אור גדול קו

דנותנו בחזקת שהוא קיים והיא הולכת ונשאת לשוק ובאם נתוודע דבעת שנתן לה הגט כבר היה מת וזקוקה ליבם צריכה חליצה, וטובא כיו"ב ועל דבר ההווה כעת דסמכינן ארובא וחזקה לא שייך דרכיה דרכי נועם רק על מתים כחיים דהוא עתידות. אמנם מה שתמהתי לעיל הוא תמוה דמי הכריחם לזה ולא בפשוטו דגם לאחר עשרים לא מהני מידי דכבר נעשה סריס וכמו שכתבו ביבמות. ע"כ נראה דהנה ביבמות (פ' ב') הקשו בהביא ב' שערות בזקן דכיון דהביא ב' שערות אף כולן אין מועילין ותרצו דבזקן אין מועילין אף דבכל שאר הגוף מועיל, וכבר כתבתי דמהריטב"א נראה דלא גרס כלל בזקן, וא"כ קשיא קו' התוס'. ולכן נראה דהתוס' בקידושין הנ"ל בכדי לתרץ קושיא זו מפרשי בדאייתי ב' שערות בזקן [או להריטב"א דל"ג בזקן וקאי אבל הגוף] היינו לאחר עשרים דמבואר בברייתא דיבמות (שם) דאפילו הביא ב' שערות לאחר מכאן עכ"ז הרי הוא כסריס לכל דבריו ע"ז קאמר דהיכי דאייתי ב' שערות לאחר עשרים כ"ע לא פליגי דעד שיהא כולן, דאף דבעת דהיה בן עשרים קודם שהביא הב' שערות החזקנוהו בסריס באחד מסימני סריס, עכ"ז בהביא ב' שערות אח"כ איגלאי מלתא למפרע דאיננו סריס רק אם יש בו כל הסימנים, והא דקתני בברייתא ואפילו הביא לאחר מכאן מיירי דוקא ביש בו כל הסימני סריס, ואשה"ט גירסת הריטב"א דקאי אכל ב' שערות בגוף, ומיושב היטב קו' התוס' ואין צורך לחלק בין ב' שערות בזקן לשאר הגוף לענין סימני גדלות ואשה"ט דברי הנ"י ג"כ. ומעתה מבואר דהיכא דהביא זקן לאחר עשרים איננו סריס, דכיון דהביא ב' שערות לאחר עשרים בעינן כולם אף בב' שערות בזקן כיון דאין לחלק בין ב"ש בזקן לשאר הגוף לענין גדלות וכנ"ל, א"כ הרי חסר לו סימן דזקן ואשה"ט דהוכרחו התוס' לאוקמא לאחר רוב שנותיו, ואשה"ט הכל על נכון בס"ד, והדברים נראים קרובים לאמת בכוונת התוס' בס"ד, וגם מיושבין היטב שי' הריטב"א והנ"י דמפרשי כשי' התוס' הנ"ל. יב) ועפ"י שיטת התוס' קידושין והריטב"א והנ"י הנ"ל נראה לומר פרפרת אחת ביבמות (פ' א') דאיתא אתמר אכל חלב מבן י"ב ויום אחד עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא שתי שערות רב אמר נעשה סרים למפרע ושמואל אמר קטן היה באותה שעה, והנה הא דקאמר ולאחר מכאן הביא שתי שערות הוא למותר וכמ"ש התוס' שם וכ"כ שם הראשונים, אמנם להנ"ל יש לומר דדוקא נקטו לה. דהנה כבר כתבתי לעיל (באות ג' במוסגר) לדייק מהא דאמר רב דנעשה סריס למפרע והעיקר חסר עיקר מחלוקותו של שמואל דנעשה גדול מכלל דבזה תלוי עיקר פלוגתייהו, דכל טעמו דשמואל דאמר קטן היה באותה שעה היינו משום דחיישינן דלמפרע לא היה סריס ונתקלקל אח"כ דאי הוי ידעינן דהוי סריס למפרע גם שמואל הוי מודה דנעשה גדול למפרע, וא"כ זהו עיקר המחלוקת על שמואל מאי דקאמר רב דנעשה סריס למפרע וממילא פשוט דנעשה גדול למפרע, אמנם לפ"ז יש לתמוה על שמואל דלדבריו קשיא הא. דתני מתני' דסריס חמה איננו חולץ היכי משכחת לה כיון דלעולם חיישינן דנתקלקל אח"כ והיה לו שעת הכושר, והא וודאי דהא דקאמר ונולדו בו סימני סריס דרב ושמואל אין הכוונה דנולדו בו לאחר י"ב ומקודם לא היה ניכר דבזה בוודאי חזינן דנתקלקל אח"כ אלא ודאי דנולדו הסימנים כל אחד ואחד בזמן הראוי להיות, ניכר והא דקאמר ונולדו היינו שנולדו בו מכבר כל אחד ואחד בזמנו הראוי, ותדע עוד דמשמע הכא בגמ' דמחייבינן לי' על החלב מבן י"ב ולמעלה ואי הפירוש נולדו אח"כ הא הביאו הראשונים בקידושין (דף ד' א') בשם הראב"ד דנעשה גדול למפרע היינו משעת שנולדו הסימני סריס, ויעו"ש בריטב"א, [ולהנ"ל טעמו נכון מאוד בחזינן דנתקלקל אח"כ דאי"ל שוב נעשה סרים למפרע] וא"כ הכא ע"כ דנולדו מקודם וכנ"ל, ואפ"ה קאמר שמואל דלא אמרינן נעשה סריס למפרע וא"כ מתני' היכי משכחת לה, וכדמקשה הגמ' מקודם מנא ידעינן ותי' מסימן דכיפה אבל לשמואל דאף דניכרים הסימנים לא מחזיק לי' בסריס למפרע תקשה, [ולולא דברי הראב"ד הנ"ל היה אפשר לפרש דנולדו היינו אח"כ והאכילה דחלב הי' קודם שנולדו ואפילו בכה"ג מחייב לי' רב למפרע ומחזיק לי' למפרע בסריס ולשמואל כיון דמקודם לא היו הסימנים ניכרים מחזיק לי' לקטן וסוגיא דלעיל דקאמר מנא ידעינן הכל קאי לשמואל משא"כ לרב, והיינו מרוויחים בזה ליישב קו' היש"ש על הטור ורמב"ם דלא הביאו הא דאביי דבעינן שיהא ניכר מילדותו, ולהנ"ל היה מתיישב היטב דמימרא דאביי הוא דוקא לשמואל משא"כ להלכה דקי"ל כרב, אמנם מלבד דדחוק הוא אף גם הא הראב"ד מפרש איפכא דאף לרב דוקא משעה שנולדו וכנ"ל וגם מיתר הראשונים לא משמע כן.]. ונראה ליישב עפ"י מ"ש היש"ש דדוקא למ"ד דבעינן כולם בעינן שיהא ניכר מקטנותו משא"כ למ"ד אפילו באחד מהם, יעו"ש דיישב בזה דעת הפוסקים דלא הביאו הא דאביי הנ"ל, וכן התוס' יבמות (פ' ב') ד"ה עד נתקשו בזה למ"ד דבעינן כולם ותרצו דהוכיח הראשון על האחרים, וא"כ יש לומר דשמואל דוקא היכי דבעינן כולם הוא דחייש לדלמא נתקלקל אח"כ משא"כ היכי דסגי באחד, [וי"ל עוד להסביר ביותר, דהנה אחד מהסימנים הוא ג"כ שיהא בן עשרים ולא הביא שתי שערות, דאם הביא שתי שערות קודם עשרים מחזקינן לי' שאיננו סריס דהשתי שערות מוציאין אותו מסריסותו, וא"כ למ"ד דבעינן כולם לא איתחזק בסריס עד דחזינן בי' כל הסימנים א"כ לא איתחזק עד דהוא בן עשרים ולא הביא ב' שערות דהוא ג"כ אחד מהסימנים ועדיף מינייהו, דהא חזינן למ"ד באחד. מהן הסימנים האחרים אף דחזינן דאינם בו אין מוציאין אותו מחזקת סריס משא"כ ב' שערות קודם עשרים דכשהביא מוציא אותו מחזקת סריסותו, וא"כ עכ"פ לא גרע מינייהו ולא איתחזק למ"ד דבעינן כולם עד דחזינן דלא הביא שערות בבן עשרים, משא"כ היכי דסגי באחד א"כ תיכף דחזינן בי' סימני סריס איתחזק אצלנו בסריס, רק אם הביא ב' שערות קודם עשרים איגלאי מלתא למפרע דבטעות הוי מחזיקינן לי', אבל כל כמה דלא איתברר שהביא מחזיקינן לי' בסריס עפ"י סימן אחד ואמרינן דוודאי לא יביא, ואפ"ה לא שרינן לעלמא קודם עשרים אף דלא שכיחא שיביא מ"מ כיון דאם הביא אח"כ איתברר דטעות הי' למפרע מצריכינן לברר, וכעין סברת המקנה קידושין (דף ל"ז) שהבאתי באות הקודם אף דהשגתי עליו שם מ"מ י"ל דהחמירו רבנן בזה דצריך להמתין אף דרוב אינם מביאים עוד משום דנגד זה איכא רובא דעלמא דאינם סריסים, (וכעין הא דכתובות רפ"ב וטובא כיו"ב), משא"כ היכי דהוי ידעינן שלא יתברר עוד וכגון במת קודם עשרים שפיר מחזיקינן לי' בסריס עפ"י סימן אחד כיון דבסימן אחד נעשה סריס וכנ"ל, ומרווחנא בזה טובא ליישב קושיא עצומה שהקשה המל"מ (פ"ד מעבדים) על תוס' קידושין (דף ד' א') שהבאתי לעיל (אות ו'), ולפי הנ"ל אשה"ט דלמ"ד באחד איתחזקה מיד באיילונית. כל כמה דלא חזינן ראיה להוציאה מזה וכנ"ל, משא"כ למ"ד דבעינן כולם א"כ גם סימן זה דלא אייתי שערות עד עשרים בעינן שיהא בה וכל כמה דחסר זה הסימן אין בה כל הסימנים ולא איתחזקה עדיין באיילונית דאף אם מתה קודם עשרים דלא יתברר עוד האי סימן לעולם אין מחזיקין אותה לאיילונית כיון דעדיין לא היו בה כל הסימנים ואשה"ט], וא"כ יש לומר דשמואל ס"ל אפילו באחד מהן ושפיר הוי סרים למפרע, אמנם היכא דהביא שתי שערות לאחר מכאן דבזה נתבאר לעיל לשיטת תוס' קידושין דבעינן כולם וכיון דבעינן כולם שוב לא מחזיקינן לי' לסריס למפרע וכנ"ל, ואשה"ט הא דקאמר ולאחר מכאן הביא שערות, דדוקא בזה פליג שמואל אבל בל"ז כיון דסגי באחד אף שמואל מודה דנעשה סריס למפרע וכנ"ל. ואין להקשות מהא דפריך לרב איילונית לר"מ יהא לה קנס דגם לשמואל תקשה בלא הביאה שערות לאחר מכאן, דז"א דיש לומר דהוי מוקמינן הברייתא דאיילונית דאין לה קנס היינו בהביאה לאחר מכאן, ואין להאריך עוד בזה, דלכאורה לפי הנ"ל הי' אפשר לומר דרב ושמואל כאן אזלי לשיטתם בהא דפליגי בקידושין (ע"ט א') אי נעשה בוגרות למפרע, אמנם עדן לא הבאתי