אור גדול קה

ויעוי' להלן אי"ה מה שתמהתי על העצי ארזים (סי' מ"ד) דכתב דאין צורך להגי' כלל והעלה שי' חדשה ודבריו תמוהין ואי"ה יבואר להלן בדברינו] ואין לו שערות בזקנו כלל אפילו אין בו אלא אחד מאלו הסימנים כו', דהאי או או דכתב בכל חד היכי משכחת לה וכן מאי דסיים אפילו אין בו אלא אחד דמשמע איזה שיהיה היכי משכחת לה, דאי באין לו זקן כלל בהאי לחודי' סגי ואי ביש לו ב' שערות בזקנו הא בעינן כולם, והאי אפילו באחד מהן פירשו התוס' דקאי דוקא על אין לו זקן, והב"ח מפרש דברי הטור ג"כ דהאי אפילו אין בו אלא אחד כוונתו על אין לו זקן, ומלבד דלא משמע כן כמובן, אף גם לא ידעתי איך יפרש תחלת דבריו או או שכתב בכל אחד מהן ע"כ נראה דהטור מפרש אפילו באחד מהן דקאמר ר' יוחנן דלא קאי רק על אין לו זקן, דפירוש התוס' דחוק וכמ"ש היש"ש ביבמות, ע"כ מפרש דהא דבעינן כולם ביש לו ב' שערות בזקן היינו משום הריעותא דשערות דחזינן בזקן, אבל אם לא ידעינן כלל סימן דזקן דאיננו ריעותא ולא סייעתא שפיר הוי סריס באחד מהם באיזה מהם שיהיה ומשכחת לה בסך נשם המבואר פ"י דנגעים מ"י והוא נשא המבואר בגמ' נזיר (דף מ') וב"ק (ד' פ"ו) ומכות (ד' כ' ב') [ולדעת הרמב"ם פ"י מנגעים שם דנשה חוזר וצומח צ"ל דאיננו נשא דבנשא מבואר בב"ק (ד' פ"ו) דאינו חוזר] דבמקום שסך בו איננו צומח שער, וא"כ משכחת לה דסך נשא במקום שנצרך לצמוח הזקן דשוב איננו צומח דשוב אין מהזקן לא סייעתא ולא גריעותא, דהא דאיננו צומח ואין לו זקן כלל יש לומר דהיינו משום הנשא שסך בילדותו, ושפיר הוי סריס באינך סימנים באחד מהן באיזה סימן שיהיה, וא"כ א"ש הא דר' יוחנן אפילו באחד מהם באיזה סימן שיהי' וכפשטי' דמשכחת לה כנ"ל, ואשה"ט דכתב הטור או או דבכל אחד מהם משכחת לה שיהיה בו סריס. ומעתה לפ"ז שוב יתפרש הברייתא דסריס כפשטי' או או דכוונתו בכל אחד בפני עצמו ובאינך סימנים מיירי היכי דאין ראי' מהזקן, ומתיישבת בהכי נמי דעת הראב"ד מקו' המגיד (בפ"ב מאישות) הנ"ל דיתר הסימנים למה הוזכרו, ולהנ"ל שפיר הוזכרו היכא דאין ראי' מהזקן וכנ"ל, וכיון דהברייתא דסריס מתפרשת כפשטי' או או ה"נ ברייתא דאיילונית ואשה"ט דעת הטור והאו"ז, אבל התוס' ביבמות דלא תרצו כן ונדחקו בהא דר' יוחנן דכוונתו על סימן דאין לו זקן לבד, לדידהו הברייתא ע"כ מתפרשת כולם ביחד והביא ב' שערות בזקן וא"ש לשיטתם הא דקידושין דכתבו דגם באיילונית בעינן כולם וכנ"ל, ואשה"ט הכל על נכון בס"ד. יא) והואיל והביאני משך הענין לפלפל בעניני סריס ואיילונית, הנני לבאר במה שהעירו רעיוני במה שראיתי בס' עצי ארזים (בסי' מ"ד) דהעלה שיטה חדשה בדעת הטור דאף שהביאו ב' שערות קודם עשרים אפ"ה הויא סרים ואיילונית עפ"י סימניהן, והיא באמת תורה חדשה במה שנראה בכל הש"ס היפך מזה, והיסודות שהביא לחדש שי' זו, ראשית הביא מדברי הטור (בסי' מ"ד ובסי' קע"ב) וכתב דאין צורך להגיה במה שהגיהו הפרישה ורש"ל וב"ח הנ"ל (באות י') רק דבפשוטו דאף דהביאה ב' שערות אפ"ה הויא איילונית וסריס, יעושה"ט. ומאוד תמיהני עליו דהעלים עין מדברי הטור (בסי' קע"ב) דביאר בהדיא על הא דיש לו ב' שערות בזקן אם יש בו כל הסימנים הוי סריס אעפ"י שאם יש לו ב' שערות במקום אחר בכל הגוף מוציאין אותו מחזקת סריס היינו טעמא כו', והם דברי התוס' יבמות (פ' ב') ד"ה דהביא, דהוציא מהם העצי ארזים גופי' שם דלסימני סריס ואיילונית נצרך ג"כ שלא יביאו סימנים, רק דכתב דהטור פליג עלייהו, והא הטור בעצמו כתב ג"כ כדבריהם ממש. ומדהא ליתא מ"ש בדעת הטור, שוב ממילא מה שהוציא מהסמ"ג ג"כ ליתא. דמה שהקשה על הסמ"ג דס"ל דב' שערות בזקן דהוא סימן עליון הוא ראי' דהביא גם סימן התחתון, א"כ איך קאמר הגמ' היכי דאייתי ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דעד שיהא כולן דהא כיון דאייתי ב' שערות בזקן לכל הפחות הו"ל להצריך בדיקה בכל הגוף, דהא כזה קשיא גם לדעת הטור דס"ל בסימני איילונית דחשיב בברייתא היינו או האי או האי ואינך סימנים דחשיב היינו ביש לה דדים דסימן עליון דאשה עדיף מאיש דגבה א"א בלא תחתון, וע"כ דמיירי באמת דידעינן דלא הביאה בתחתון וא"כ ה"נ להסמ"ג [וגם זולת זה אין ראי' די"ל מ"ש בהלכות חליצה בזקן היינו שערות הרבה וכמ"ש הסמ"ע בחו"מ (ריש סי' ל"ה) יעו"ש אבל ב"ש בזקן ל"מ]. אך ראי' אחת ראיתי בדבריו שראוי לעמוד עליה, והוא במה שהוציא מהנ"י ביבמות שם שכתב היכא דאייתי ב' שערות אפילו בזקן כ"ע לא פליגי, מדכתב אפילו משמע דבכל שאר מקומות פשיטא דבעינן כל סימני סריס אבל עם כל סימני סריס הוי סריס. והנה חשבתי להגיה תיבת אפילו בהנ"י, אמנם ראיתי בריטב"א על יבמות דדברי הנ"י טבעים מאתו ונראה מדבריו להמעיין דהי' לו גירסא בגמ' שם היכי דאייתי ב' שערות כ"ע לא פליגי ול"ג בזקן, רק מהא דמשני דסיכי דיקנא הו"ל הוציא דאף בזקן מהני, וזהו שכתב הנ"י אפילו בזקן ומבואר להדיא דכ"ש בשאר מקומות בגוף, והדברים מתמיהין באמת. אבל מ"מ אין להוציא מזה תורה חדשה דגם סריס ואיילונית יכולים להביא סימנים אשר הוא נגד המשנה דס"פ יוצא דופן, דמ"ש דשם מיירי לענין גדלות אינו להמעיין, וגם לדבריו אם תפסינן הסימנים קודם עשרים לסימני גדלות דאף לשמואל דאמר קטן היה באותה שעה עכ"ז בהביא סימנים מודה דמש"ה נקט יבמות (פ' א') דהביא סימנים לאחר עשרים דוקא, א"כ יקשה אמאי לא נימא ג"כ בהביא סימנים לאחר עשרים דהם הסימני גדלות שלו דאיגלאי מלתא דאף דסריס הוא עכ"ז יש לו סימני גדלות, ואי דתפסינן לשומא בעלמא אף קודם עשרים א"כ לשמואל אמאי נקט בס"פ יוצא דופן דלא הביא ליתני רבותא יותר דאף דהביא איננו גדול עד עשרים, ועוד משמע כן בכל דוכתי דאין להם סימני גדלות בקידושין (דף ד' א') דלא אתיא סימני נערות וכתובות (ל"ו א') ויבמות (דף פ') דמקטנותה יצאה לבגר וכן בכמ"ד, ואף דיש לדחות כ"ז מ"מ אין לדחות בדוחק פשטות הסוגיות לבדות מלבנו שיטה חדשה אשר לא שערום הראשונים, ודברי הנ"י והריטב"א הנ"ל תמוהין מאוד לכאורה. ומה שנראה לי בזה הוא בהקדים תוס' קידושין (ל"ז ב') ד"ה הרי הוא, דתרצו שם דמיירי דהביא זקן אחר רוב שנותיו, דנראה מדבריהם שם דס"ל דדוקא אחר רוב שנותיו אבל אחר עשרים לא, והוא תמוה מאוד לכאורה דכיון דבהיותו בן עשרים נעשה סריס ע"י הסימנים בלא הביא שערות ואף אם הביא אחר עשרים עכ"ז הוא סריס, אלמא כיון דכבר נעשה סריס שוב אין השערות מפקיעין אותי מדי סריסותו, אף דבהביא קודם עשרים אינו נעשה סריס מ"מ בנעשה סריס שוב אין מפקיעין אותו, א"כ ה"נ י"ל אף דהביא זקן אח"כ, ויעוי' בבי"ש (סי' קע"ב ס"ק ז') דהעיקר תלוי אם הב' שערות קודם הסימני סריס ובן עשרים או אח"כ וכן בלאחר עשרים יעושה"ט, וא"כ למה הוצרכו לדחוק באחר רוב שנותיו ולא תירצו בפשוט בלאחר עשרים, וכן תרצו באמת ביבמות (פ' ב') ולמה נדו מזה כאן. ומצאתי להמקנה שם שדקדק ג"ב מדבריהם דבלאחר עשרים איננו סריס, ותמה דמעיקרא מחזקינן ליה כגדול ונהרג על עבירתו ואשת אחיו יוצאה בלא חליצה ואיך שייך לומר שאם הביא זקן אח"כ נעשה קטן אם נימא דל"ש ול"ח לזה כל כמה דלא חזינן מ"מ אין זה דרכי נועם שאם תנשא יבמתו תצטרך אח"כ חליצה ואין זה דרכי נועם דמהאי טעמא נפקא לן ביבמות לענין מתים כחיים יעו"ש שהניח בצ"ע. והנה קושייתו לק"מ דהא מצינו כזה דקטנה מתייבמת לרבנן וצרתה נשאת לשוק וכשנמצאת אח"כ איילונית הצרה צריכה חליצה, וכן צרת ערוה דפטורה אף אם הערוה קטנה דאזלינן בתר רובא ואם אח"כ נמצאת הערוה איילונית צריכה הצרה חליצה, וכדאיתא גיטין (פ' א') וביבמות (צ"א ב') אמרינן ע"ז דמאי הו"ל למעבד ובכל מילי דסמכינן ארובא אמרינן הכי, וכן בחזקה כגון בההיא דגיטין המביא גט והניחו זקן