עונג יום טוב עו

ומכר חייב והא לא משך עיי"ש ושור הנסקל אסור בהנאה ואפ"ה מתחייב הגנב באונסין ומהני משיכתו להתחייב באונסין ואע"ג דלא מהני למהוי שלו לגמרי עיין תוספ' ב"מ (דף צ"ט) ד"ה כיון שכתבו כה"ג לענין משיכה ברה"ר דמהני להתחייב באונסין אע"ג דלא מהני למהוי שלו עיי"ש וא"כ ה"נ הלוקח החמץ בפסח אע"ג דלא קנה משום דאין קנין באיסורי הנאה מ"מ הרי אם החמץ בעין יכול לתבוע דמי החמץ שנתן להמוכר ואי מיגנב או מיתביד לא ישלם לו המוכר מפני שהלוקח חייב באחריות החמץ ושפיר לוקה בהאי קנין שקנה החמץ: מיהו כ"ז בקנה חמץ בפסח אבל שומר שקיבל פקדון חמץ בפסח והתרו בו וקיבל ההתראה נ"ל דלא משכחת בי' מלקות כלל כיון דקיי"ל חייבי מלקות מזידין פטורין מן התשלומין לכ"ע א"כ איך נוכל לחייבו מלקות משום דאי מיגנב או מיתביד ברשותו קאי הא על כל רגע ורגע שמחזיק החמץ אצלו עובר על ב"י ובשעה שנגנב החמץ נמי בר חיוב מלקות הוא: וא"כ על איזה רגע מהחזקת הפקדון נחייבו מלקות דעל הרגע שאנו רוצים לחייבו מלקות אם היה מיגנב או מיתביד באותו רגע היה פוטרו המלקות מתשלומין וא"כ כיון דחיוב המלקות א"א לחול אא"כ נחייבו בתשלומין ומלקות ותשלומין ביחד ליכא א"כ לא משכחת מלקות בכה"ג וא"ל דמלקות מתחייב על כל רגע שמחזיק החמץ אצלו ואף דלא הוי מעשה בשהייתו את החמץ מ"מ כיון שתחילתו בא ע"י מעשה שקיבל החמץ לידו ונתחייב בשמירתו מיקרי לאו שיש בו מעשה כמו שהוכיח השאגת ארי' ז"ל מכמה סוגיות ותשלומין מתחייב משעה שמשך הפקדון דאז מתחייב לשלם אי מיגנב או מיתביד דז"א דאנן קי"ל דלא אתחייב באונסין משעת שאלה כדאמרינן בכתובות (דף ל"ד) לענין הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסין וכיון דחיוב תשלומין בא בשעת גניבה ואבידה הרי מלקות ותשלומין באין כאחד ולא משכחת לה דלקי ואף דאם לא מלקין ליה ממילא נתחייב ממון וכיון דמחויב ממון אילו היה מיגנב כבר איכא ב"י מ"מ אנן אין יכולין להלקותו משום דאי מיגנב אי מיתביד כיון דבמה שמלקין היה פטור אי מיגנב ודוקא בקנה חמץ שפיר לקי משום גורם לממון כמש"כ דגוף החמץ לא קנה דאין קנין באיסורי הנאה ויכול לתבוע מהמוכר הדמים ואי מיגנב החמץ לא יחזיר לו המוכר הדמים מפני שהלוקח חייב באחריות ולא שייך קלבד"מ דהא המוכר מוחזק בדמים וקלבד"מ לא אמרינן אלא לענין שאינו יכול להוציאו בדיינים אבל אם תפס לא מפקינן מיני' וכ"ש כיון שהמוכר מוחזק בדמים שלא יצטרך להחזיר לו הדמים אי מיגנב והוי גורם לממון ולקי שפיר אם התרו בו אבל בפקדון שאין המפקיד מוחזק אם נחייבו מלקות ממילא מיפטר מאחריות על אותו רגע ולא משכחת לה מלקות כלל. [ואפשר לומר דלא אמרינן האי כללא דקלבד"מ אלא היכי דמתחייב ע"י מעשה דידי' אבל שומר דמתחייב ע"י פשיעתו בלי מעשה לא אמרינן קלבד"מ ועיין בב"ק (דף ג') דקרי לי' היזקא דממילא]: מיהו א"א לומר כן דיש להביא ראי' דאפי' חיובא דאתי עליו ממילא בלא מעשה נמי אמרינן קלבד"מ מהא דאמרינן בב"ק (דף כ"א) אשו רי"א משום חציו רל"א משום ממונו ופריך למ"ד משום ממונו ממשנה דהי' עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור אם הדליק את הגדיש ולמ"ד אשו משום ממונא אטו אם קטל תורא עבדא מיפטר ופירשו התוס' שם דקושיית הש"ס הוא דעל היזק ששורו עשה לא שייך קלבד"מ ומשני שהצית בגופו של עבד דקלבד"מ עיי"ש הרי דאם הצית בגופו של עבד מיפטר על הגדיש אף למ"ד אשו משום ממונו משום קלבד"מ וכיון דמיפטר על היזק שעשה ממונו ע"י שנתחייב מיתה בשעת מעשה ה"ה דמיפטר על מה שנתחייב ע"י פשיעתו ע"י חיוב מיתה או מלקות א"כ פשיטא דלא משכחת מלקות בשומר משום דאי מחייבין לי' מלקות לא מצי לחייבו ממון אי מיגנב או מיתביד וממילא ליכא מלקות ולא משכחת לה אלא אם המפקיד מוחזק במעותיו של הנפקד דאז שפיר הוי גורם לממון דאי מיגנב אי מיתביד לא יצטרך להחזיר לו מעותיו ועיין בירושלמי (פ' תמיד נשחט) א"ר יצחק ממה שהוא מתחייב על הזריקה הדא אמרת הפסח כשר א"ר יוסי תפתר שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה וקשה נמי דאכתי לר"י דאמר אחר זמנו ולפני זמנו נמי אסור בהנאה איך משכחת שנתמנה לו חמץ בין שחיטה לזריקה דהא השחיטה לאחר חצות הוא וכבר הגיע זמן איסור הנאה וגם לאחר זמנו יהא אסור בהנאה א"כ אין שייך בו זכי' כלל וצ"ל ג"כ דקיבל פקדון ובגוונא שהמפקיד מוחזק במעותיו של הנפקד דהוי גורם דאי מיגנב או מיתביד מחזיק במעותיו דבלא"ה הוי קלבד"מ: [וכה"ג מצאתי להגאון בס' המקנה (פרק קמא דקידושין) שהקשה ע"ד הרש"ל ז"ל דאם סימא ב' עיני העבד בבת א' יוצא לחירות באחת ומשלם לו עבור אחת א"כ אמאי