עונג יום טוב צג

מ"מ כיון דהקנין היה משעת הגזילה למפרע חיילא המכירה למפרע כיון דיאוש וש"ר מקנין הגזילה להגזלן אין שום נ"מ איזו מהן קודם ואם היו שני הדברים הללו בהך גזילה מקנין את הגזילה שלא יצטרך להחזירה לבעלים רק דמים בעלמא. אבל גוף החפץ נקנה לגזלן משעת גזילה כמו בשינוי דקונה בשעת גזילה: ובזה נ"ל ליישב דברי הר"מ ז"ל בהלכות תרומות (פ"ד הלכה ג') שכ' התורם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו ולקט ותרם פירות שלא ברשותו כדי שיקחם לעצמו אם בא הבעה"ב וא"ל כלך אצ"י אם הי' יפות מהם תרומתו תרומה והקשו המפרשים דהא בש"ס ב"מ (דף כ"ב) מקשין מהך ברייתא לאביי דסבר דיאוש של"מ לא הוי יאוש הא בעידנא דתרם לא הוי ידע ואמרו שם תרגמא רבא אליבא דאביי דשווי' שליח וא"כ אנן דקיי"ל כאביי דישל"מ לא הוי יאוש לא הוי תרומה עד דשוי' שליח ואמאי פסק הר"מ ז"ל סתמא דהוי תרומה ולא הזכיר הך אוקימתא דשוי' שליח אבל לפמש"כ א"ש דהנה הרמב"ם ז"ל נקט בלשונו תרם שלא ברשות או שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם כדי שיקחום והאי כדי שיקחום היינו שרוצה ליקח פירות התרומה לעצמו ומעיקרא נקט שירד לתוך שדה חבירו שלא ברשותו והיינו שתרם בשביל בעה"ב והא ודאי דלישנא דברייתא משמע שרוצה ליקחם לעצמו דהא קתני אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ולשון חושש משום גזל לא שייך על ההפרשה כ"א על מה שרוצה ליקח הפירות לעצמו והנה על מה שקשה על דברי הרמב"ם דבגמרא מוכח לאביי דקיי"ל כוותי' דיאוש שלמ"ד לא הוי יאוש מיירי ברייתא דשויא שליח וכן מסיק התם אח"כ דאפילו לרבא דסובר ישל"מ הוי יאוש ומהני ניחותא דלמפרע מ"מ גבי תרומה בעינן שליחות משום אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ומיירי בדשוי' שליח ולדברי הר"מ ז"ל הוי תרומה אף בדלא שוי' שליח דהא סתמא נקט אם אמר כלך אצל יפות הוי תרומתו תרומה ע"ז כבר תירץ הט"ז (בסי' של"א) דסמך אסוגיא דקדושין בההוא סרסיא דקדיש בפרוזמא דשיכרא אתא בעה"ב אמר אמאי לא שקלית מהנך שפירא אמר רבא לא אמרו כלך אצ"י אלא בתרומה דמצוה היא וכיון דשני לן בין מצוה לדבר שאינו מצוה שוב אמרינן דבמצוה לכ"ע מהני ניחותא למפרע וגם לא בעינן שליחות גבי תרומה ומיקרי לדעתכם אלא שהט"ז הקשה שם דכיון דהרמב"ם ז"ל כ' שליקט כדי שיקחם א"כ ודאי דקשה אמאי הוי תרומה הא אף מאן דסובר ישל"מ הוי יאוש הוא רק בדבר שסתמו עומד שיתרצו הבעלים אבל בדבר שאין סתמו עומד לזה לא מהני והכא אטו סתמו עומד שיתרצו הבעלים שיקח התרומה מכריו וימחול לו טוה"נ שיש לו בתרומתו עיי"ש בדברי הט"ז (ואין לומר דכוונתו במה שכתב אם נמצא יפות מהן תרומתו תרומה היינו מכאן ולהבא וכמו שמפרש בירושלמי דז"א דכיון שלקחם לעצמו ונעשה גזלן עליהם משעת לקיטת הפירות כמו שאינו חל התרומה בשעת הפרשה ה"נ לא חייל אחר שבא בעה"ב ואמר כלך אצ"י כיון שהפירות כבר הם ביד המלקט בתורת גזל דקיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו וכיון שקנאם התורם בתורת גזל שוב אין הבעלים יכולים לתרום ולא מהני מה שאומרים כלך אצ"י אף מכאן ולהבא] ואף דבקידושין (דף מ"ח) אמרינן בגונב טיבלו של חבירו למ"ד טוה"נ אינו ממון אינו משלם לו אלא דמי חולין מתוקנים שבהן משום דעל התרומה לא מיקרי גנב דבלא"ה הבעה"ב מחויב ליתנו לכהן מ"מ לכתחילה ודאי דאסור לתרום ולגזול ממנו התרומה וכי מתרצה הבעה"ב לבסוף לא מהני למפרע ואין סתמו עומד להתרצות לזה ודמי לדבר שאין בו סימן דלא מהני ישל"מ אף לרבא: ונ"ל דגם זה נכון דהנה בב"ק (דף ס"ז) מקשין למ"ד יאוש לא קני מברייתא הגנב והגזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומה ומשני התם איכא שינוי השם מעיקרא חולין והשתא תרומה מעיקרא חולין והשתא הקדש והנה הך סברא דשינוי השם רב יוסף הוא דחדית לי' לאביי דהוי מקשה לי' ממתניתין דעורות של גזלן אין מחשבה מטמאתן ושל גנב מחשבה מטמאתן דמוכח מינה דיאוש קנה והוה קשה בה רבה ור"י עשרין ותרתין שנין עד דיתיב ר"י ברישא ופירקה שינוי השם כשינוי מעשה דמי אבל אביי הוי סבר דלאו כשינוי מעשה דמי ובעיקר היאוש נמי נראה דסובר אביי דלא קני מה"ת דהא חזינן שם בסוגיא דמעיקרא מקשה לי' אביי לרבה מברייתא דקתני קרבנו ולא הגזול אימת לפני יאוש פשיטא ל"ל קרא אלא לאו לאחר יאוש וש"מ דיאוש לא קני משמע דסבר אביי דיאוש לא קנה ולבסוף מקשה מעורות של גנב מחשבה מטמאתן דמוכח מזה דיאוש קני. וצ"ל דאביי סובר בעצם דמדאורייתא יאוש לא קני ומדרבנן קני. להכי גבי קרבן דרשינן קרבנו ולא הגזול דמה"ת יאוש לא קנה וגבי עורות של גנב מחשבה מטמאתן הוא מדרבנן לחומרא יאוש קני וכמו שאמר רבה שם בתחילת הסוגיא יאוש אמרי רבנן דניקני ולא ידענא אי מדאורייתא אי מדרבנן: מעתה א"ש כיון דבארנו דהטעם דשינוי רשות ואח"כ יאוש מהני הוא משום שנקנה לו הגזילה למפרע ואם נתייאש אח"כ הוי זבינא למפרע א"כ ה"ה ביאוש ושינוי השם דקיי"ל דקני אם היה היאוש אחר שינוי השם נמי מהני למפרע א"כ לא קשה כלל באמת מהך ברייתא דכלך אצ"י דמצינו לפרש שתרם ליקח לעצמו כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שתרם ליקח לעצמו וא"כ אף אם לא מהני מה שאמר הבעה"ב כלך אצ"י למהוי שלו לגמרי והוי לי' עדיין כדין גזל בעלמא מ"מ הוי יאוש משעת אמירת הבעה"ב ובתרומה הא איכא נמי שינוי השם דמעיקרא טיבלא והשתא תרומה ושינוי השם ואח"כ יאוש נמי מהני כמ"ש וחל התרומה למפרע ובעידנא דתרם שפיר תרם וקושיית הש"ס הוא רק לאביי דהוא סובר דמה"ת יאוש לא קני ושינוי השם נמי לית לי' [כמו שבארנו מסוגיא דב"ק הנ"ל] א"כ אם תרם ליקח לעצמו נמי לא מהני וע"כ דמיירי שתרם בשביל הבעה"ב וקשה לאביי דסובר ישל"מ לא הוי יאוש אמאי הוי תרומה הא לא הוי שלוחו למפרע אבל לדידן דקיי"ל דיאוש ושינוי השם קני ושינוי השם ואח"כ יאוש נמי מהני כמש"כ מפרשינן להך ברייתא בתרם ליקח לעצמו ומהני משום שינוי השם ואח"כ יאוש: ומדוקדק לשון הש"ס דאמר תרגמא רבא אליבא דאביי משום דקושיא זו רק לאביי לשיטתו דל"ל טעמא דשינוי השם ולדידי' בעינן לאוקמא בתרם בשביל הבעה"ב ושוי' שליח אבל לדידן לא צריכין לכ"ז ומוקמינן לה בתרם ליקח לעצמו משום גזל כמ"ש הר"מ ז"ל ואפשר לומר עוד דגם מש"כ הרמב"ם ז"ל בריש דבריו בתורם שלא ברשות דמשמע שלא רצה ליקח לעצמו אלא שתרם בשביל בעה"ב נמי יש לו דין גזל אם בעה"ב חושש משום גזל ומקפיד עליו דמה לי אם תורם ליקח לעצמו או אם תורם שיהי' פירות אלו תרומה בשביל בעה"ב כיון דבעה"ב לא ניחא לי' שיתרום הוא הרי לקח פירותיו של בעה"ב והטיל עליהם שם תרומה שיהיה ממון של כהנים ואף שבעה"ב מחויב לתרום פירותיו אולי פירות אחרים ניחא לי' לעשות תרומה ולא פירות אלו והכל גזל מיקרי ושייך בהו קנין יאוש ושינוי השם (ועיין בחולין (דף מא) ברש"י ד"ה פטור דבמגביה יין ע"מ לאוסרו נמי מיקרי גזלן ומדאגבי' קני' עיי"ש] אע"ג דלא רצה ליקחם לעצמו כלל [ועיין בפרש"י בגיטין (דף נג) וביארנו דבר זה במק"א ואפשר לומר עוד דתורם שלא ברשות דנקט הרמב"ם היינו שתרם לתנם לאיזה כהן ואח"כ נקט שתרם ליקח לעצמו ובזה ודאי