עונג יום טוב פד

ויש לי להביא ראי' דכל מידי דאסור בהנאה עכשיו ויהא מותר לאחר זמן הוי ממון למ"ד דבר הג"ל כמ"ד: מהא דפריך בפסחים (דף כב) לר' אבהו דסובר לא תאכל איסור הנאה משמע מחדש דרחמנא אמר לא תאכל ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה ומשני שאני התם דא"ק קצירכם עיי"ש ואמאי לא משני דע"כ חדש מותר בהנאה דהא מייתינן לי' למנחת העומר ואם הוא אסור בהנאה הרי לא חל עליו קדושה כלל דאיסורי הנאה לא מצי מקדיש כדאמרינן בכל דוכתא ובש"ס דב"ק פשיט לי' שאם אין הקדושה חל על הקרבן פסול כדפריך שם (בדף סו) אימת אילימא לפני יאוש איש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא וכיון דלא מצי להקדיש פסול הקרבן א"ו דמותר בהנאה ומדפריך מחדש ש"מ שדבר המותר לאחר זמן מיקרי ממון למ"ד דבר הג"ל כממון דמי וחדש מותר לאחר י"ו בניסן ואזלא קושיית הש"ס מחדש לר"ש דסובר כממון דמי [וכן צ"ל בהא דפריך והרי אבמה"ח דא"ר לא תאכל ושרי בהנאה דקשה טובא דאם אבמה"ח אסור בהנאה א"כ איך שרי לחרוש בבהמה בחייה ואיך מותר למכור בהמה ורחמנא אמר לא תחרוש בשור וחמור הא בשור לחודיה שרי וכן במעשר כתיב לא ימכר ולא יגאל הא בחולין שרי. וצ"ל דקושיות הש"ס למ"ד בהמה בחייה לאו לאיברים עומדת אבל למ"ד לאברים עומדת פשיטא דשרי בהנאה מדשרי לחרוש ומזה ראי' לשיטת התוס' חולין (דף קב) דלמ"ד לאו לאיברים עומדת סובר דלבשר נמי אין עומדת דלרש"י ז"ל שסובר דלבשר לכ"ע עומדת א"כ לכו"ע מוכח דאבמה"ח שרי בהנאה מדשרי לחרוש אע"ג דאית בה איסור בשר מן החי. א"ו דלמ"ד לאו לאברים עומדת לבשר נמי אין עומדת] מיהו כ"ז בדבר שיהא מותר לאחר זמן ועכשיו אין רשות אחרים עליו אבל במה שעכשיו רשות אחרים עליו כמו חמץ שנתנו במתנה ע"מ להחזיר ודאי דלאו כממון דמי ושרי וכמש"כ: ובהך סברא שחקרנו לעיל אם חייב הנהנה מן ההקדש בקרבן מעילה היכא דיש מי שישלם להקדש פסידא דהקדש מבלעדי הנהנה יש לעיין בהא דתנן בשקלים (פ"ב משנה ב') נתנו לחבירו לשקול על ידו והלך ושקל ע"י עצמו אם כבר נתרמה התרומה מעל ואם עדיין לא נתרמה התרומה לא מעל ופסקה הרמז"ל (בהלכות שקלים) דמשמע שעד שלא נתרמה התרומה אין קדושה בשקלים וכן פי' הרמז"ל (בהל' שקלים פ"ג ה' ו) וז"ל הנותן חצי שקל לחבירו להוליכו לשולחני לשקול אותו ע"י ושקלו ע"י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה המציל עצמו בממון הקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל והוא חייב ליתן לחבירו חצי שקל שנתן לו ומדכתב והוא חייב ליתן לחבירו חצי שקל שנתן לו משמע שלא היה קדוש עדיין וכאילו גזל ממנו ממון הדיוט וכמו שכ' אח"כ (בהלכה י"א) הגונב או הגוזל מחבירו חצי שקל ושקל יצא וחייב בתשלומין עכ"ל והשקל משמע שעולה עבור השליח עכ"פ הרי חזינן דליכא מעילה קודם שנתרמה התרומה וע"ז קשה טובא דהא הרמב"ם ז"ל כ' (בהלכות מעילה פ"ו הי"ג) המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל והוא מהתוספתא כמ"ש הכ"מ שם אלמא דיש מעילה מיד שהפריש השקל וכן מוכח מש"ס דב"מ (דף נח) דמייתי שם מתניתין דבני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או שאבדו אם משנתרמה תרומה נשבעין לגיזברין ואם לאו נשבעין לבני העיר ופריך מזה אמתניתין דקתני בהקדש ש"ח אינו נשבע ומוכח שם דפריך גם מבבא דעד שלא נתרמה תרומה אמאי נשבע דהא ר"י משני התם הא מני ר"ש היא דאמר קדשים שחייב באחריותן חייב ופריך תינח עד שלא נתרמה תרומה משנתרמה תרומה מאי איכא למימר משמע בהדיא גם עד שלא נתרמה תרומה ליכא שבועה אלא לר"ש. אבל לרבנן ליכא שבועה משום דהקדש פטור משבועה הרי דגם עד שלא נתרמה תרומה ונתנו לשליח להוליך לירושלים הוי הקדש וא"כ ודאי דקשה אמאי בנותן לחבירו לשקול ושקל ע"י עצמו אמאי לא מעל עד שלא נתרמה התרומה הא בהפרשה בעלמא נמי קדוש ואמאי לא מעל עד שלא נתרמה התרומה דודאי מה שנתן לחבירו להוליכו לשולחני לא גרע מהפריש שקלו דאין לך הפרשה גדולה מזה ואין לומר דלהכי לא מעל עד שלא נתרמה תרומה אף שהשקל הוא כבר קדוש משום דעד שלא נתרמה הוי השליח כגזבר ובגזבר ליכא מעילה עד שיתנה לאחר כדאמרינן בחגיגה (דף יא) הכא באבני בנין המסורות לגזבר עסקינן משא"כ כשנתרמה התרומה אז שוב לא מיקרי השליח כגזבר דז"א חדא דעדיין תקשה על הרמב"ם ז"ל שהוא סובר דגם גזבר מועל במה שתחת ידו כמבואר בדבריו (בהלכות מעילה פ' ו' הלכה ז') ובכ"מ ומפרש הא דאמרינן באבני בנין המסורות לגזבר שהמקבל הוא הגזבר עיי"ש דלא כרש"י ותוס' והראב"ד ז"ל ועוד דאם נימא דהשקל קדוש רק שלא מעל מטעם שהוא כגזבר אמאי צריך לשלם למשלח חצי שקל הא השקל עלה למשלח כיון שהשליח לא מעל ולא יצא ע"י מרשות הקדש ומתחילה חלה הקדושה על חשבון המשלח במה יצא מרשות המשלח: ולכאורה היה אפשר לומר דעד שלא נתרמה תרומה עדיין אינו ברשות הקדש ומשום קדושת הפרשת בעלים ליכא מעילה משום דאמרינן אדעתא דהכי לא קדשו וכמו דאמרינן בב"ק (דף קי) גבי נתן הכסף לאנשי משמר ומת דאם כסף אינו מכפר מחצה אמרינן אדעתא דהכי לא נתן וה"נ בטלה קדושתו במה ששקל ע"י עצמו אבל ז"א דאדרבה עדיפא לי' למשלח שלא יבטל הקדושה ויהא עולה השקל עבור המשלח עצמו משיתבטל הקדושה ויעלה השקל לשם שליח כמ"ש הרמז"ל דמשלא נתרמה התרומה עולה השקל עבור השליח ומשלם דמים למשלח לכן נראה לכאורה דטעם משנתינו דבאמת עד שלא נתרמה התרומה מעל והיינו שהשקל יוצא לחולין ע"י ששקלו לעצמו ונהנה ממנו מיהו אינו חייב במעילה להקדש כיון שהבעלים מחויבים ליתן שקל אחר והוא צריך לשלם לבעלים כמ"ש הרמב"ם בהלכות שקלים] ואין להקדש היזק במה ששקל לעצמו להכי אינו חייב לשלם הקרן כיון דליכא היזק להקדש וכל היכא דליכא קרן ליכא חומש ואשם כדאמרינן בפסחים (דף כט) גבי אוכל חמץ של הקדש עיי"ש בתוס' ד"ה ר"נ ודמי קצת לנהנה ולא פגם דאמרינן במעילה דדבר שדרכו ליהנות ממנו ע"י פגם לא מעל עד דפגם כדאיתא שם (דף יח) ובתוס' ד"ה יכול ומטבע דרכה ליהנות ממנה ע"י הוצאה מרשות לרשות שיוצאת מרשות זה ונכנסת לרשות אחר וכשיוצאת מרשות בעלים לצורך הנאתו ליקח איזה דבר איכא פגם לבעלים והנאה להכי היכא דלקח סלע של הקדש שאחר מחויב לשלם סלע אחר מיקרי נהנה ולא פגם בהקדש שהרי האחר ישלם יעו"ש ואף דתנן במעילה (פ"ג) חטאת ואשם מועלין בהן וחטאת ואשם הבעלים חייבים באחריותן שאם אבדו או מתו חייבין להביא קרבן אחר נראה דיש חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית דבקדשי מזבח כיון שיש מועל אחר מועל כדתנן במעילה (דף יט) רכב על בהמה ובא חבירו ורכב עלי' שתה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה כולן מעלו ובתוספתא שם הביאו התוס' ד"ה אין מועיל אמרינן נתנה לחבירו וחבירו לחבירו מעל והשני לא מעל ובעולה כולן מעלו אלמא אף שהראשון מעל ומשלם להקדש מ"מ השני נמי מעל להכי מועל בחטאת ואשם אף שהבעלים חייבים באחריותן אבל בקדשי בדק הבית דאם נתנו לחבירו הראשון מעל ולא השני אמרינן דליכא מעילה אלא כשיש פסידא להקדש אבל אם חייבין באחריות דליכא פסידא להקדש לא מעל בקדשי בדק הבית ולהכי עד שלא נתרמה התרומה דהבעלים חייבים לשלם להקדש שקל אחר לא מעל השליח וחייב לשלם לבעלים שקלו והשקל הזה שמסר השליח