עונג יום טוב צו

ברשותו ולא היה ההקדש חל היה קונה גיזות וולדות ע"י שינוי דשחיטה ככל הגזלנים שקונים בשינוי שגיזות וולדות של גזלן הוא דהא השחיטה שינוי מעליא הוא כדקאמר הש"ס בב"ק דף סח) מה טביחה דאהני מעשיו וא"כ אכתי קשה מאי חוטא נשכר איכא בזה וצ"ל דהא דקאמר מסתברא שלא יהא חוטא נשכר אין כוונת הש"ס שאנו צריכין לראות שלא יתיפה כח הגזלן ע"י מה שחל ההקדש אלא כוונת הש"ס הוא דאפילו אם אנו מוצאין עילה לגרע כח הגזלן ע"י חלות ההקדש אנו מגרעין כחו כדי שלא יהא חוטא נשכר וקא מיבעיא לי' רבא מאימתי אוקמה ברשותו משעת הגזילה או משעת הקדישה וקא פשיט מסתברא דמשעת הקדישה שלא יהא חוטא נשכר היינו דבמה שנוקי ברשותו משעת הקדישה יהא תועלת שלא יהא נשכר כולי האי ע"י גזילתו [והאי נשכר לאו ע"י ההעמדה ברשותו הוא אלא שיהא נשכר ע"י גזילתו] דאם נימא דהעמידוה ברשותו משעת גזילה הרי יהא הגיזות וולדות משעת גזילה של גזלן משא"כ אם נעמיד ברשותו משעת הקדישו נגרע כחו והגרעון הזה יהא עפ"י דין לפי מה שבארנו דהא דבשינוי מעשה או ביאוש וש"ר הגיזות וולדות של גזלן וכן לענין יוקרא וזולא משלם כשעת הגזילה משום דהקנין מתחיל משעת גזילה להכי הגיזות וולדות משעת גזילה לגזלן והיינו בקנין שינוי או ש"ר עם יאוש שקנין זה מתחיל למפרע והגזילה הוא דאהני לי' לקנות בשינוי דאוקמי רחמנא ברשותו דגזלן את הגזילה אם עשה בה שינוי או יאוש וש"ר למהוי שלו לגמרי ולהתחייב רק דמים [וכמו דאמרינן בסנהדרין (דף עב) לענין חיוב אונסין דאוקמי רחמנא ברשותו להתחייב באונסין] וזה שייך אם ש"ר והיאוש היה בעוד שנמשך על הגזילה דין גזל דאז מהני היאוש וש"ר לקנות למפרע משעתא דגזל אבל אם קודם הש"ר קנאה הגזלן בקנין דרבנן שהעמידו ברשותו ונעשה כקנין דאורייתא לכל מילי וקנין זה אינו נמשך משעת גזילה אז לא מהני הש"ר למיקני משעת גזילה דהא א"א להועיל שום קנין כלל שהרי כבר פקע ממנו דין גזל ע"י תקנת חכמים ודידי' הוי ואיך יועיל למפרע על שעתא דגזל כיון דבשעת ש"ר הוא שלו לגמרי להכי לא מהני לי' הש"ר למפרע וקני לה רק משעת תקנת חכמים ולא משעת גזילה דהא הפסיק קנין חכמים בין גזילה להיאוש וש"ר וכן בין גזילה לקנין שינוי הטביחה ואין הגזילה מועלת להיאוש וש"ר או להטביחה כלל ולא קני גיזות וולדות משעת גזילה וזהו שאמר מסתברא משעת הקדישה כדי שלא יהא חוטא נשכר היינו דבזה שנימא שקנה משעת הקדישה אנו מרוויחין שנגרע כח הגזלן שלא ירוויח על ידי גזילתו כל כך: ונראה דמזה גופא יצא לו להר"מ ז"ל דהתקנה היתה אפי' בהקדיש קודם יאוש דאי מיירי דוקא בהקדיש אחר יאוש א"כ אמאי הפסיד הגזלן גיזות וולדות דמשעת גניבה עד שעת הקדישה הא בשעת הקדישה קנה אותה ביאוש וש"ר. ומחמת זה קנה הגיזות וולדות מאי איכפת לי' לגזלן שעשו לו קנין דרבנן כדי שלא יהא קרבנו מהב"ב כיון שבלא"ה קנה נמי הגיזות וולדות כדין גזלן שקונה ע"י שינוי למפרע א"ו דמיירי שהקדיש קודם יאוש ובזה שפיר אמרינן דמפסידין להגזלן גיזות וולדות שמשעת גזילה דכיון שמשעת הקדש כבר הוא ברשותו וקנין היאוש וש"ר אינו יכול לחול אלא בשעת היאוש שאחר ההקדש וכאן מפסיק הקנין דרבנן בין הגזילה להיאוש להכי לא מהני כמו דלא מהני קנין הטביחה למיקני גיזות וולדות דמשעת גזילה משום שהפסיק קנין דרבנן בין גזילה לטביחה: ובזה מיושב ג"כ קושיית התוס' שהקשו דהא גיזות וולדות הוי שינוי וקנה גיזות וולדות ע"י שינוי הלידה והגיזה ולדברינו א"ש דכיון דהא דקנה גיזות וולדות ע"י שינוי זהו מטעם דהקנין נמשך משעת הגזילה וכאן הא דאוקמוה ברשותו מבטל הקנין מלחול למפרע ומיירי שלא נטלו מעל הבהמה הגיזות קודם ההקדש: ומעתה נכונים מאוד דברי הר"מ ז"ל שכ' (בפ' ב' מהלכות גניבה הלכה ו') בחיוב דו"ה דבעינן שיקדיש אחר יאוש דאז פטור מדו"ה משום שקנה ביאוש וש"ר ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר אבל אם הקדיש קודם יאוש ונתייאשו הבעלים ואח"כ שחטה חייב בדו"ה אע"ג דהוי ש"ר ואח"כ יאוש וקנה למפרע משעת גזילה אפ"ה חייב בדו"ה משום דהקנין דרבנן שהעמידוהו ברשותו לא מהני לענין לפוטרו מדו"ה כמ"ש לעיל וכדאמר בש"ס דב"ק (דף ס"ח) אימת אילימא לפני יאוש מי קדיש ואי דלהוי שלו הוא טובח מחמת דש"ר ואח"כ יאוש עושה קנין למפרע: גם זה לא מהני מחמת שהפסיק קנין חכמים בין גזילה לשינוי רשות דהקדש וכל שהפסיק קנין חכמים בין גזילה לש"ר לא אמרינן דחל קנין הגזילה למפרע משום דבשעת ש"ר כבר הוא שלו מחמת תקנת חכמים ואף דתקנת חכמים לא מהני לי' למקני לפוטרו מדו"ה מ"מ מהני לבטל הקנין דלמפרע דמשעת גזילה ולא אמרינן ממ"נ אי הועיל קנין דרבנן שהעמידו ברשותו ליפטר מדו"ה מחמת זה דשלו הוא טובח ואי לא מהני אם כן לא ליבטל גם קנין דאורייתא שנעשה מחמת יאוש וש"ר למיקני' למפרע משעת גזילה וליפטר מדו"ה אלא אמרינן דהקנין דרבנן אינו פוטרו מדו"ה אבל מיגרע כח הקנין דאורייתא שלא לקנות למפרע משעת גזילה ע"י ש"ר ואח"כ יאוש ואשכחן כה"ג ביבמות (דף י"ט גבי שני אחים שהיו נשואים נשים נכריות ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר ואח"כ נולד לו אח וקאמר ר"ש דביאתה וחליצתה של שני פוטרת צרתה משום דקסבר יבם ואח"כ נולד לא הוי אשת אחיו שלא היה בעולמו ומספקא לי' אם מאמר קונה קנין גמור מדאורייתא אם לא להכי אם חלץ או יבם לשני' פוטר ממ"נ אי מאמר קונה א"כ הו"ל יבם ואח"כ נולד ואי מאמר אינו קונה א"כ אין השני' צרת הראשונה כלל וכ' רש"י ז"ל דהא דמאמר קונה מדרבנן ל"ל לר"ש כלל דאם הי' סובר דמאמר קונה מדרבנן א"כ הו"ל צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו מדרבנן עיי"ש וכ"כ התוס' בשם רש"י ז"ל לענין זיקה ולענין מאמר דל"ל לר"ש זיקה או מאמר קונה מדרבנן עיי"ש הרי דאם מאמר או זיקה קונה מדרבנן אסורה השני' ולא אמרינן ממ"נ אי קונה א"כ הו"ל יבם ואח"כ נולד ואי אינו קונה לאו צרתה דראשונה היא כלל אלא אמרינן כיון דמדרבנן הוא מחמרינן ומשוינן לה ככנוסה לחומרא שתהא השני' צרתה של הראשונה ולא לענין יבם ואח"כ נולד והו"ל צרת אשת אחיו שלא הי' בעולמו בנולד ואח"כ יבם. וה"נ כיון דחזינן דלענין דו"ה לא רצו חכמים שיגרום תקנתם פטור ואזלינן לחומרא שיתחייב דו"ה מהני האי קנין דרבנן לבטל הקנין ש"ר ואח"כ יאוש מעל הגניבה משום שהפסיק