עונג יום טוב פ

המוכר די"ל דסמכה דעתה שפיר דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ועוד דהא קאי עלי' במי שפרע]: והנה בפ' השואל (דף צ"ט) אר"ה השואל קורדם מחבירו בקע בו קנאו לא בקע בו לא קנה ופריך למאי אילימא לאונסין מ"ש פרה דמשעת שאילה אלא לחזרה בקע בו לא מצי משאיל הדר ביה לא בקע בו מצי משאיל הדר בי' ופליגא דר"א דאר"א המשאיל קורדם של הקדש מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה ואי לא קנאו אמאי מעל ואמאי חבירו מותר לבקע בו לכתחילה נהדרו ולא ליקניה ולא למעול ע"כ וקשה לי טובא (כמדומה שמצאתי אח"כ קושיא זו בש"מ) א"כ מאי פריך ר"נ לר"ה (דף נ"ג) אהא דאמר המפקיד מעות מותרין ישתמש בהן וחייב באחריותן אפילו נאנסו מברייתא דהמפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ואי אמרת אפילו נאנסו מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי ומשני ה"ה אע"ג דלא הוציא ואיידי דתנא רישא הוציא תנא סיפא נמי הוציא ע"כ והא התם ודאי דמפקיד מצי הדר בי' דעיקר נתינתו לא הי' רק בתורת פקדון רק שממילא מותר להשתמש בו ופשיטא דמצי הדר בי'. א"כ אמאי פריך אפילו לא הוציא נמי נימא דמשום הכי לא מעל משום דמצי הדר בי' וצ"ל ע"כ דסוגיא דהשואל פליגא אסוגיא דהמפקיד דר"נ בהמפקיד סובר דמעילה לא תליא בחזרה ואף דמצי הדר בי' מ"מ מעל אם חייב באונסין וסוגיא דהשואל סובר דמדמעל ש"מ דלא מצי הדר בי' דאי מצי הדר ביה לא מעל דלא אמרינן מוציא מעות הקדש מעל בשוגג אלא אם הוציאם בגוונא דבהדיוט לא מצי הדר בי' אבל אם בהדיוט מצי הדר בי' גם בהקדש לא מעל ואע"ג דבשליח שעשה שליחותו מעל המשלח אף דודאי מצי הדר בי' המשלח ואם ביטל שליחותו לא מעל אף שלא נזכר שהוא של הקדש כדמשמע מדברי רש"י ז"ל בחגיגה (דף יו"ד) גבי הא דאמרינן נזכר בעה"ב ולא נזכר שליח שליח מעל שליח עניא מאי עביד ופרש"י דנהי דבעה"ב פטור כיון דנזכר אנן סהדי דלא ניחא לי' בשליחות דהיאך ומהשתא לאו שלוחו הוא ומיהא השליח מאי עביד עכ"ל (ובמק"א בארנו דברי רש"י ז"ל) הרי חזינן דביטל שליחות מהני גבי מעילה וכ"ז שלא ביטל השליחות אם עשה שליח שליחותו מעל הבעה"ב אף דמצי הדר בי' התם שאני משום דשליח כמשלח דמיא וכ"ז שלא חזר בו דומה כמו שהוא בעצמו עושה המעילה הלכך מעל אעפ"י שיכול לחזור בו ולבטל השליחות משא"כ במפקיד או במשאיל שאין זה בתורת שליחות והנפקד והשואל אדעתא דנפשי' קא משתמש רק שהמפקיד או המשאיל נתן לו רשות לזה ומעל כמו נתן מעות הקדש לאחר בתורת מתנה וכיון דמצי הדר בי' לא מיקרי נתינה עדיין ולא מעל [ועיין מש"ל דנותן מעות הקדש לחבירו אינו בגדר שליחות רק שהוא בעצמו הוא המוציא מעות הקדש לחולין והך סברא שהסוגיות הללו סותרות זא"ז הוא באמת פלוגתא דתנאי תנא דמתניתין ותנא דברייתא בסוף מעילה (דף כ"א) דבתוספתא דמעילה והיא בש"ס דפ' המפקיד (דף מ"ג) קתני המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר ואם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל הגזבר ע"כ הרי דמותרין מעל הגזבר כמו שכ' רש"י ז"ל דהו"ל כנותן לו רשות להשתמש בהן ואילו במשנה דמעילה (דף כ"א) תנן המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל אם מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל ע"כ הרי שלא הוזכרה כאן מעילה גבי מפקיד ומשמע שהמפקיד לא מעל אף במותרין ולא מחלק בין צרורין למותרין אלא גבי הנפקד דבצרורין מעל הנפקד ובמותרין לא מעל הנפקד אבל המפקיד לא מעל אף במותרין ואף שרש"י ז"ל כתב שם במשנה אם מותרין ישתמש בהן לפיכך לא מעל השולחני אלא המפקיד ע"כ מ"מ הרמז"ל לא פי' כן שכ' (בפ"ז מהלכות מעילה הלכה יו"ד) וז"ל המפקיד אצל שולחני או חנוני ולא היו חתומין או קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן אם הוציא שניהן פטורים בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו להשתמש בהן והחנוני פטור משום שאינן קשורין קשר משונה ולא חתומין וכאלו השתמש ברשות ע"כ הרי שכ' בהדיא שהמפקיד פטור אף במותרין ובאמת מגופא דמתניתין מוכרח כן דאם איתא דבמותרין מעל המפקיד א"כ ל"ל למיתני דלא מעל השולחני פשיטא דהא אין מועל אחר מועל במוקדשין (ודוחק לומר דמיירי שהפקיד מותרין במזיד כדי להשתמש בהן) א"ו כדעת הרמז"ל דהמפקיד לא מעל לעולם וע"כ הוי טעמא דמתניתין דלהכי לא מעל המפקיד דסובר כהך סוגיא דפרק השואל דכל היכא דמצי הדר בי' לא מעל והכא פשיטא דמצי הדר בי' דהא לא נתן לו רשות בהדיא להשתמש בהן רק שהפקיד אצלו ולא צררן ולא עוד אלא דדעת הרמז"ל דאפילו הוציא נמי לא מעל כיון דהמפקיד מצי הדר בי' אין חיוב הוצאתו על המפקיד דליכא מעילה אלא אם שלחו להוציאן דאז אמרינן שלוחו כמותו או שהפקיד אצלו באופן דלא מצי הדר בי' דאז מעל תיכף אם מתחייב הנפקד באונסין אבל אם הפקיד באופן דרשאי להוציא והמפקיד מצי הדר בי' מה שהוציא על הנפקד רמי דוגמא למש"כ התוס' בפרק הגוזל (דף ק') בחייב הזכאי היכא דהדר דינא אף שאח"כ שילם אעפ"כ אין הדיין חייב דדיבורא דידי' לא הוי מעשה דהוה מצי למיהדר בי' עיי"ש וה"נ דכוותה. אף דחייבה התורה במוציא מעות הקדש לחולין מ"מ היינו שהוציאן באופן שבהדיוט כה"ג אינו יכול לחזור בו ולהוציאן מיד מי שנתן לו אבל במפקיד מעות מותרין שבהדיוט יכול להוציאן מיד הנפקד לא מעל המפקיד אף שהוציאן הנפקד וכיון דתנא דמתניתין ותנא דברייתא פליגא בהאי דינא דאיכא מעילה היכא דמצי הדר בי' פסק הרמב"ם ז"ל כסתם מתניתין ומכש"כ דהך סוגיא דפרק השואל מכרעת כסתם מתניתין דהיכא דמצי הדר בי' לא מעל וסוגי' דפרק המפקיד דפריך ר"נ לר"ה דאמר אפילו נאנסו מברייתא דאם הוציא מעל הגזבר ולר"ה מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי מקשה רק לפי שיטת הברייתא דאיכא מעילה אע"ג דמצי הדר בי' דהא קתני לפיכך אם הוציא מעל הגזבר א"כ מאי איריא הוציא אפילו לא הוציא נמי כיון דהיתר שימוש מחייב באונסין מעל אפילו בלא הוציא ומוכיח מזה דהיתר שימוש אינו מחייב כ"א בגניבה ואבידה ואה"נ דלתנא דמתניתין לא מעל כלל אפילו הוציא משום דמצי הדר בי' כדאמר בהשואל אבל לתנא דברייתא דמעל אע"ג דמצי הדר בי' א"כ אפילו לא הוציא נמי: