אור גדול קב

חליצה הא הטעם דחייש לקטנה, דלש"ס דילן אין הטעם בחליצת קטנה משום איילונית, וכמ"ש תוס' בכורות (י"ט ב') ד"ה איש, [ולא מיבעי' לרב דס"ל יבמות (דף פ') שנעשית גדולה למפרע א"כ פשיטא דאף דאיילונית היא ה"ה גדולה, אלא אף לשמואל יש לומר דכיון דהביאה סימן העליון וא"א בלא גדלות א"כ מוכח דגדולה היא והתם מיירי באין לה דדים דהא מיירי דאית לה סימני איילונית, וגם מלשון הגמ' שם דקאמר דרב אמר דנעשה סריס למפרע והעיקר חסר דנעשה גדול למפרע דזהו עיקר הפלוגתא על שמואל, דמזה נראה דעיקר טעמא דשמואל דחיישינן דלמפרע לא הי' סריס ונתקלקל אח"כ, משא"כ אי הוי ידעינן דמעיקרא היה סריס היה מודה דנעשה גדול למפרע רק עיקר טעמו דשמואל דחיישינן דמעיקרא לא היה סריס, וכ"נ שדקדק כן הרב מבראד בת' נוב"י (מ"ק אבה"ע סי' ו'), וא"כ בסימן העליון בממ"נ גדולה היא, אמנם אם נימא דסימן העליון היינו סימן נערות וכמ"ש התוס' נדה (דף מ"ו) ד"ה איזהו, וגם נימא כמ"ש הריטב"א קידושין (דף ד') והרמב"ן שם והרמב"ן יבמות (דף פ') דמקטנותה יצאה ליבגר דהיינו דעד י"ב ומחצה קטנה, דימי נערות דעלמא באיילונית קטנה היא, א"כ יש לדקדק דהא שפיר יש לומר דר"מ לטעמי' דחייש לאיילונית, א"כ הנערות שלה קטנה היא עדיין משא"כ לרבנן, וא"כ שפיר יש לומר לכאורה א"א גם לר"מ. אמנם הא בורכא דלפ"ז יש לחלוץ בממ"נ דאם איילונית אינה צריכה חליצה ואם לאו איילונית היא גדולה היא ושפיר חולצת. אמנם אכתי יש לומר דאם אתה אומר חולצת מתייבמת, וכן יש לומר דצריך להמתין עד שיתברר דדלמא תהא נמצאת איילונית ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה כדאמר ביבמות ויש לדחות ואין להאריך בזה]. והנה עפ"י הדברים הנ"ל היה אפשר לכוין בכוונת הרא"ה ליישבו מהשגת הר"ן עליו דהשגתו עצומה עד שתמוהין מאוד דברי הרא"ה, אמנם יען כי הדברים דחוקים ורחוקים בהבנתו לא רציתי להאריך. ד) עוד נראה להביא ראי' דהפירוש דוקא א"א לעליון בלא תחתון היינו דא"א בלא גדלות, דהנה מבואר במשנה (דסוף פ' יוצא דופן) דבהביאו שתי שערות קודם עשרים ל"מ סימני סריס ואיילונית, והנה מבואר בטור (סי' מ"ד וסי' קע"ב) דסימני איילונית ג"כ סגי באחד דאף דיש לה דדים אם יש לה אחד מסימני איילונית והיא בת עשרים שלא הביאה שתי שערות הויא איילונית, ואמאי הא כיון דא"א לעליון בלא תחתון לרבנן דקי"ל כוותייהו, וא"כ כיון דחזינן דהביאה סימן העליון דהיינו דיש לה דדים הוי כראינו בה שערות למטה דשוב איננה איילונית אף אם יש לה סימני איילונית כל שהיו לה שערות קודם עשרים, ודוחק לומר דאף דאמרינן דא"א כלל לעליון בלא תחתון היינו דהיא מיעוטא דמיעוטא דלא חיישינן לי' כלל, משא"כ ביש בה סימני איילונית דע"כ היא ממיעוטא דמיעוטא, דזה דחוק דהא חזינן דאף דיש בה סימני איילונית עכ"ז מצפין לה דלמא תביא שתי שערות, רק בהגיעה לעשרים ולא הביאה שוב נתחזקה לאיילונית דאין חוששין שמא נשרו דסימני איילונית מוכיחין עליה, וא"כ ביש לה דדים ניחוש דהיו לה שתי שערות ונשרו דהא הסימן העליון מוכיח עליה דהיו לה ב' שערות ונשרו. ולכאורה חשבתי בזה לתרץ דעת הרמב"ם דסובר (בפ"ב מאישות) דאף דבסריס אמרינן אפילו באחד מהן, עכ"ז באיילונית בעינן כולם, דמנ"ל הא, ועי' בעצי ארזים (סי' מ"ד) שנדחק בזה ולהנ"ל יש לומר דהא הסימן דדדים ע"כ מוכרח להיות בה, דאי יש לה דדים א"כ מוכח דהיו לה שערות ונשרו דא"א לעליון בלא תחתון ושוב איננה איילונית וכנ"ל, וכיון דאיילונית מוכרח להיות לה סימן דאין לה דדים, א"כ אי נימא אפילו באחד מהם שאר הסמנים דחשיב ביבמות (פ' ב') ל"ל, דבממ"נ אי אין לה דדים בהאי לחוד סגי ואי יש לה דדים שוב מוכח דהיו לה שערות ונשרו ושוב איננה איילונית אף אם יש בה יתר הסימנים, וכה"ג הקשה המגיד (פ"ב מאישות) על הראב"ד דסובר דביש ב' שערות בזקן שוב איננו סריס דהרי יש לו זקן וכשאין לו ב"ש בזקן בזה לחודי' סגי, דלפ"ז ל"ל שאר הסימנים, יעו"ש בהל' י"א, וא"כ ה"נ דכוותי'. שוב ראיתי דז"א דהא בבת ל"ה ויום א' כתב הרמב"ם שם דהויא איילונית אף דאין לה שום סימן מסימני איילונית וא"כ תקשה כיון דהביאה סימן העליון ויש לה דדים נימא דא"א לעליון בלא תחתון והוי כראינו לה שערות למטה דשוב אינה איילונית, ושי' הרמב"ם באיילונית יבואר להלן אי"ה. ומעתה קשיא להטור בבת עשרים ויש לה אחד משאר הסימנים ויש לה דדים אמאי הויא איילונית, וכן קשיא להרמב"ם בבת ל"ה ויום א'. ודוחק לומר דמסימני איילונית דאין לה דדים היינו דאין לה דדים כלל אבל כשיש לה דדים קטנים כל שהוא שוב איננה מסימני איילונית וסימן העליון בעי שיעורא כדאיתא נדה (מ"ז א'), וא"כ משכחת לה איילונית באחד משאר הסימנים או בבת ל"ה ויום א' ביש לה דדים קטנים שלא הגיעו להאי שיעורא דסימן העליון דאיננה מסימני איילונית ולסימן התחתון ג"כ איננה ראי', דהוא דחוק וגם לא משמע כן מסתימת הפוסקים, דלפ"ז ביש לה דדים גדולים אף ביש לה אחד מסימני איילונית לדעת הטור וכן אף בבת ל"ה ויום א' איננה איילונית, ולא משמע כן ע"כ נראה מכ"ז כמ"ש לעיל דא"א לעליון בלא תחתון היינו בסימן גדלות דתחתון, וכ"ז באשה דלא נעשית גדולה עד שמביאה סימן התחתון, אבל באיילונית דנעשית גדולה בלא סימן התחתון ואיננה בת סימן התחתון כלל שפיר יכולה להביא העליון בלא התחתון ואין הסימן העליון מוציאנו כלל מדי חששא דאיילונית, וא"ש הכל בפשיטות, ויעוי' (בסי' קס"ט סעי' ב') דביש לה דדים גדולים סמכינן עלי', ויעו"ש בבי"מ דהביא מדברי הפוסקים דל"ב בזה ידיעה במספר שנותיה, והיינו כשיטת הרא"ה הנ"ל דא"א לעליון בלא גדלות ולא בלא שערות. ה) והנה עפ"י הדברים הנ"ל יש להבין מה שראיתי באו"ז בהלכות יבום וקידושין (סי' תקצ"ח) שנסתפק שם בסימני איילונית אי בעינן כולם או די אף באחד מהם, כ' וז"ל ובס' המקצועות ראיתי כ' איזהו איילונית כל שאין לה שדים משמע שרוצה לומר אפילו באחד מהם הוי איילונית יעו"ש והנה מדבריו משמע דבס' המקצועות איננו כתוב רק כל שאי"ל שדים, ותו לא והוכיח האו"ז מדברי המקצועות דמשמע שרוצה לומר בעל המקצועות דבאחד מהן הויא איילונית, מדלא הביא רק האי דאין לה שדים. ועדיין קשיא דאף אי באחד מהן סגי אכתי תיקשי אמאי לא הביא רק האי סימן דאי"ל שדים ולא אינך. אמנם לפי הנ"ל יש לומר בהקדים ליישב קו' המגיד על הראב"ד המובא (באות ד') הנ"ל דל"ל בסריס אינך סימנים דהלא בסימן דאין לו זקן סגיא, ונראה דנ"מ באינך סימנים בקטן דחזינן בי' אינך סימנים איננו מייבם דחיישינן לי' לסריס אף דעדיין איננו ניכר סימן דזקן, ומעתה גם באיילונית יש לומר דדי באחד, אמנם הסימן דאין לה דדים מוכרח שיהי' בה דאל"כ הרי הביאה סימן העליון והוי כראינו בה שערות וכשי' הר"ן הנ"ל והא דתני אינך סימנים ל"ק דנ"מ בקטנותה דעדיין איננו ניכר סימן דדדין כל שניכר בה אחד מהסימנים שוב איננה מתייבמת, אבל בגדולה אין נ"מ באינך סימנים דאי יש לה דדים הרי הביאה בוודאי גם התחתון ונשר ושוב אין כל הסימנים מועילים בה ואי אין לה דדים בהאי לחודי' סגי, ולהכי לא הביא המקצועות רק האי סימן דדדים משום דבגדלותה בעת דנעשית איילונית דהיינו כשנעשית בת כ' ולא הביאה שערות אז אין שום נ"מ באינך סימנים רק בהאי סימן דדדים סגיא. אמנם יותר נראה דהאי משמע שרוצה לומר אפילו באחד מהן הוי איילונית כ"ז הוא מלשון, ספר המקצועות דכותב על הברייתא דמשמע שהברייתא רוצה לומר אפילו באחד מהן, וממילא נתבטלו כל דברינו שבאות זה, ועכ"ז לא מנעתי לכתבו דכל פטפטי' כו' ועפ"י הדברים הנ"ל נראה ליישב דברי התוס' התמוהין בקידושין (דף ד' א') ד"ה דלא אתיא, ויעוי' במל"מ (פ"ד מעבדים) שתמה תמיהא עצומה בהא דהקשו התוס' דאיך נדע בקטנות שלא תביא סימני נערות וכתבו דאעפ"י שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות הא אמרינן גבי סריס עד שיהא בו כולן. ותמה המל"מ דמאי תלו לה בהא דבעינן כולם הא אף אי די באחד מהן עכ"ז הא בעינן שתהא בת עשרים ולא הביאה שערות.