עונג יום טוב ט

את העם ואשמע בקולם [או כמו שבארנו בהג"ה שזכו בכלל קודם מחיית האדם] ובענין בעלת האוב כתיב ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני לעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאוד ופלשתים נלחמו בי ואלקים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקרא לך להודיעני מה אעשה ע"כ. ונראה שכונתו היה כיון דכתיב בפרשת שופטים תמים תהיה עם ד' אלקיך כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך ד' אלהיך נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ד"א אליו תשמעון ע"כ. ותלה הכתוב איסור דרישת המעוננים והקוסמים במה שנתן לנו נביא לדרוש ממנו בעת הצורך. וכיון שהוא דרש בנביאים ולא ענהו ד' חשב שהותר לו לדרוש בבעלת אוב כיון שהוא דבר שהצבור צריך בו וזה הי' התנצלותו אבל באמת לא נתקבל טענתו שאין לדרוש טעמי המצות ולבטלם עי"ז כי דעת האדם קצרה מהבין דעת ד' ומחשבותיו כי עמקו מאד וצריך האדם לכוף אזנו לשמוע בקול מצותיו ולא לבדות דברים מלבו לנתקן מעליו ולזה אמר הכתוב וימת במעלו אשר מעל בד' אשר לא שמע וגם לשאול באוב לדרוש וכוונת הכתוב שכשמחשב בטעמי המצות ומחפה בהם דברים אשר לא כן הוא, הוא כמועל בקדשי שמים. וכדברי הר"מ ז"ל הנ"ל לכן כתיב במעלו אשר מעל בד' לבטל מעליו אלו שתי המצות ע"י דרישת הטעם שבהם: (ט) אולם עיקר הדבר צריך ביאור במה שתלה הכתוב מצות מחיית עמלק בהעמדת מלך אבל יובן הדבר עפ"י מש"כ במשנה ר"ה (כ"ט) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא בזמן שהיו ישראל וכו' משעבדין לבם לאביהן שבשמים היו מתגברין ואם לאו וכו' ע"ש. והנה לא מצינו דבר זה בשום מלחמה שהיו צריכין לקשר לבם לאביהם שבשמים ובהיסח הדעת כל דהו יתגבר שונאם עליהם ולא מצינו אלא שאומר להם כהן המשיח בתחילת המלחמה שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם וגו' אל ירך לבבכם וגו' כי ד' אלקיכם הוא ההולך עמכם הוא ילחם לכם וגו' להושיע אתכם מיד אויביכם וכיון שאומר להם כן בתחילת המלחמה אמרינן בכל דוכתי כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה אבל שיהא ההכרח להזכירם בכל רגע שלא יסיחו דעתם מהשתעבדות לבם לשמים עד שהוצרכו לשום אבן תחת ידי משה מפני שהיו כבידים זה לא מצינו בשום מלחמה רק במלחמת עמלק אבל הענין הוא עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי בפסוק ותטמא הארץ. וז"ל והנה הכתוב אמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ד' עמו וגו' כי ה' הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באיצטגנינות. וזהו שנאמר אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוה מעליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם כעין שכתוב ושר מלכות פרס עומד לנגדי וכתיב והנה שר יון בא ונקראים עליהם מלאכים כדכתיב ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס וד' הנכבד הוא אלקי האלקים ואדני האדונים לכל העולם עכ"ל שם ואיתא בזוהר [פ' תצא] ששרו של עמלק הוא הכח המחטיא לבני אדם אשר קראוהו חז"ל יצר הרע באמרם הוא הוא היצה"ר יורד ומסית עולה ומקטרג וכו' [ואמרו שלשה הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום ואחד מהם יצה"ר דכתיב ואשר הריעותי ואמרו בראתי יצה"ר וכו'] וכמו שלא ינוצח היצה"ר מהאדם בלתי אם יחלץ חושים בעצמו לעמוד כנגדו והחלש יאמר גבור אני וישום עיניו על כל דרכיו להתבונן על תחבולות יצרו הרע הנטוע בקרבו לבל ילכד ברשתו אשר יפרוש עליו כל היום ואך אחרי יעשה האדם את כל אשר בכחו לעשות במערכת מלחמתו עמו אז יעזרנו ד' כמ"ש בסוכה (דף נ"ב) ע"פ צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ד' לא יעזבנו בידו אבל מתחילה צריך האדם בבחירתו הטובה לעמוד כנגדו בכל מאמצי כחו כמו כן בהתגולל על ישראל מלחמת אומתו הנתונים תחת ממשלתו וכחו לא ינצלו כי אם בהשתעבד לבם לשמים בבחירתם הטובה ואז יתן השי"ת עזרתו עליהם וגבר ישראל. עיניהם מהשתעבדות לב לשמים וגבר עמלק בכח שרו אשר לא ינוצח כי אם בכח בחירה חפשית ויראת ד' טהורה, הוא הדבר אשר נשתנה מלחמה זו מכל המלחמות אשר הוצרך משה להרים ידיו להזכיר את ישראל לבל ירפו ממחשבותם הק' בהשתעבדות לב לשמים אף רגע אחת: והנה אחרי שאי אפשר לנצח את עמלק כ"א בהשתעבדות לב בבחירה חפשית ויראת ד' טהורה לכן הקדימה תורה למלחמת עמלק מניית מלך יען כי לא נמצא בחירה חפשית בשום אדם כמו במלך כמו שאמרו חז"ל במשנה דהוריות נשיא זה מלך שנאמר אחת ממצות ד' אלקיו שאין עליו מורא בו"ד אלא מורא שמים וכיון שאין עליו מורא בו"ד ובידו לעשות מה שירצה ואך מורא שמים ינחהו במעגלי צדק הוא הגבר אשר יראתו שלימה וברורה ויש בכחה ובזכותה לנצח את עמלק הנתון תחת ממשלת השר הזה אשר לא ינוצח רק בבחירה החפשית הזאת לכן הקדימה תורה מניית מלך ואז יוכל ללחום מלחמת עמלק ולנצחו: וזה שאמר במדרש שהקדמנו ולמה בחר ביהושע יבא מי שנאמר בו את האלקים אני ירא היינו יהושע שיש לו זכות אביו יוסף הצדיק שהי' בחינת מלך ולא הי' עליו מורא בו"ד ורק את האלקים הי' ירא ויראתו היתה זכה וברורה אחר שהי' בידו לעשות מה שלבו חפץ והי' ירא מד' לבד ויפרע ממי שנאמר בו ולא ירא אלקים שזהו עמלק שכחו נמשך מהשר הנוצר להסיר יראת אלקים מלב הבריות [למען יגברו המה בכחם עליו] והיינו שיהושע הי' לו זכות מלך מיוסף הצדיק ויכול ללחום מלחמה זו וזה הי' ענין מה דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד שפירש רש"י ז"ל שהי' עמלק ושינה בגדיו נראה משום שידעו שיפלו בזרעו של רחל וכמו שעשה באמת מרע"ה שאמר ליהושע צא והלחם בעמלק לכן לבש בגדי כנעני שלא ידעו ישראל שהוא עמלק ולא יראו לשלוח זרעו של רחל להלחם בו כי לזרעו של יוסף הצדיק ניתן הכח לנצח את עמלק וכיון שלא הי' ליהושע רק זכותו של מלך צדיק ויר"א אבל לא הי' מלך גמור לכן כתיב ויחלוש יהושע את עמלק לפי חרב ולא מחה שמו לגמרי ונצטוו שכשיכנסו לארץ ויעמידו מלך גמור אז ימחו שמו מתחת השמים כמ"ש שמואל הנביא אותי שלח ד' למשחך למלך על ישראל עתה לך והכית וגו' והארכנו בזה בדרושים בעזהי"ת: (י) ומאשר יקר בעיני ד' ובחר לו העבודה הזאת מיציר כפיו אשר ילחום את מושל בכחותיו ופורש רשת לפעמיו מיום צאתו ע"פ תבל עד שובו לעפרו והוא בכח שכלו יגבר עליו כמ"ש חז"ל (סנהדרין מ"ג) ע"פ זובח תודה יכבדנני כל הזובח יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כיבדו להקב"ה בעוה"ז ובעוה"ב ולכן אמרו חז"ל בב"מ (דף ל"ב) אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא לטעון כדי לכוף יצרו שזה רצונו ית"ש וזה כבודו שיכוף אדם את טבעו ויצרו הרע למען אהבתו ית"ש. ומטעם זה אמרו במכות (דף כ"ג) הא למדת ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה. ויליף לה מקרא דאשר יעשה אותם האדם וחי בהם דכתיב גבי עריות שהפורש מהן לא עשה מעשה והכתוב אומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ש"מ שהפרישה מהעבירה קרוי מעשה וזה כוונת התנא ביומא (דף פ"ו) עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר אדם על מצות ל"ת ועשה תשובה, תשובה תולה ויוהכ"פ מכפר וכ' ולכאורה גבי מ"ע קתני ושב ולגבי מצות ל"ת קתני ועשה תשובה הלא במ"ע שייך טפי לומר ועשה תשובה והיינו שקיים המ"ע משא"כ בל"ת שהתשובה הוא בשוא"ת. אבל באמת כוונת התנא להשמיענו בזה דמה שפורש עצמו מן העבירה חשוב כאילו עשה