדמקשה הריטב"א הנ"ל, הו"ל להקשות בחוזק יותר דבכה"ג באשה כפינן לי' להוציא לכ"ע בנושא אשה על אשתו, דע"כ לא פליג רבא על ר' אמי רק היכא דאפשר לו אבל לא אפשר לו גם רבא מודה לר' אמי דיוציא ויתן כתובה, וכ"כ להדיא הריב"ש (סי' צ"א), וא"כ כיון דבאשה כופין להוציא גם ביבמה כפינן לחלוץ, א"כ לס"ד דמיירי בדלא אפשר, א"כ איך קאמר הרשות בידו הא אם אינן מרוצות כפינן לחלוץ. ובשלמא למאי דכתבו הרמב"ן במלחמות יבמות (קי"ב א') גבי נטולה אני מן היהודים והריטב"א שם דאף היכא דלא יוכל להחזיקה אח"כ עכ"ז יכול ליבמה ולפוטרה אח"כ בגט, א"כ א"ש דלא דמי לכל הני דכופין בבעל להוציא משום מומין דאיננה יכולה לסובלו כלל א"כ גם ביבמה כופין לחלוץ דאיננה יכולה להתייבם לו כלל אף על שעה אחת, משא"כ כאן דעכ"פ יוכל לייבם על קיום המצוה. לבד ואח"כ יפטרנה בגט, [ובזה הי' אפשר ליישב נמי לר' אמי הקו' מכפי', אך אכתי תקשה מעצה טובה, דעכ"פ פשיטא דמשיאין לו עצה, כיון דאח"כ לא יוכל להחזיקן] אבל משאר הראשונים שם לא משמע כן כדמשמע מהראב"ד שם ומרש"י דכיון דאח"כ לא יוכל להחזיקה כופין אותו לחלוץ, [וכן הרשב"א שם השמיט קו' זו מעל דעת רש"י.], א"כ קשי' כנ"ל. ע"כ נראה מוכרח מזה דבאמת הא דמכניס צרה זו לזו איננו ענין כלל לכוף ואיננו דומה כלל למומין דכופין להוציא, רק טעמא דר' אמי משום דהכא הברירה בידו שלא לישא והיא יכולה לעכב בזה שלא ישא להכניס לה צרה דאין ברשותו לעשות לה ריעותא בזה, וע"כ אם עובר עלי' בזה ומכניס לה צרה מדעתו ורצונו יכולה לכופו שיתן לה גט, משא"כ ביבמה דאשה הקנו לו מן השמים ולא פשע בזה לכך אין בדין לכופו ואף דבידו לחלוץ עכ"ז כיון דמצוה ביבום ומן השמים הקנו לו דאף בע"כ קונה אין בדין לכופו להוציא, משא"כ גבי אשה ששהה עשר שנים. ולא ילדה דברצונו מכניס לו צרה אין ברשותו לעשות לה ריעותא בזה ומש"ה יכולה לכופו להוציא, ואף דב"ד כופין אותו לקיים מצות פו"ר וא"כ אונס הוא, עכ"ז הא דב"ד כופין אותו הוא ג"כ משום דיכול לגרשה דהיא יכולה לומר מה איכפת לי במצוה דידי' דרמיא עלי' דמשום מצוה דידי' אינני מחויבת לסבול שום ריעותא והיזק כלל, ואין ברשותו להכניס צרה לה ולגרום לה ריעותא בזדון משום מצוה דידי' ולולא הא דיכול לגרשה הי' פטור לגמרי ממצוה זו מטעם אונס דמה בידו לעשות אחר שהיא אינה מחוייבת לסבול משום מצוה דידי' דרמיא עליו ויכולה לעכב עליו לבל לישא אחרת מדעתו א"כ אונס הוא. ומה בידו לעשות עוד, וגם אין בדין לכופו ע"ז לגרום לה ריעותא משום מצוה דידי', אך כיון שיכולת בידו לגרשה שוב רמיא עלי' למעבד כל טצדקי דמצי למעבד בכדי לקיים מצוה דרמיא עלי' דהיינו לגרש זו ולישא אחרת, ולכך הב"ד כופין אותו להוציא זו ולישא אחרת, הא לולא הא דיכול לגרשה לא יהי' אפשר לי' לקיים מצוה זו משום ריעותא דידה דאינה מחוייבת לסבול שום ריעותא בשביל מצוה דידי' וא"כ יכולה לעכב עליו לבל יעשה לה ריעותא בזדון ולישא צרה עליה וממילא אנוס הוא ומה בידו לעשות, אבל יבמה דאשה הקנו לו מן השמים תיכף שנפלה לפניו חשבינן לה כאלו מוכרח הוא לייבמה ואנוס הוא בזה שמייבם אותה ואינו עושה לה ריעותא בזדון רק באונס ועל הריעותא דנעשה לה באונס בלי פשיעה וזדון דידי' אין בדין לכופו דלא דמי לנולדו בו מומין מאלו שכופין להוציא. וא"כ מוכרח מר' אמי לעשות החילוקים שחילק המהר"י מינץ הנ"ל בין מצות יבום למצות פו"ר, וא"כ כ"ז לדין הש"ס דהי' בידו לגרשה בע"כ שפיר הי' חייב בשהה עשר שנים לגרשה ולישא אחרת, משא"כ אחר חדר"ג שאין לגרש אשה בע"כ משום טובת האשה ואיננו יכול לעשות לה ריעותא דגירושין ג"כ, א"כ כמו דלר' אמי מדין הש"ס לא הי' יכול לעשות לה ריעותא דצרה בשביל מצוה דידי' וכנ"ל דאיננה מחוייבת לסבול כלל משום מצוה דידי' דרמיא עליו וכל דאינו יכול למעבד לה בלא המצוה גם במצוה דרמיא עליו לא מצי למעבד, וכמו דלא מצי למעבד מצוה בממונא דאחריני ה"כ לא מצי למעבד מצוה בריעותא דידה לישא אחרת עליה, ומש"ה מוכרח לגרש דהוי כנשא אחרת בלא אונס וכופתו לגרשה, ה"נ לאחר תקנת ר"ג דאינו יכול למעבד לה גם ריעותא דגירושין בע"כ אי"ל למעבד לה שום ריעותא משום מצוה דידי' דרמיא עליו דמה איכפת לה במצוה דידי' דאיננה מחוייבת לסבול שום ריעותא בשביל מצוה דידי' וממילא הוא אנוס ואינו יכול לקיים המצוה בשום אופן, משא"כ ביבום דמדין הש"ס אלים למעבד לה ריעותא, וא"כ ראיית הר"י מינץ נכונה מאד וראוי' אליו וגם סברתו דיבום אלים יותר לענין ב' נשים גופי' משום דהקנו לו מן השמים או משום דקונה בע"כ מוכח מש"ס לענין הא גופי' לישא אחרת עלי' וה"נ אפשר לאחר תקנת רגמ"ה, וראיית הר"י מינץ כראי מוצק דאיננה מחוייבת לסבול שום ריעותא בשביל מצוה דידי', אמנם אכתי הי' אפשר לחלק מהא דר' אמי דמדינא איננו יכול לישא אשה אחרת עלי' בלא אונס להכי איננה מחוייבת לסבול משום מצוה דידי', משא"כ לאחר תקנת רגמ"ה דמדינא יכול לישא רק דעשה תקנה ובמקום מצוה לא תיקן, וע"ז מביא שפיר ראי' מאביאסף דכתב דאפילו לרבא לאחר תקנת ר"ג אינו יכול לישא אחרת אלמא דא"א מדמה לאחר התקנה כדינא דש"ס לר' אמי, דאם יש חילוק ביניהם דלא גזר במקום מצוה א"כ מנ"ל לדמות אף היכא דרוצית בגירושין דלמא כיון דמדינא יכול לישא ובמקום דמוכרח משום מצוה לא תיקן שוב ממילא איננו זקוק לגרש כלל, וע"כ דסובר דלאחר התקנה הוי כמו מדינא דש"ס לר' אמי, וא"כ ממילא דה"נ היכא דאינה רוצית להתגרש כלל אין בידו לא לגרש ולא לישא אחרת דאיננה מחוייבת לסבול שום ריעותא בשביל מצוה דידי' וכל דאינו יכול למעבד בלא המצוה ה"נ אינו יכול למעבד אף בשביל מצוה דרמיא עליו וכמו דאינו יכול לקיים מצוה בממונא דאחריני ה"נ אינו יכול למעבד מצוה בריעותא דידה וכנ"ל, ומיושב קו' הנוב"י ממהר"י מינץ דמאי מייתי מאביאסף הא התם ע"כ דרוצית לקבל גט א"כ ליכא מקום מצוה ומנ"ל למילף מינה היכא דמבטל לגמרי, ולהנ"ל ראייתו מוכרחת ודבריו עמוקים ונכונים מאוד. ואין בידי ת' מהר"י מינץ לעיין בדבריו שאותיותיו יחכמוני אם כיון לזה ולפי מה שראיתי שהובא מדבריו בדברי הנוב"י ותפארת צבי הדברים הנ"ל נכונים בכוונתו. ולפי הנ"ל נראה דמה שהוכיחו מס' התרומות שהובא במרדכי בפ' החולץ (סי' ל"א) שכתב כופין לחלוץ ליבם אפילו יש לו אשה כבר דאמרינן פ' הבא על יבמתו הנושא אשה