עונג יום טוב פח

כוכבים עושה לו מחיצה י' טפחים קאמר רב בעצמו ואם של הקדש הוא אינו צריך וכבר מצאנו לגאון ר' יעקב מקארלין זצ"ל שעמד ג"כ בזה אבל לשיטת רש"י ז"ל דהיכא דעבר בב"י מה"ת רשאי לבער ביו"ט מיושב דברי רב ורבא על נכון באר היטב: דהנה המג"א (בסי' תמ"ח) כ' דשומר חנם שלא מכר החמץ קודם הפסח חייב ומיקרי פשיעה כמו שומר שיכול לקדם ברועים ומקלות ולא קידם מיהו כשהחמץ בעין יכול לומר לו הרי שלך לפניך ועיין בח"י שהקשה על המג"א מדברי רש"י (דף צ"ח) דאמר שם אברייתא דשור עד שלא נגמר דינו החזירו שומר לבית בעליו מוחזר ומשנגמר דינו אינו מוחזר. ור' יעקב אמר אף משנגמר דינו החזירו מוחזר וקבעי למימר דפליגי אי אמרינן באיסורי הנאה הרי ש"ל דת"ק סובר אין אומרים ורי"ע סבר אומרים ופריך א"ה אדמיפלגי בשור הנסקל ליפלגו בחשעעה"פ ופרש"י ז"ל בגזל חמץ ועבר עליו הפסח יעו"ש ומדנקט גזל חמץ ולא נקט הפקיד אצלו כמו. דמיירי בברייתא דר"י ורבנן ש"מ דשומר לא מיקרי פושע במה שלא מכרו משום דאינו מחויב למכרו אלא מפני השבת אבידה לבעלים ואם לא השיב אבידה לבעלים אין לחייבו ע"כ. ולענ"ד לאו ראי' היא כלל דהא אף אם נימא כדעת הח"י שאין זה מיקרי פשיעה אכתי לא הו"ל לרש"י ז"ל למשבק שומר דקאי בו ולמנקט גזלן והו"ל לפרושי קושיית הש"ס בשומר כגון שפשע בו ונגנב מבית שומר ולקחו השומר מיד הגנב אחר הפסח דאי אומרין באיסורי הנאה הרש"ל יכול להחזירו לבעליו ואי אין אומרין הש"ל באיסורי הנאה מחויב לשלם דמים מחמת פשיעותו דמשעת גניבה אתחייב בתשלומין ואמאי נקט גזלן א"ו דלא ניחא לי' לרש"י למינקט שומר דבעי למימר שפשע בהאי חמץ ועי"ז נגנב קודם המועד ולהכי נקט גזלן דפסיקא לי' דמחייב בכל גווני א"כ אפ"ל דבאמת מה שלא מכרו נמי מיקרי פשיעה ולא ניחא לי' למנקט שומר ולמימר דמיירי שהיה לו למוכרו ולא מכרו ונקט גזלן דפשיטא לי' ועוד דבלא"ה לאו ראי' מדברי רש"י ז"ל דהא רש"י ז"ל כתב בב"ק (דף מ"ה) דעיקר קושיית הש"ס דפריך ליפלגו בחמץ בפסח הוא מדאנן קיי"ל דלרבנן אומר לו הרי ש"ל בחמץ בפסח דקתני גזל חמץ ועבר עליו הפסח והחזירו וכן שור עד שלא נגמר דינו אומר לו הש"ל והא סברא לרבנן הוא דשמיע להו וקתני דבחמץ בפסח מודו דאמרינן באיסורי הנאה הש"ל ע"ש ברש"י וכיון דעיקר קושיית הש"ס סמך אהך ברייתא דמייתי (בדף צ"ח) דמודו רבנן בחמץ שעעה"פ ולהכי פירש"י ז"ל דקושיית הש"ס דליפלגו בחמץ בפסח נמי אגזלן קאי כמו דקתני בברייתא ועיין בתוס' שתמהו בזה על רש"י ז"ל שם (דף מ"ה) דמשמע בש"ס דרבה שהקשה ליפלגו בחמץ בפסח לא ידע כלל להך ברייתא דחמץ שעעה"פ: ולי נראה דדברי רש"י ז"ל מוכרחים דע"כ גם רבה ידע מהך ברייתא ועיקר קושיתו מהך ברייתא דבלא"ה תקשה לן מאי מקשה ליפלגו בחמץ בפסח דלמא סברי רי"ע ורבנן דחמץ בפסח שרי בהנאה כר' יוסי הגלילי בפסחים (דף כ"ג) דאמר תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה א"ו דקושיית רבה מברייתא דמייתי רבה בר שמואל דקתני שם חמץ שעעה"פ לא פליגי רבנן ומדחשיב חמץ בפסח בהדי שאר איסורי הנאה דחשיב התם כמו יין ונתנסך שור ונגמר דינו ש"מ דסובר חמץ אסור בהנאה ואפ"ה מצי אומר הש"ל וע"כ דהאי מקשה דפריך ליפלגו בחמץ בפסח נמי ידע מברייתא דגזל חמץ ואף דמשמע (בדף צ"ח) דרבה לא ידע מהך ברייתא מ"מ רש"י ז"ל גרס הכא (דף מ"ה) רבינא וכן גרס ר"ח ז"ל כמש"כ בתשובות הרשב"א ודו"ק והא ודאי דמימרא דרב דחמצו של עובד כוכבים עושה לו מחיצה מיירי בלא קיבל עליו אחריות כמש"כ רש"י ז"ל דהא קודם הפסח קיימינן ושרינן לי' להחזיקו במחיצה י' טפחים אבל מימרא קמייתא דרב מיירי בחמץ שאם הי' יודע ממנו הי' מחוייב לבערו רק שלא ידע ממנו ומצאו ביום טוב אם כן בכוונה גדולה לא אמר רב בהך מימרא ואם של הקדש הוא אין צריך דהיכא נימא דהקדש שלא קיבל עליו אחריות אין צריך לכפות עליו כלי הא הקדש שלא קיבל עליו אחריות שייכא באידך מימרא דחמצו של עובד כוכבים דמיירי קודם יו"ט ולא שייכא בהך מימרא כלל והקדש שקיבל עליו אחריות נמי לא שייך להזכיר לי' לרב כאן דרב פוסק לקמן כר' יהודא דחמץ לאחר זמנו אסור בהנאה אחר הפסח א"כ בקיבל אחריות על חמץ של הקדש והגיע הפסח ולא מכרו מקרי פושע ופשיעה חייב בהקדש כשיטת הרמב"ם ז"ל והש"ך דלא אימעטו הקדשות אלא מדין גניבה ואבידה ולא מדין פשיעה וכיון שפשע שלא מכרו לישראל בתורת פדיון נתחייב לשלם דמים וכשהחמץ בעין אומר לו הש"ל כדאמר בב"ק גבי שור שנגמר דינו אצלו דמצי א"ל הש"ל אף שאסור בהנאה ופושע להקדש לא חמיר מדין פושע להדיוט: וכיון דמצי א"ל הש"ל א"כ הרי החמץ מקרי לגבי גזבר גורם לממון דאי מיגנב או מיתבד מחויב לשלם מטעם שפשע קודם יו"ט ואלו איתא בעינא אומר הש"ל וכל היכא דהוי גורם לממון גבי חמץ הרי עובר בב"י וכיון דעבר בב"י שפיר יכול לבערו ביו"ט לשיטת רש"י ז"ל וביטול אינו מועיל דהא של הקדש הוא ולאו דידי' וכיון דלא מהני ביטול א"כ לא מצי רב למימר הך דינא דשל הקדש בדילי מיני' גם בקיבל עליו אחריות דהא לדידי' משכחת לי' דרשאי לבערו ביו"ט כגון אם מצי למכרו ולא מכרו וכ"ז לרב אבל לרבא הא פסק כר"ש דחמץ לאחה"פ מותר בהנאה מה"ת ושל הקדש מותר לגמרי א"כ בחמץ של הקדש שקיבל עליו אחריות שצריך למוכרו לישראל בתורת פדיון קודם יו"ט ושכח ולא מכרו ומצאו ביו"ט לא עובר בב"י כלל