עונג יום טוב ח

הדין מותר כמו שיבואר אי"ה לקמן וא"כ הרי היתה מסורה בידו להורגה אם לא תשמע לו ומקרי בע"כ מותיב ויש שליח לד"ע וגם המשלח במיתה והא דאמרינן בקדושין (דף מ"ג) דשמאי דסובר יש שליח לד"ע יליף לה מקרא דאותו הרגת בחרב בני עמון דכתיב גבי דוד דמשמע דלרבנן דסברי אין שליח לד"ע אמרינן גם במעשה דאורי' אין שליח לד"ע אע"ג דדוד הי' מלך. ויואב היה מחויב לשמוע בקולו ולא אמרינן דדמי לחצר דבע"כ מותיב וכבר כתב שם הרשב"א ז"ל דגבי שפיכות דמים דהוי מג' דברים דקיי"ל דיהרג ואל יעבור לא הוה דומיא דחצר דאדרבה שמחויב שלא לשמוע בקולו ולמסור עצמו למיתה ע"ש וכ"ז בשפיכות דמים אבל באוב וידעוני דודאי אמרינן בהו יעבור ואל יהרג. דמי שפיר לחצר דבע"כ מותיב ואף שהאשה לא היתה יודעת שהוא מלך שהרי אמרה אח"כ למה רמיתני ואתה שאול מ"מ הא כבר בארנו במק"א בענין מחלוקת התוס' והריטב"א והש"ך והטו"א ז"ל שדעת התוס' בב"ק (דף ע"ט) דבשוגג יש שליח לדבר עבירה משום דעיקר הטעם דאמרינן אשלד"ע הוא משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולא הי' לו להשליח לשמוע לדברי המשלח אבל אם הי' השליח שוגג שלא ידע שיש בזה עבירה שפיר חל השליחות וא"כ לפ"ז הי' אפשר לומר בענין שאול ובעלת אוב דכיון שהיא לא ידעה שהוא מלך ולא היה לה לשמוע בקול דברו א"כ שייך לומר אשלד"ע אף שבאמת מלך הוא ומסורה בידו להורגה ומקרי בע"כ מותיב כמו חצר מ"מ היא לא ידעה מזה ובתר ידיעת השליח אזלינן שלפי ידיעתה לא היה לה לשמוע לו וכ"ז הוא לדעת התוס' אבל לדעת הריטב"א ז"ל בקדושין והש"ך בח"מ (סי' שמ"ח) וכן בטו"א לחגיגה שהוכיחו שגם בשוגג אמרינן אין שליח לדבר עבירה ע"ש בדבריהם יקשה לכאורה הא בשוגג לא שייך לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואמאי אמרינן בזה אין שליח לדבר עבירה וצריך לומר לפי דעתם דהא דאמרינן אשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אין הכונה משום שלא הי' להשליח לשמוע דברי המשלח מחמת העבירה אלא משום דלא רבתה התורה שליחות בדבר עבירה ולהכי אע"ג דהשליח לא ידע מזה והי' סבר שאין בה עבירה מ"מ כיון שבאמת יש בה עבירה לא חייל השליחות שלא הי' לו לשמוע לו עפ"י אמיתת הדבר וא"כ ה"ה בענין שאול ובעלת אוב אע"פ שהיא לא ידעה מזה שהוא מלך ומסורה בידו להורגה ולפי דעתה לא היתה צריכה לשמוע לו מ"מ כיון שלפי אמיתת הענין שהי' מלך ומסורה בידו להורגה היתה צריכה לשמוע לו משום דאיסור אוב או ידעוני אינם מן הדברים שעומדים בפני פ"נ וכיון שצריכה לשמוע לו לא אמרינן בזה אין שלד"ע וחל חיוב העבירה על המשלח: והשתא לפ"ז יתפרש היטב דברי המדרש על פסוק ואיש או אשה. איש זה שאול אשה זה בעלת אוב מות יומתו. אע"ג דשאול היה לו דין נשאל וקיי"ל דרק השואל הוא במיתה אבל הנשאל הוא באזהרה מ"מ מתחייב מדין שליחות דשלוחו של אדם כמותו ואע"ג דבדבר עבירה קיי"ל אין שלד"ע מ"מ כיון שהוא מלך ומסורה בידו להורגה דמי לחצר דבע"כ מותיב ויש שליח לדבר עבירה וע"ז אמר כיון שהראה הקב"ה למשה שאול ובניו נופלים בחרב א"ל מלך ראשון שאתה עתיד לעמוד לבניך ידקר בחרב והיינו כיון שעיקר חיובו של שאול הוא רק משום שליחות מחמת שהוא מלך וצריכה לשמוע בקולו שלא יהרגנה הא לאו הכי אינו אלא באזהרה ובענין מלך הא איתא בהוריות (ד' יו"ד) במשנה מכל מצות ד"א שאין על גביו אלא ד"א ושאול עדיין הי' עליו מורא בשר ודם. וכמ"ש לעיל בביאור תשובתו כי יראתי את העם ואשמע בקולם וכיון שהי' עליו מורא בשר ודם אם לא היתה הבעלת אוב שומע לו בזה לא היתה נהרגת מפני שהרגיש בעצמו שעדיין יש עליו מורא בו"ד וכיון דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד הרי אמרינן אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור וזהו שאמר מלך ראשון שאתה עתיד להעמיד לבניך ידקר בחרב ר"ל שהמלך הראשון שעדיין היה עליו מורא בשר ודם ואם היתה הבעלת אוב ממאנת בפקודתו לא היה דינה במיתה כדין מורד במלכות א"כ למה ידקר בחרב הרי קיי"ל אין שליח לדבר עבירה וע"ז אמר ולי אתה אומר אמור אל הכהנים בני אהרן שהם מקטרגין אותו. והיינו כיון דעיקר התנצלות שלו שלא יתחייב מיתה הוא מטעם דאין שליח לד"ע ולא הוי דומיא דחצר דבע"כ מותיב משום דאם הבעלת אוב לא שמעה בקולו לא הי' דינה במיתה כדין מורד במלכות משום שעדיין הי' עליו מורא בו"ד ולהכי הוי רק באזהרה ולא במיתה אבל כיון שאנו רואים שהרג את נוב עיר הכהנים משום שהי' סבור שמרדו בו. א"כ הרי בעלת אוב היתה מסורה בידו להורגה ודמי לחצר דבע"כ מותיב ויש שליח לד"ע וחל חיוב מיתה עליו וזה שאמר הכתוב בד"ה (ס' יו"ד) וימת שאול במעלו אשר מעל בד' אשר לא שמר וגם לשאול באוב לדרוש שכפל הענין ואמר לדרוש ולשאול דבאמת הי' נשאל באוב רק שגם עיקר הדרישה הי' חל ג"כ עליו בתורת שליחות מחמת שהיתה מוכרחת לשמוע בקולו לפי אמיתת הענין כפי שבארנו לעיל: (ח) ובאמת חלילה לחשוב על שאול בחיר ד' שיעשה דבר במזיד נגד חוקי התורה אבל נראה שהענין מבואר בפסוק הנ"ל (בד"ה ס' י') וימת שאול במעלו אשר מעל בד' וגו' אשר לא שמע וגם לשאול באוב לדרוש ויש להבין במה שאמר במעלו אשר מעל בד' וכי מה ענין זה ללשון מעילה אולם יובן הדברים עפ"י לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל (בפ"ח מה' מעילה ה"ח) וז"ל ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף עניינם כפי כחו ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ד' פן יפרוץ בו ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בא וראה כמה החמירה תורה במעילה. ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהם מנהג חול מעל ק"ו למצות שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט אדם בהם מפני שלא ידע טעמן ולא יחפה דברים אשר לא כן על ד' ולא יחשוב בהם מחשבתו בדברי החול. הרי נאמר בתורה ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם אמרו חכמים ליתן שמירה ועשי' לחקים כמשפטים והעשי' ידועה והיא שיעשה החקים והשמירה הוא שיזהר בהם ולא ידמה שהם פחותים מן המשפטים והמשפטים הם המצות שטעמם גלוי וטובת עשייתם בעוה"ז ידוע כגון איסור גזל ושפ"ד וכבוד או"א והחוקים הם המצות שאין טעמם ידוע אמרו חכמים חוקים שחקקתי לך אין לך רשות להרהר בהן ויצרו של אדם נוקפו בהן וא"ה משיבין עליהם כגון איסור בשר חזיר ואיסור בשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח וכמה היה דוד המע"ה מצטער מן האפיקורסים ומן העובדי כוכבים שהיו משיבין על החוקים וכ"ז שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך ונאמר כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני וכל הקרבנות כולם מכלל החוקים הם אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד שבעשיית החוקים והמשפטים זוכים הישרים לחיי העוה"ב. והקדימה תורה צווי על החוקים שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם עכ"ל הרמב"ם ז"ל. הננו רואים כי דמה הר"מ ז"ל המחשב במצות בשכלו ומחפה עליהם דברים אשר לא כן למועל בקדשי שמים ובא עליו בק"ו מדין מעילה מעצים ואבנים כמבואר בדבריו והנה כי כן אנו אומרים שחלילה לחשוב על שאול בחיר ד' שנאמר עליו בן שנה שאול במלכו שהי' נקי מחטא כבן שנה שיבטל ח"ו מ"ע בידים. רק שבשני הדברים האלה חשב מחשבות לבטל מעליו המצות שלא יתחייב בה והוא כמו שבארנו דבמעשה אגג פרק מעליו עול המלוכה וממילא מתבטל מצות מחיית עמלק כמו שאמר כי יראתי