עונג יום טוב עא

משום טעה בדבר מצוה תיפוק ליה דהוי מתעסק] ומיושבים דברי הרמב"ם ז"ל היטיב: ואחר שביארנו דברי הרמב"ם ז"ל דמיירי ע"כ בטעה ולא בנתחלפו נחזי אנן באיזה טעות מיירי אם שסבור שתינוק זה זמנו למול בשבת או שטעה שסבור שמילה שלא בזמנה ג"כ דוחה שבת ומוכרחים אנו לומר דמיירי שטעותו הי' בתינוק זה שהי' סבור שזמנו למול בשבת לא באופן השני הנ"ל דבזה לא שייך למיפטרי' משום שניתן שבת לדחות אצלו דדוקא אם נתחלפו לו התינוקות של אחר השבת בהתינוק של שבת או שהי' סבור שגם התינוק שנולד אחר השבת נולד בשבת בזה מהני מה שניתן שבת לדחות אצלו דעיקר הדבר שטעה בו ניתן לטעות בו מפני שמוטל עליו לעשות דבר כזה ומפני כך טעה דהיינו שטעותו היה שהתינוק שהוא מל נולד בשבת ובאמת אף שתינוק זה אינו נולד בשבת מ"מ יש לפניו תינוק שנולד בשבת אבל אם טעותו הי' שהיום חול או שטעותו היה שסבר שמילה שלא בזמנה מותרת בשבת לזה לא מהני מה שניתן שבת לדחות אצלו דכעין טעות זה לא היה לפניו שיביאנו לטעות זה דאטו מי שיש לו חולה שצריך לחלל עליו את השבת וחילל עליו את השבת וטעה ומל ג"כ תינוק שלא בזמנו דאטו נפטרי' משום שניתן שבת לדחות אצלו זה ודאי אינו דלא מהני ניתן שבת לדחות אצלו אלא אם דבר זה שניתן אצלו לדחות יכול להביאו לידי טעות. ובהדיא אמרינן בפסחים (דף עב) אמתניתין דהפסח ששחטו שלא לשמו דקתני ושאר זבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראוין חייב אם ראוין ר' יהושע פוטר משום טעה בדבר מצוה דאי בעוקר מה לי ראוין מה לי אין ראוין עיי"ש בגמרא דאפילו בראוין כיון שידע שהי' שלמים ורצה לשוחטו לשם פסח חייב אף שהוא שוגג וסבור שגם שלמים מותר לשחוט לשם פסח אפ"ה לא פטר ר' יהושע אף דשבת ניתן לדחות אצלו לשחוט פסחו ולא מיפטר משום טעה בדבר מצוה אלא אם טעה שסבור שזה פסח וה"נ גבי מילה אם טעה שסבור שמילה שלא בזמנה דוחה שבת לא מיקרי טעה בדבר מצוה וא"כ ע"כ דהרמב"ם מיירי שטעה וסבור שתינוק זה זמנו למול בשבת ופוטרו משום טועה בדבר מצוה אבל אם לא מל רק שלאחר השבת ולא מל את של שבת דלא ניתן שבת לדחות אצלו לא מיפטר משום טעה בדבר מצוה וקשה הא הרמב"ם ז"ל סובר דמתעסק פטור וכן פסק (בה' שגגות) דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור וה"נ הרי דמי למתכוין לחתוך את התלוש דהיה סבור שתינוק זה נולד בשבת ומותר למולו בשבת ובאמת הוא תינוק שנולד אחר השבת ובעינן למפטרי' משום מתעסק אלא ודאי שסובר גם הוא כרש"י ז"ל דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לא מיפטר אלא כשחתך מחובר אחר אבל אם זה שנתכוין לו נמצא מחובר לא מיקרי מתעסק ולהכי אם מל תינוק שנולד אחר השבת שטעה בו שסבור שנולד בשבת לא מיקרי מתעסק וחייב דומיא דשחטו ונמצא טריפה בגלוי בפסחים: ובעיקר הדבר שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל שסובר דהיכי שנתחלפו התנוקות פטור מטעם מתעסק משום דסבר דמקלקל בחבורה פטור יש לעיין בזה דהא הרמב"ם ז"ל פסק (פ"ו מהלכות שגגות) אם שחט זבחים אחרים לשם פסח בשבת אם אינם ראוים לפסח חייב כיון שאינם ראוים לפסח לאו טועה בדבר מצוה הוא והוא משנה בפסחים (דף עב) ובש"ס מוקי לה בטועה שסבור שהוא זבח אחר משום דבעוקר מחייב אף ראוים דלאו טועה בדבר מצוה הוא כיון דידע שהוא אינו פסח ושחטו לשם פסח להכי מוקי לה דמיירי בטועה שהוא סבור שהוא זבח אחר כפרש"י שם ותוס' כתבו שם (בדף עג) ד"ה לדברי האומר דמתניתין ע"כ ר"ש היא דסובר מקלקל בחבורה חייב ולדידי' מתעסק נמי חייב ולא אתי כר"י דלר"י מפטר מטעם מתעסק ששוחט זבח זה וכסבור שהוא אחר ע"ש היטב בתוס' וא"כ תקשה על הרמב"ם ז"ל דהוא סובר מקלקל בחבורה פטור כר"י ופסק ג"כ כהך מתניתין דשוחט זבחים שאינם ראוין לשם פסח דחייב שהוא רק אליבא דר"ש דלדידי' דפסק כר"י הו"ל למפטר מטעם מתעסק. ולכאורה היה אפשר לומר דגם הרמב"ם ז"ל סובר דמקלקל בחבורה חייב כר"ש ומה שכתב דמקלקל בחבורה פטור אם עשה דרך השחתה לאו משום דפסק כר"י במקלקל בחבורה אלא משום דמפרש כפירש התוס' בכמה דוכתי דר' אבהו דתני כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר ור"י דאמר לי' פוק תנא לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו תרווייהו אליבא דר"ש פליגי דמחייב מקלקל בחבורה וסובר ר"א דר"ש מחייב אף במקלקל גמור אף בלי שום תיקון. ור"י סבר דבעי תיקון קצת ופסק הרמב"ם ז"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב הואיל ור"א ור"י שקלו וטרו אליבי' ופסק נמי כר' יוחנן דבעי תיקון קצת וזהו שכתב אם חבל דרך השחתה דאין בזה תיקון כלל פטור אבל אם היה בזה קצת תיקון חייב כר"ש והשתא א"ש מה שפסק דשוחט זבחים שאינם ראוים לשם פסח חייב: והיינו כדאמר בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב ואף דגם בחבורה בעינן תיקון קצת כר' יוחנן מ"מ כיון דשני לן במלאכת חבורה והבערה משאר מלאכות דלא בעי תיקון גמור כמו בשאר מלאכות שאני לו נמי לענין מתעסק דפטור בשאר מלאכות וחייב בחבורה אבל ז"א דיש להביא ראי' דמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' שבת) כל המקלקל ועשה חבורה דרך השחתה פטור הוא משום דפסק כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור ובעי תיקון גמור ככל שאר מלאכות ולא משום דסובר כר"ש ופטר משום דליכא תיקון קצת דהא בסנהדרין (דף פה) אמרינן רב לא שביק לברי' למישקל לי' סילוא דילמא חביל והוי' לי' שגגת איסור ופריך א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגת לאו בנו שגגת סקילה והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל והויא לי' שגגת סקילה התם מקלקל הוא הניחא למ"ד מקלקל בחבורה פטור אלא למ"ד מקלקל בחבורה חייב מאי איכא למימר מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש ור"ש הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' עכ"ל הגמרא וא"כ כיון דחזינן דא"א להתיר מחט של יד ליטול את הקוץ אלא אי סבירא לן מקלקל בחבורה פטור או מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' א"כ כיון שפסק הרמב"ם ז"ל במלאכה שא"צ לגופה כר"י דחייב כמ"ש בפ"א מה' שבת ובפ"ה מהל' שבת פסק דרשאי ליטול מחט של יד ליטול את הקוץ א"כ ע"כ דסובר מקלקל בחבורה פטור דאי סובר מקלקל בחבורה חייב א"כ הא הוי לי' שגגת סקילה ואסור כדאמר בש"ס דא"א להתיר אלא א"כ נסבור לקולא או במקלקל בחבורה או במלאכה שא"צ לגופה כי היכי דלא תהוי שגגת סקילה ואין לומר דהש"ס דקאמר דלר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב אסור ליטול הקוץ אי הוי סובר משאצ"ל חייב אזיל בשיטת ר' אבוה דסובר דמקלקל גמור חייב ולא בעי תיקון קצת והרמב"ם פסק כר' יוחנן וכשיטת התוס' דגם לר' שמעון בעי תיקון קצת ומחט של יד ליטול הקוץ לא הוי תיקון כלל ולהכי שרי ולא הוי שגגת סקילה דז"א דאי אמרת דסתמא דהש"ס סבור כר"א לא הוי לי' להרמב"ם ז"ל לפסוק כר' יוחנן ומדקאמר סתמא דהש"ס דלר"ש הי' אסור ליטול את הקוץ אי הוה סבור מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליו ע"כ או דסובר כר' אבוה דר"ש לא בעי תיקון כלל או דסובר הש"ס דמחט של יד ליטול את הקוץ הוי תיקון קצת א"כ א"א דסובר הרמב"ם ז"ל כר"ש לא הוי לי' להתיר מחט של יד ליטול את הקוץ ומדהתיר ע"כ דפוסק כר' יהודא במקב"ח דפטור ולהכי פסק דשרי ליטול את הקוץ אע"ג דמשאצ"ל חייב מ"מ שרי משום מקלקל וכן התוס' שם בסנהדרין ד"ה מאן הוכיחו דר"י אית לי' מקלקל בחבורה פטור מדשרי ליטול את הקוץ לכ"ע ור"י