אור גדול קז

הדברים בכור הבחינה ולכן אין להאריך עוד. יג) הנה עד כה נמשכתי מענין לענין באותו ענין כפי מה שהעירו רעיוני בעת הכתיבה, ועתה נחזור להנ"ל לסוגיא דריש פ' בא סימן בתוס' שם ד"ה וחכ"א, דאף לפמ"ש לסתור תי' מעל' המבואר בתורע"א זצ"ל, עכ"ז יש ליישב קושיית התוס' גם עפ"י דרך הנ"ל באו"א קצת. והוא דאף דבעלמא אף בהגיעה לשנים ולא הביאה סימנים מתייבמת, היינו משום דאמרינן דעדיין תביא סימני שערות לאחר מכאן ועדיין קטנה היא וגם יש לומר דנשרו, וא"כ איכא גבה שני צדדים שתתייבם או דכבר הביאה ונשרו או דעתידה להביא ועדיין קטנה היא, משא"כ היכי דהביאה סימן העליון בלא התחתון דליכא אלא צד דנשרו אבל צד דעתידה להביא ליכא גבה כיון דאי אפשר לעליון בלא תחתון אם לא באיילונית דאיננה בת תחתון כלל וכנ"ל, א"כ כיון דהביאה סימן העליון והתחתון לא הביאה א"כ יש לנו ראיה דהיא איילונית אם לא דכבר הביאה ונשרו, א"כ הביאה סימן העליון בלא התחתון הו"א דגרעה מלא הביאה כלל, דבלא הביאה כלל, איכא ב' צדדים גבה דלאו איילונית היא משא"כ בהביאה סימן העליון בלא התחתון וכנ"ל. ולא עוד אלא דלכאורה הצד דעתידה עדיין להביא אלים יותר מהצד דנשרו, דהא חזינן בהביאו סימני סריס ואיילונית קודם עשרים ל"מ דחיישינן דעתידין עדיין להביא שתי שערות קודם עשרים משא"כ חששא דנשרו ליכא בהו דסימני סירוס מוכיחין עליהן וכמו שהארכתי לעיל (אות ז') אבל לחוש דעתידין עדיין להביא גם בהו חיישינן ולא אמרינן דסימני סריס ואיילונית מוכיחין עלייהו דלא יביאו עוד, א"כ מוכח דחששא דעתידין עדיין להביא אלים יותר מחששא דנשרו, ויעוי' בש"ש (שמעתא ה' פט"ו) דהביא שם ג' מחלוקת בהחששא דשמא נשרו ולהנ"ל מוכח דחששא דעתידין להביא אלים יותר מחששא דנשרו, ויש לדחות. עכ"פ נתבאר דיש מקום לומר דהיכא דהביאה סימן העליון בלא התחתון גרעה יותר, דאף דבעלמא מתייבמת מ"מ הכא נתחזק יותר החששא דאיילונית והו"א דלא תתייבם, איצטריך לאשמועינן דאפ"ה מתייבמת דוודאי נשרו, ועי' מ"ש לעיל (באות ז'). יד) ויען כי כבר הארכתי יותר מדאי ע"כ הנני להשיב על יתר דברי מכתבו בקוצר. מה שהקשה על תי' מהרש"א שם דאין נ"מ בין אי אפשר לעליון בלא תחתון בין אם נימא דהעליון לחוד הוי סימן, והקשה כת"ר לפמ"ש הבי"ש (סי' קנ"ה ס"ק כ"ט) דהיכא דאיכא שערות מתוך זמן ולא נשרו שוב לא חיישינן דלמא הביאה אחרות ונשרו דמדהני לא נשרו לא חיישינן לשערות אחריני דנשרו, א"כ איכא נ"מ אם יש בה שערות מתוך זמן. לק"מ דע"כ לא קאמר הבי"ש רק היכא דאינו אלא חששא בעלמא שמא נשרו בכה"ג לא חיישינן דאיכא קצת הוכחא דלא נשרו מדהני לא נשרו, אבל הכא דהוי ודאי משום דאי אפשר לעליון בלא סימן הגדלות דתחתון א"כ וודאי הוי ונשרו אף דאיכא אחרות דלא נשרו. וגם מה שהקשה על הבי"ש מנדה (דף מ"ו א') דקאמר הנ"מ בסתמא אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא, אמאי לא קאמר דאף בלא אשכחו סמכינן רק הכא משום דאיירי דהיו לה שערות מתוך זמן, ג"כ לק"מ מכמה טעמים דאיך נימא דס"ל דלא כחד דלא כרב פפא ודלא כרב פפי דאינהו לא אמרו רק חוששין ולא להקל דוודאי נשרו, וגם אטו מיירי דוקא דהביא תוך זמן, רש"י לא דייק רק מה דקאמר סתמא דמיירי בכל ענין אף בהביא תוך זמן אפ"ה ממאנת ומוכח דס"ל כלפני זמן אבל סיפא דמלתא מיירי בכל ענין ג"כ אף היכא דלא הביא, אבל לומר דמיירי דוקא בהביא זה לא יעלה על הדעת כלל. ובגוף דברי הבי"ש לכאורה היה נראה להביא ראי' לדבריו מנדה (שם) בהא דר' יוסי בר' יהודה דס"ל דבהביא מבן ט' עד י"ב הוי סימן א"ר כרוספדאי ברי' דר' שבתאי והוא שעודן בו וכ"ה בירושלמי (פ"י דיבמות ה"ז ופ"א דקידושין ה"ב) והן שעמדו בו בשעת סימנים. ולכאורה הלשון אינו מובן, דהא עיקר הכוונה שלא הביא שערות אחרים לסימן גדלות בעת שהגיע לשנים, דזה מוכיח דהשערות הראשונים הם סימן גדלות, א"כ מה לי עמדו בו או לא העיקר תלוי אם הביא אחרות או לא, והול"ל והוא שלא הביא סימן אחר בשעת שהגיע לשנים, אבל אם לא הביא סימן אחר אף אם גם אלו שהביא בעת שהיה בן ט' אין עודן בו ונשרו עכ"ז הוכיח סופו על תחילתו דהם הם הסימני גדלות, וא"כ הא דקאמר שעודן בו איננו מובן דהשמיט העיקר שהכל תלוי בו שלא הביא שערות אחרים ותפס לי' לשון דאיננו עיקר הצורך והוא שעודן בו דלכאורה לא תלוי כלל בזה ואי"ל דאם נשרו זה גופי' הוכחה דאינם אלא שומא בעלמא דאם היו סימני גדלות לא היו נושרים ומשום האי ריעותא אף אם לא הביא אחרים עכ"ז חיישינן לשומא, ז"א דא"כ ניבעי דלא יהא נושרים גם אחר זמן שהגיעו לשנים ואנן לא קפדינן רק על שעה שמגיעים לשנים דאזי יהיו בהם השערות הנ"ל והטעם איננו מובן. ואי"ל דנעשו גדולים מעת שהגיעו לשנים ולכך צריך דאז יהיו בהם הסימני גדלות שיגדלו בהן, ז"א דהא מבואר בירושלמי (יבמות וקידושין הנ"ל) דלמפרע נעשה איש ולא מכאן ולהבא א"כ קשיא כנ"ל. אמנם להבי"ש הנ"ל יתיישב, דהא אנן מחזיקינן לי' מש"ה לגדול מבן ט' ולמעלה והיינו מטעם דמסייע לזה חזקה דרבא דלא הביאו שערות בזמנן וע"כ דהשערות דמבן ט' הם סימני גדלות, אמנם אכתי יש לומר דבאמת הביאו אחרים ונשרו והני שערות שיש לו מבן ט' הם שומא בעלמא, אמנם כיון דהשערות דמבן ט' עודן בו ולא נשרו שוב ל"ח לנשרו דמדהני לא נשרו אלו היו אחריני ג"כ לא היו נושרים וכמ"ש הבי"ש, והיא ראי' נכונה לכאורה, ויש לדחות. והעיקר נראה דחזקה שהחזקנוהו אנן מלתא היא. דהנה בסריס ואיילונית בהביאו סימני סריס ואיילונית קודם עשרים וכשנעשו בני עשרים לא הביאו שערות הוו סריס ואיילונית אף דהביאו שערות אח"כ אמרינן דשומא בעלמא נינהו וכשהשערות קודם לא הוי סריס ואמרינן דסימני סרים חולי בעלמא נינהו, ויעוי' בבי"ש (סי' קע"ב ס"ק ז') דהעיקר תלוי מי קודם אם הסימני סריס או הב' שערות, ואטו כיפי תלו להו דאם הסימני סריס קודם השערות הם שומא ואם השערות קודמים הסימני סריס הם חולי בעלמא ואטו לא משכחת גם בהיפך אף אם הסימני סריס קודמים שהם חולי והשערות הם סימני גדלות וכן בהיפך אם השערות קודמים אטו לא משכחת דהם שומא והסימני סריס הם באמת סימני סריס ממש, ע"כ נראה דהעיקר תלוי במה שהחזקנו בעת שבחו השערות קודם הסימני סירוס והחזקנו אותו לגדול שוב לא סתרינן להחזקה במה שמביא סימני סריס אח"כ וכן בהיפך, וזהו מענין חזקה שהוחזק לפנינו, יעוי' שב שמעתתא (שמעתא ו' פ"ז) ויעוי' אבה"ע (סי' קנ"ו ס"ק י' וס"ק י"ב) דאם בעת אמירתו יש לי בנים לא היו עדים שיש לו אחים נאמן אף דאחר אמירתו באו עדים, משא"כ אם באו עדים קודם אמירתו אינו נאמן, וא"כ לפ"ז שפיר יש לומר דהא דנושרין הוי ריעותא למחזיקינהו בשומא, אמנם אם ככר החזקנוהו לגדול על פיהן אף דנשר אח"כ שוב לא מרעינן החזקה, משא"כ אם נשרו קודם. ויש להביא ראי' דלא כהבי"ש מיבמות (י"ג א') הניחא למ"ד חוששין כו', הא אף למ"ד חוששין לא ניחא דהא משכחת לה בהביאה ב' שערות קודם הזמן ולא נשרו דשוב אין חוששין וכן אפילו לתי' הגמ' דמשום צער לידה חיישינן דהא מ"מ בכה"ג לא צריכינן למיחש דצער לידה אהני להני כמו להני וכיון דחזינן דצער לידה לא אהני למישר להני ה"נ לא מיבעי למיחש לשמא נשרו, וע"כ דאין ראי' משערות אלו לאינך, ודלא כהבי"ש, ויש לדחות ואין להאריך עוד.