עונג יום טוב צד

דמיקרי גזל למקני ע"י יאוש ושינוי השם כיון שתרם ע"מ ליתנם לכהן או ליקח לעצמו (ומה שהשמיט הרמז"ל שינויא דשויא שליח אף דיש בזה חידוש דין דאם שויא שליח וא"ל תרום ולא א"ל מהני תרום ותרם מיפות ובא בעה"ב ואמר כלך אצ"י דמהני ודין זה לא זכר הרמב"ם ז"ל דהא הוא מיירי בתורם ולקח לעצמו ומטעם יאוש ושינוי השם דקנה התרומה בכלך אצ"י והאי טעמא לא מהני רק דלהוי יאוש עכשיו אבל דליהני כלך אצ"י בתרם לבעה"ב למפרע זה לא ידעינן דהא קיי"ל כאביי בזה דבר זה יבואר לקמן אי"ה]: אלא שלכאורה מצינו סתירה לסברא זו מדברי הרמב"ם ז"ל בעצמו דהנה בגיטין (דף נה) תנן ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת מפני תיקון המזבח ופליגי שם עולא ור"י דעולא סובר ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת משום דיאוש כדי לא קנה ומשום שלא יהיו הכהנים עצבים תיקנו שבלא נודע מכפרת ור"י סובר ד"ת בין נודעה בין ל"נ מכפרת דיאוש קני ומשום שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות תיקנו שבנודעה לא יכפר עיי"ש כל הסוגיא ודברי הרמז"ל בזה תמוהין מאוד דבהלכות מעה"ק (פי"א ה' י"ד) כתב גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב ומאימת העמידוהו ברשותו כדי לחייבו עליו משעה שהקדישה והוא ששחטה אחר יאוש אבל לפני יאוש אינה קדושה וזהו כעולא דלדידי' אמרינן דאוקי רחמנא ברשותו כדי לחייב כרת ולר"י אין אנו צריכין לזה משום דסבר יאוש קני ומדאורייתא הוי הקרבן כשר אף בנודע לרבים ואדרבה התקנה היתה שלא יכפר בנודע לרבים משום שיאמרו מזבח אוכל גזילות והרמב"ם ז"ל ע"כ דפסק כעולא ולדידי' הוי תקנה דבלא נודע מכפר: דהא איהו פסק בהלכות גניבה ואבידה (פרק א' הלכה י"ב) דיאוש לא קני וא"כ קשה טובא מה שכתב בהלכות איסורי מזבח (פ"ה ה' ז') הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול כו' ואם נתייאשו הבעלים כשר ואפילו היה חטאת שכהנים אוכלים את בשרה ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אעפ"י שנתיאשו הבעלים שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה עכ"ל וא"כ קשה כיון דפסיק כעולא דד"ת אינה מכפרת רק שעשו תקנה שיכפר בלא נודעה אבל בנודעה א"צ טעם אמאי אינו מכפר דבנודעה הא מוקמינן לה אדינא דאורייתא שאינו מכפר ולמה הוצרך הר"מ להביא הטעם דמזבח אוכל גזילות גם תמוה מה שתמה הראב"ד ז"ל במש"כ ואפילו חטאת דהא אמרינן בש"ס לעולא דווקא חטאת שיהיו הכהנים עצבים מפני הבשר שאכלו והר"מ ז"ל דפסק כעולא וכ' דאפילו חטאת לענין שיכפר בלא נודע תמוה הוא: ונ"ל דדברי הר"מ נכונים ומדוקדקין מאוד דהא באמת קתני בברייתא גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר משלם תשלומי כפל ולא דו"ה ובחוץ ענוש כרת וא"כ הרי קתני בברייתא סתמא בחוץ ענוש כרת ולא מפליג בין נודע ובין לא נודע ואפילו נודע חייב כרת וקשה בשלמא לר"י ניחא דסובר מה"ת מכפר אפילו בנודע אלא שעשו תקנה שלא יכפר בנודע שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות והיינו כמש"כ התוס' שעשו תקנה שלא יזרק הדם בנודע דאם זרק ודאי דהורצה דאין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת ולתקן שיביא קרבן אחר כיון שמה"ת כבר נתכפר ולא היה יכולת בידם רק לתקן שלא יזרק הדם. ולהכי אם שחט בחוץ ענוש כרת אף בנודע דהא הקרבן כשר אם זרק ומקרי ראוי לפתח אוהל מועד אבל לעולא דמה"ת אינו מכפר כלל אלא שבלא נודעה עשו תקנה שיתכפר אבל בנודעה דליכא תקנה אוקמה אדאורייתא ואינה מכפר ואינו ראוי לפתח אוה"מ ואמאי בחוץ ענוש כרת בנודעה וצריך לומר דלמסקנא דמשנינן לעולא דאוקמה רבנן ברשותו כי היכי דלחייב כרת א"כ תיכף שהקדישה הקרבן כשר מה"ת וראוי לפאוה"מ דאוקמי רבנן ברשותו ומהני אף לענין דאורייתא כדאמרינן בגיטין דף לו] דפריך ומי איכא דמדאורייתא לא משמע ואמרו רבנן דתשמט ומשני אביי שב ואל תעשה הוא. ורבא משני הפקר ב"ד הפקר עיי"ש דבהפקר ב"ד הפקר נעקר אפילו קום ועשה וכ"ה ביבמות (דף פט) עיי"ש ולהכי אף בנודעה לרבים חייב כרת משום דמה דבנודעה אינו מכפר הוא משום שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות אבל מה"ת קרבן כשר ע"י שאוקמה ברשותו דמהני תקנת חכמים למהוי כשר מה"ת דכמו דלרב יהודא כשר מה"ת אף בנודע משום דיאוש קני והוצרך לתקן שלא יכפר בנודעה שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות והיינו שלא יזרוק הדם כמש"כ התוס' דלאחר זריקה אין ב"ד יכולין לעקור דבר מה"ת להביא קרבן בחנם לעזרה] ה"נ לעולא תיכף שהקדיש אוקמי רבנן ברשותו וראוי לפתח אוה"מ מה"ת רק שאם נודעה לרבים עשו תקנה שלא יזרוק הדם ולהכי חייב כרת לעולא אף בנודע ולא מפליג בברייתא בין נודע ללא נודע וכן הרמז"ל לא מפליג וסתמא קאמר דחייב כרת דהא מה"ת ראוי הוא לפתח אוה"מ ואם זרק נמי הורצה רק שתקנו שלא יזרק הדם כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ומשום זה אין לפוטרו מכרת: **(הגה"ה ומה שלא הזכיר הר"פ דבנודע לרבים אם זרק הורצה וא"צ להביא קרבן אחר דמה"ת מכפר מחמת דאוקמה ברשותו ומשום תקנה דמזבח אוכל גזילות אין יכולין לעקור דבר מה"ת הוא משום דאין דרכו של הרמז"ל להביא דין שלא הוזכר בש"ס:)** ומעתה הרי, מוכח דאף עולא אית לי' הך לא מכפר בנודעה אף דמה"ת היה מכפר ע"י שאוקמה ברשותו ובש"ס דמפרש לעולא תקנת מזבח שלא יהי' כהנים עצבים דמשמע דעולא לית לי' האי טעמא דמזבח או"ג היינו לפום הוא דלא ידע דלעולא אוקמוה ברשותו והוי' טעמא דעולא בתקנה דלא נודעה יתכפר משום כהנים עצבים אבל הא דבנודע אינו מכפר אינו צריך לשום טעם משא"כ לפי המסקנא דאוקמי ברשותו צריך טעם למה שאינו מתכפר בנודע משום מזבח או"ג דמה"ת ראוי להתכפר אחרי שאוקמה רבנן ברשותו משעת הקדש והוי שלו ממש וע"כ תקנת מזבח דקתני במתניתין אתרווייהו קאי הא דמכפר בלא נודע הוא משום תקנת מזבח שאם הכהנים יהיו עצבין יהא המזבח בטל ומשום זה אוקמי ברשותו וכיון שאוקמי ברשותו שוב הוצרכו לתקן שבנודע לא יכפר אף שמה"ת מכפר מחמת הקנין דרבנן מ"מ לא יכפר בנודע משום תיקון המזבח שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות: ובזה מיושב מש"כ הרמז"ל בהא דבלא נודע מכפר ואפילו חטאת ובגמרא אמרינן לעולא דווקא חטאת דהש"ס קאמר הכי לפום ס"ד דלא ידע מהך דאוקמוה ברשותו ועשו רק תקנה לעולא שיתכפר בלא נודע והיינו שעקרו דבר מה"ת בשוא"ת שלא יביא קרבן אחר ומיירי מתניתין אחר זריקה אבל קודם זריקה ודאי דאסור לזרוק דם מקרבן פסול כמו שיבואר לקמן ומכש"כ דאסור לאכול הבשר מחטאת כיון דמה"ת הקרבן פסול לעולא אסור לאכול הבשר כמש"כ הר"מ (פי"ט מהלכות פסולי המוקדשין) ובקום ועשה אין יכולין לעקור דבר מה"ת ולהכי א"א לשנויי דנקט חטאת לאשמעינן שמותר לאכול הבשר דהא באמת אסור לאכול הבשר משום דאכילת הבשר הוי קום עשה ומפרשינן דוקא חטאת אבל לא עולה אבל לפי המסקנא דאוקמי רבנן ברשותו ומהני אף לענין איסור דאורייתא דהא מתחייב כרת מהאי טעמא א"כ ה"ה דרשאי לאכול הבשר לכתחילה בחטאת דהוי קרבן כשר לגמרי. א"כ שוב מפרשינן הא דקתני במתניתין חטאת היינו אפילו חטאת דלא מיבעיא עולה דליכא אכילת בשר אלא זריקת דם. ובזה כ' הר"מ דאינו לוקה אם זרק דם מקרבן פסול כמש"כ (בפ"ג מהלכות איסורי מזבח) אלא אפילו חטאת דאיכא אכילת בשר ונעקר דבר מה"ת בקום ועשה דאכילת בשר מקרבן פסול באיסור לאו כמש"כ הרמז"ל (בפי"ט מהלכות פסולי