עונג יום טוב ז

מקרא דשמואל שאמר לשאול אותי שלח ד' למשחך למלך על ישראל לך והכית את עמלק הרי שהקדים לצווי מלחמת עמלק מניית המלך ובמק"א ישבנו מה שלא הביא הר"מ ז"ל פסוק שהביא הש"ס דיד על כס וגו'] הרי אנו רואין דאין מקום למצות מחיית עמלק כ"א כשיש מלך בישראל ובארנו בזה מה שהשיב שאול לשמואל כששב מהמלחמה ושמואל אמר לו מדוע בזית את דבר ד' על מה שהחי' את אגג ולקח מהשלל והשיב כי יראתי את העם ואשמע בקולם ונראה שכונת תשובתו הזאת דאמרינן ביומא (דף כ"ב) וירב בנחל על עסקי נחל מה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה על כמה נפשות על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ע"ש בגמרא ומנטייתו זאת לצד החמלה היתה עצתו לפרוק מעליו כח המלוכה ואף דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול היינו היכא שמחזיק בעיקר מלכותו רק שרצה עתה למחול להאיש שמרד בו אבל שאול רצה להשפיל עצמו מעיקר מלכותו וכיון שאינו מחזיק עצמו למלך ממילא בטל דין מחיית עמלק כמו שבארנו דבלא מלך ליכא מצוה דמחיית עמלק והנה גדר המלך תנן בהוריות (דף י') איזהו נשיא זה מלך שנא' מכל מצות ד"א שאין על גביו אלא ד' אלקיו אבל אם המלך מתיירא מבו"ד אינו בגדר מלך וכן אמר בירושלמי שם כל ימיו שברח דוד מפני אבשלום אלו הי' חטא הי' מתכפר בכשבה ובשעירה כהדיוט ולא בשעיר כמלך שהרי הי' עליו מורא בו"ד: הרי אף שנמשח בשמן המשחה והי' מלך רבות בשנים מ"מ כיון שהי' עליו מורא בו"ד אין לו דין מלך וזה שאמרה אביגיל לדוד שאין לנבל דין מיתה כמורד במלכות מפני שעדיין לא יצא טבעו של דוד בעולם ולא נתחזקה מלכותו שלא יהא עליו מורא בו"ד כדאיתא במגילה (דף י"ד) וזה הי' תשובתו של שאול כי יראתי את העם ואשמע בקולם היינו שלא החזיק בתוקף כח מלכותו שלא יהא עליו מורא בשר ודם וממילא אין לו דין מלך וכיון שאין לו דין מלך הי' יכול לשמוע בקולם ליקח השלל כי נתבטלה מצות מחיית עמלק אז מחמת שבטל כח מלכותו שהוא המביא למצות מחיית עמלק וע"ז השיב לו שמואל כי מאסת דבר ד' וימאסך ד' מהיות מלך על ישראל ולשון זה צריך ביאור מה שכינה אותו לממאס דבר ד' ולדברינו א"ש כי יש מי שמבטל מ"ע בידים כגון שהגיע זמן מצה או סוכה והוא מבטלה ויש שאינו מבטלה בידים רק שעושה טצדקי לפטור נפשו ממנה כמ"ש בברכות (דף ל"ה) דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמין לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות חצרות וקרפיפות כדי לפוטרן ממעשר והנה גם דורות האחרונים אינם מבטלין בידים העשה דהא התורה פטרה התבואה כשהכניסה דרך גגות רק שאעפ"כ גדול עונו שעושה טצדקי למיפטר נפשו מן המצוה. ולזה ממאס דבר ד' כי לא חמד לעשות המצוה כמצווה עליו ואדרבה ישתדל להפטר ממנה. וזה כונתו באמרו כי מאסת דבר ד' כי אף שהיה בידך להסיר מעליך משרת המלוכה ואז ממילא יתבטל מצות מחיית עמלק כתקונה אבל הרי מאסת את דבר ד' כי עשית טצדקי למיפטר נפשך ממצוה וימאסך ד' ממלך על ישראל *) החפץ לד' בעולות וגו' ולכן ארז"ל ביומא (דף כ"ב) בשעה שאמר וירב בנחל יצאתה ב"ק ואמרה אל תצדק הרבה ובשעה שאמר לדואג סוב אתה ופגע בכהנים אמרה תרשע הרבה היינו שהדברים סותרים זא"ז שבשעת מלחמת עמלק הסיר המלוכה מעליו ובשעת מעשה דנוב עיר הכהנים דנם למורד במלכות: (ז) ובזה יש לבאר במדרש רבה (פ' אמור) ויאמר ד' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהי' בהם אוב או ידעוני מות יומתו איש זה שאול אשה זה בעלת אוב מלמד שהראהו הקב"ה למשה דור דור ושופטיו כיון שהראו שאול ובניו נופלים בחרב אמר רבש"ע מלך ראשון שאתה עתיד לעמוד על בניך ידקר בחרב א"ל ולי אתה אומר אמור אל הכהנים בני אהרן נוב עיר הכהנים שהם מקטרגין אותו ע"כ ודברי המדרש תמוהין שמתחיל בחטא שאלת אוב ומסיים בחטא נוב עיר הכהנים ועוד קשה דדריש איש זה שאול ובסנהדרין (דף ס"ה) איתא במשנה הנשאל הוא רק באזהרה ופירש רש"י ז"ל כעין שאול עיי"ש ולכאורה יש לעיין דאמאי הנשאל באזהרה אמאי לא יתחייב הנשאל מיתה כמו השואל מטעם שליחות דשלוחו של אדם כמותו ועיין שמואל א' ס' כ"ח ע"פ ותזעק ב"ג ובמדרש שמואל איתא לא כשם שהוא עולה להדיוט עולה למלך למלך הוא עולה פניו למעלה ולהדיוט הוא עולה פניו למטה הרי דגם כח הנשאל מעורב בהאי מעשה ובודאי שייך בו דין שליחות וצ"ל דלהכי הנשאל באזהרה ולא במיתה משום דקיי"ל אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין אמנם כ"ז הוא בהדיוט דשייך לומר אשלד"ע, משום דאי בעי עביד ואי בעי לא עביד אבל במלך דמחויב לשמוע לו הוי דומיא לחצר דבע"כ מותיב אמרינן בי' יש שליחות לדבר עבירה כדאיתא בב"מ (י' ב') (עיין ש"ך חו"מ ס' קפ"ב). ואף דאמרינן בסנהד' (דף מ"ט) אקרא דכל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת יכול אף לד"ת כן ת"ל רק חזק ואמץ ע"כ דמשמע דלעבור על ד"ת אינו מחויב לשמוע בקולו מ"מ הא שאול ח"ו לא הי' דעתו לעבור על ד"ת רק שהי' סובר שעפ"י