אור גדול קד

השני דאין אנו בקיאין בגומות] או לגומות [דמש"ה אף באיכא סימני סירוס דל"ח לנשרו וכנ"ל אפ"ה אין דנין ואשה"ט דהוצרכו לב' הטעמים טעם דנשרו לרוב שנותיו אף מדינא דש"ס וטעם דגומות לסימני סירוס בזהמ"ז], וזה דלא כנראה מהבי"ש (שם ס"ק ח') דבסימני סריס חיישינן לנשרו וז"א וכנ"ל. עכ"פ זה נראה ברור ממתני' דס"פ יוצא דופן דבסימני סירוס לא חיישינן לנשרו וכנ"ל, רק קודם עשרים מספקינן עדיין שמא יביא, ומעתה לפ"ז נראה דאפ"ל ביש לה סימני איילונית ויש לה דדים ולא הביאה סימנים בזה אף קודם עשרים הויא ודאי איילונית, דאין לספק עוד שמא תביא דכיון דלנשרו לא חיישינן וכנ"ל, א"כ הא אי אפשר לעליון בלא תחתון ומדלא הביאה התחתון ע"כ דאיילונית היא ואיננה בת סימן תחתון כלל דשפיר מביאה העליון בלא התחתון וכנ"ל א"כ מוכחא דאיילונית היא דל"ח עוד שמא תביא סימנים קודם עשרים והויא שפיר איילונית אף קודם עשרים, דבשאר אשה כל שהביאה העליון אמרינן דבוודאי הביאה גם התחתון ונשרו אבל ביש לה סימני איילונית ל"ח עוד לנשרו רק לשמא תביא עוד עד משרים ובאית לה דדים ואין לה שערות שוב מוכחא מלתא דאיילונית היא ולא חיישינן עוד שמא תביא ג"כ וכנ"ל, וא"כ הא דתנן דבעינן שתהא בת עשרים ולא הביאה שערות למהוי ודאי איילונית היינו דוקא באי"ל דדים אבל ביש לה דדים ואין לה סימן התחתון תיכף נתברר דהיא איילונית ע"י הסימני איילונית אחרים שיש לה, וא"כ היה אפשר ליישב דברי מר בר רב אשי דמיירי דהביאה דדים בעת שהיתה י"ב ולא הביאה סימן התחתון, ואף דנעשית גדולה למפרע ובפרט למ"ש לעיל (באות ג') דבזה כ"ע מודו משום דא"א לסימן העליון בלא גדלות, מ"מ כבר כתבתי שם במוסגר לפמ"ש הרמב"ן והריטב"א דאיילונית אין לה נערות רק דבימי הנערות שלה עדיין קטנה, א"כ בעת שהביאה סימן העליון דהוא סימן נערות עדיין קטנה היא עד י"ב ומחצה והויא איילונית ודאי, וא"כ לק"מ קו' התוס', ולכך כתבו דבעינן שיהא כל הסימנים דוקא אבל בל"ז אף כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות איננה איילונית, א"כ שוב ממילא נסתר תי' הנ"ל דאי אית לה דדים אף כשתהא בת עשרים איננה ודאי איילונית [דבדליכא כל הסימנים אפשר דבאמת חיישינן לנשרו ואף ברוב שנותיה אפשר ג"כ דחיישינן וכנ"ל,] ואשה"ט קו' המל"מ דשפיר הוכרחו להא דבעינן עד שיהא כולן דבל"ז לק"מ דאי הוי אמרינן אפילו באחד מהן שפיר הוי אמרינן דבהביאה סימן העליון בלא התחתון הויא ודאי איילונית וכנ"ל. ח) ועפי"ז נראה נמי ליישב קו' השעה"מ (ספ"ב דאישות) הנ"ל, וגם מה שדקדקתי על לשון התוס' דכתבו דהא אמרינן, דמשמע דהוא מלתא דפסיקא, והוא. דהנה ברמב"ם (פ"ב מאישות הל' ט"ו) מבואר דבאיש ג"כ אמרינן דסימן העליון מעיד על תחתון דהיינו זקן, וכ"כ העצי ארזים (סי' מ"ד ס"ק ו') בשם הסמ"ג ופי' דהיינו ב' שערות בזקן, ויעוי' בחו"מ (סי' ל"ה סעי' א') ובגר"א שם (ס"ק ה'). אלמא דגם באיש איכא סימן עליון רק דבאיש אינו אלא בגדר רובא ולא ודאי ובאשה הויא ודאי, ומעתה נראה דכיון דבאיש אמרינן יבמות (פ' ב') דהיכא דהביא ב' שערות בזקן כ"ע לא פליגי דבעינן כולם דוקא, אף דבאיש אין הסימן עליון ראי' כ"כ, א"כ נראה דה"ה וכ"ש באשה בהביאה סימן עליון דאיננה איילונית עד שיהא כולן, דדדים באשה הוי סימן עליון כעין זקן באיש ויותר וכנ"ל. ומעתה כיון שנתבאר דכל כוונת התוס' בזה לאפוקי דלא נימא דהביאה סימן העליון בלא התחתון, א"כ לזה כתבו שפיר דהא גבי סריס אמרינן עד שיהא כולן, היינו בהביא סימן העליון דהיינו ב' שערות בזקן דמלתא דפסיקא הוא לכ"ע דבעינן שיהא כולם, ובודאי ה"ה באיילונית דכוותי' בהביאה סימן עליון דידה דהיינו דדים דאיננה איילונית עד שתהא בה כל הסימנים וכיון דחסר סימן דדדים איננה איילונית וא"ש, וזהו ע"ד פלפול קצת. ט) אמנם העיקר הנראה לי נכון בישוב קו' השעה"מ ודקדוקי הנ"ל הוא, בשנקדים לבאר שיטת הרמב"ם דפסק באיילונית דבעינן שתהא כולן. דהנה נראה דהברייתא דיבמות (דף פ' ב') בסריס מתפרשת דוקא כולן ביחד, דהא בתוס' (שם) ד"ה כי פליגי מפרשי הא דאמר ר' יוחנן אפילו באחד מהן דהיינו דוקא על אין לו זקן, דבאינך לא משכחת לה, דאם יש לו זקן אף כולן ל"מ דהא חסר הסימן דזקן, ואי הביא ב' שערות בזקן בעינן כולם ביחד דוקא, ואי לא הביא ב' שערות בזקן בזה לבר סגי ול"צ שוב שום סימן, לכך פירשו הא דאמר ר' יוחנן אפילו באחד מהן לא קאי רק על זה לבד דבזה משכחת לה דהוי סרים בסימן אחד אבל באינך לא משכחת לה וכנ"ל, וא"כ איך סכינא חריפא מפסקי לברייתא דאין לו זקן כוונתו לבד ואינך סימנים כוונתן כולן ביחד, דבכל מקום הפי' או כל אחד בפ"ע או כולן ביחד, אבל איך נפרש ברייתא אחת בשתי משמעות מקצת לבד ומקצת כולן ביחד, וביותר דסימן דאין לו זקן אם כוונתו לבד היינו דאין לו כלל אף ב' שערות בזקן אין לו ובאינך דפירושם הוא עם אין לו זקן היינו ביש לו ב' שערות בזקן, וזה בוודאי אין לו שחר לפרש כן הברייתא, ע"כ דברייתא כולה מתפרשת בחדא גוונא דמיירי דיש לו ב' שערות בזקן והפי' כולם ביחד, ור' יוחנן דאמר אפילו באחד מהן אין כוונתו בדרך פירוש על הברייתא דע"כ הברייתא לא מתפרשת בהכי וכנ"ל, רק דדינא באפי נפשי' קאמר דלפעמים משכחת אף באחד מהן וכגון באין לו ב' שערות בזקן אבל הברייתא לא מיירי בהכי, וכן לשיטת הרמב"ם דמשמע לי' דהא דאמר ר' יוחנן אפילו באחד מהן היינו דבעי עוד סימן אחד בהדי האי סימן דאין לו זקן, ג"כ ע"כ כנ"ל דהא הברייתא תני ג' סימנים אין לו זקן ושער לקוי ובשרו מחליק, וכיון דהברייתא אין כוונתו לאו או דהיינו לכל אחד בפני עצמו, שוב ע"כ מתפרשת כולם ביחד ומיירי הברייתא בדהביא ב' שערות בזקן, ור' יוחנן מלתא באפי נפשי' קאמר ולא לפרש הברייתא וכנ"ל דהברייתא בחד גוונא מתפרשת ואין להפסיק אותה בסכינא חריפא, וכיון דברייתא דסריס מתפרשת כולם ביחד וממילא ה"נ ברייתא דאיילונית, דרישא וסיפא בחד גוונא מתפרשת. וא"כ אשה"ט הא דפסק הרמב"ם בסימני איילונית דבעינן כולם אף דבסריס פסק דאף באחד סגי, ומיושב היטב הדק גם דברי התוס' דקידושין הנ"ל, דשפיר כתבו דהא אמרינן בסריס עד שיהו כולן וכתבו מלתא דפסיקא, היינו דהברייתא מתפרשת בהביא ב' שערות בזקן וכוונת הברייתא עד שיהא כולן ומסתמא ה"ה באיילונית דהוא סיפא דברייתא דוודאי בחד גוונא מתפרשת עם הרישא וכנ"ל, ואשה"ט בפשיטות בעזהשי"ת, והוא נכון מאוד בס"ד. י) עד שתמוה לכאורה דעת הטור דפסק גם באיילונית דדי בסימן אחד, וכן פסק האו"ז (בהל' יבום וקידושין סי' תקצ"ח) והביא ראי' מהא דתני איילונית וסריס בהדדי וכי היכי דסריס מתפרש אפילו באחד מהן ה"נ באיילונית, ולהנ"ל נהפוך הוא דגם בסריס מתפרשת כולן ביחד וכנ"ל. והנראה בדעת הטור, דהנה עוד יש לתמוה בטור (סי' קע"ב) דחשיב שם סימני סריס שערו לקוי ורך או שמחליק בשרו או כשמטיל מים אינו מעלה קצף או שאינן מחמיצין או שאינו עושה כיפה או שאין בשרו מעלה הבל או שקולו לקוי או שלא נתמלא זקנו אפילו הביא ב' שערות בערוה [ובפרישה הגיה בשם רש"ל אפילו הביא ב' שערות בזקנו ואם אין לו שערות בזקנו כלל וכן הגיה הב"ח, ולפע"ד גם להג"ה זו קשה הלשון דכתב או שלא נתמלא זקנו דמשמע דבזה לחוד סגי ואיך סיים בזה בחד דיבורא אפילו הביא ב' שערות דעל זה לא שייך התחלת הלשון שכתב או ונצרך לפרש בדוחק דאו שלא נתמלא זקנו דמשמע דבזה לחוד די היינו באי"ל שערות כלל וכדמפרש אח"כ ומ"ש אפילו הביא ב' שערות בזקנו לא קאי על תחלת הלשון רק דאף בזה הוי סימן סרים ומצטרף לכולן וסתם בתחלה והדר מפרש והלשון דחוק, ויותר היה להם להגי' ולמחוק לגמרי האי אפילו הביא ב' שערות, אמנם לפע"ד אין צורך להגי' כלל דהאי אפילו הביא ב' שערות בערוה כוונתו לאחר עשרים וכדסיים אח"כ וסמך כאן אמאי דמפרש אח"כ,