עונג יום טוב י

מצוה בקום ועשה. והדברים ק"ו מה במי שפירש מן העבירה שלא נכשל בה מעולם רק שבא לידו וניצול ממנה נחשב כאלו עשה מצוה כמו שאמר התנא בסוף מס' מכות כש"כ זה שכבר נכשל בעבירה ופירש ממנה ולא עבר עלי' עוד דמחשב כעושה מצוה לכן דקדק התנא בלשונו לשנות בבבא דמצות ל"ת ועשה תשובה. ובזה פרשנו הא דאיתא בקדושין (דף מ') ברכו את ד' גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון ר' צדוק וחביריו ר' צדוק תבעתי' ההיא מטרוניתא א"ל חלש לי לבאי ולא מצינא איכא מידי למיכל אמרה איכא דבר טמא א"ל מאי נפקא מינה דעביד הא אכיל הא שגרת תנורא קא מנחא לי' סליק ויתיב בגוויה א"ל מאי האי א"ל דעביד הא נפל בהא ע"כ. שהדבר קשה מפני מה לא אמר לה ר"צ מיד שאסור לו להיות עמה ולמה הוצרך לאמר לה איכא מידי למיכל אבל הוא הדבר אשר דברנו בהך מילתא דישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מצוה דלא הוי אלא כשיש בידו לעשות העבירה מאין שום דבר המונע ממנו ואינו פורש ממנה אלא מאהבת המקום ב"ה וכיון שכן ר"צ שבא לידו דבר זה שתבעתו המטרוניתא ורצה לקיים הך מילתא דישב אדם ולא עבר עבירה רק כיון שהי' חלש בכחו עד שלא הי' יכול לעבור עבירה כמו שאמר חליש לבאי ולא מצינא הרי אין זה בגדר ישב ולא עבר עבירה כיון דאיכא דבר אחר המונעו לכן התחכם ר' צדוק וצוה ליתן לו מידי למיכל כדי שיהא בכחו למלאות רצונה ואח"כ יפרוש ממנה והיא הביאה לו דבר' טמא למיכל והי' בידו למיכל וגם לעשות העבירה והוא מאהבת המקום ב"ה פירש מאכילת איסור ומבעילת איסור וקיים ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה: וא"ש בזה הא דקאמר הש"ס גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו כגון ר"צ וחביריו דהדבר יפלא אטו לבד ר"צ וחביריו לא היו צדיקים שראוי לומר עליהם גבורי כח עושי דברו וגו' אבל בדברינו א"ש דהש"ס מדייק בלשון הכתוב דאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו דלשון עושי דברו שייך על ענין קום ועשה ולשמוע בקול דברו שייך על ענין שב וא"ת והו"ל לומר עושי דברו ושמוע קול דברו וכיון שאמר הכתוב עושי דברו לשמוע בקול דברו משמע דסיפא דקרא הוא פירושא דרישא דקרא היינו דמהו עשייה שלהם מה ששומעין בקול דברו בזה חשוב כאלו הם עושין דברו משום דישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה וע"ז אמר דמאן נינהו כגון ר"צ וחבירו שבא לידו דבר עבירה והשתדל שלא יהי' שום דבר המונעו מלעשותה ויפרוש רק מאהבת המקום ובאופן זה השומע בקול דברו חשוב כאילו עשה דברו בקום ועשה: (יא) ובזה בארנו הא דאיתא במדרש פ' וישב הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וגו' ואיך אעשה וגו' וחטאתי לאלקים אמר ר"י בר' סימון לדבר מצוה ממאנים לדבר עבירה אין ממאנים לדבר מצוה ממאנים שנאמר מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לדבר עבירה אין ממאנים שנאמר וימאן יוסף וגו' ע"כ ודברי המדרש צריכין ביאור ובארנו אותו עפ"י מ"ש בתשובה בהא דאמר ביבמות (דף מ"א) מעשה באחד שבא לפני ר"י וא"ל מהו לחלוץ בתוך ג' חדשים א"ל לא א"ל ותחלוץ ומה בכך קרא עליו המקרא הזה אם לא יחפוץ הא אם חפץ מיבם כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ובירושלמי פ' החולץ שם קאמר בטעמא דאינה חולצת בתוך ג' חדשים דתני ר' אושיעא מאן יבמי את שאומרים לו יבם אומרים לו חלוץ ואת שאין אומרים לו יבם אין אומרים לו חלוץ ובארנו בתשובה ביאור הדבר דכל היכי דליכא בה איסור ערוה המדחה אותה מיבום ורמיא ליבום מן התורה אינה נפטרת בחליצה אלא א"כ הי' בידו ליבם ולא הי' לו שום דבר המונעו מלייבם והוא ברצונו וחפצו מיאן בה מליבמה אז אזיל מיני' חיוב מצות יבום ונפטרת בחליצה אבל אם יש דבר המונעו מליבם כמו תוך ג' חדשים וכדומה שלא הי' בידו ליבם לא אזיל מיני' דין יבום ולא נפטרת בחליצה כלל יעויין שם בדברינו שבארנו בעזהי"ת הדברים על מכונן. ומעתה שפיר קאמר ר"י בר' סימון דכיון דמצינו במצות יבום שהולכת מן האדם ע"י שבאת לידו ומיאן בה. דקפיד קרא שיהא בידו לקיימה בלי שום עיכוב ומניעה אחרת אז מיקרי בא לידו ומיאן בה אבל אם הי' דבר המעכבו מלקיימה לא מיקרי כלל בא לידו ולא מיקרי מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל ואם בדבר מצוה לא מיקרי בא לידו אלא א"כ יכול לקיימה בלי שום מניעה כש"כ בדבר עבירה דלא מיקרי בא לידו אלא א"כ לא הי' לו שום מניעה מלעשותה דאז מיקרי בא לידו שהרי המצוה חלה מאליו על האדם עד דקיי"ל מצות א"צ כוונה לדעת הרבה מהגאונים ז"ל ואעפי"כ לא מיקרי בא לידו אם יש דבר המונעו כש"כ עבירה דממילא ידעינן דהא דאמרינן בדבר עבירה ישב אדם ולא עבר עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה דלא מיקרי בא לידו דבר עבירה ופירש ממנה אא"כ לא הי' שום דבר המונעו. וזה שסיפר הכתוב וימאן יוסף אף שהי' בידו לעשותה והוא בצדקתו מיאן לעשותה על אופן שלא מנעו שום דבר כ"א מה שחישב בנפשו הן אדוני לא ידע וגו' וחטאתי לאלקים ואשמועינן קרא דלא חשוב כאלו עשה מצוה אלא באופן זה דליכא שום דבר המונעו ויליף לה ר"י בר' סימון מק"ו ממצות יבום דכתיב בה ג"כ מאן יבמי ולא חשיב מיאון אלא באומרים לו יבם כדברי ירושלמי הנ"ל וזה ברור בכוונת המדרש ועיקר העבודה הוא מה שזובח יצרו לעשות רצון בוראו ית"ש באמת: (יב) ובארנו בזה המשך לשון המשנה שהבאנו לעיל ששנו בשילהי מכות ר' חנינא ב"ג אומר חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך. וא"ר חב"ג מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה העושה מצוה אחת על אחת כו"כ שתינתן לו נפשו רש"א ממקומו הוא למד שנאמר ונכרתו הנפשות העושות וגו' ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה וכו' עיי"ש במשנה ודברי המשנה צריכין ביאור דמאי שייכות לדברי רחב"ג במה שאמר ומה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עלי' להא דאמר מקודם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן. וק"ו זה הא שייך בכ"מ דחשיב התנא חייבי כריתות ועוד דהאי ק"ו פריכא הוא דאטו מזה שאנו רואין שמעבירה אחת מאבד את נפשו נוכל לשפוט שמעשיית מצוה אחת מקיים ומחיי' נפשו דילמא מאבד נפשו בעבירה אחת אבל קיום נפשו אינו אלא בעשיית כל המצוות כולן ויובן כוונת התנא עפ"י מה שבארנו דברי המדרש רבה (בפרשה ראה) על פסוק כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר הלכה אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכסות דם שחיטה ביו"ט כך שנו חכמים השוחט חי' ועוף ביו"ט ב"ש אומרים יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום. א"ר חגי בשם ר' אחי מי שאין לו עפר מוכן א"צ לשחוט למה שאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד לפיכך אם שחט ביו"ט צריך שיהא לו עפר מוכן לכסות בו א"ר ביסנא בשם ר' אחי ה' מתיר אסורים מה שאסרתי לך בבהמה התרתי לך בחיה וכו' רבנן אמרי הרבה דברים אסר אותן הקב"ה וחזר והתירן במקום אחר תדע לך אסר הקב"ה לישראל לשחוט ולאכול עד שיביאנו אל פתח אוה"מ וכו' וחזר והתירן שנאמר רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ע"כ וכן הוא במד"ר פ' אחרי פ' כ"ב ע"פ ה' מתיר אסורים מה שאסרתי לך התרתי לך וכו' אסרתי לבישת כלאים התרתי סדין בציצית וכו': והנה לבאר ענין הסמיכות שהקדים המשנה דביצה נראה לבאר דתנן התם השוחט חי' ועוף ביו"ט בש"א יחפור בדקר ויכסה ובה"א לא ישחוט אא"כ הי' לו עפר מוכן מבעו"י ע"כ. ואמר ר"י בגמ' שם והוא שיש לו דקר נעוץ מבעו"י והיינו דסובר ר"י דאסור לכסות ולעשות מלאכה גמורה מן התורה ולא שרי