עונג יום טוב עב

הא סבר משאצ"ל חייב ולא פליג אמתניתין דנטילת הקוץ וע"כ דסובר מקב"ח פטור ולא דחו להוכחה זו דלעולם ר"י סובר מקב"ח חייב וסובר כר' יוחנן דר"ש נמי בעי תיקון קצת ומחט של יד לא הוי תיקון כלל והיינו מטעמא דחזינן דהש"ס תלי הא דמחט של יד בפלוגתא דר"י ור"ש מוכח דלר"י דמתיר מחט של יד ע"כ דסובר מקב"ח פטור וא"כ גם הרמב"ם דמחייב במשאצ"ל ומתיר מחט של יד ע"כ דפוסק כר' יהודא במקב"ח ובעינן שיהא בו תיקון גמור וא"כ הדק"ל במה שפסק דשוחט שאר זבחים לשם פסח אם אינן ראויין חייב הא הוי מתעסק ומתעסק בחבורה פטור: לכן נראה לי דודאי גם הרמב"ם ז"ל סובר כר"י דמקב"ח פטור עד שיהיה תיקון גמור ולדידי' מתעסק בחבורה פטור כדאיתא בש"ס דכריתות וכמו שבארנו לעיל בזה דברי הרמב"ם (בה' שגגות) גבי תינוקות דלא מצי לכתוב דינו בנתחלפו התינוקות משום דהוי מתעסק ופטור והא דהעתיק המשנה דשוחט שאר זבחים לשם פסח אם אינם ראויין חייב נראה לי דאף שהתוס' כתבו דזה הוי מתעסק מ"מ הרמב"ם סובר דזה לא מיקרי מתעסק דדוקא מכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מיקרי מתעסק שהמחובר שחתך לא היה צריך כלל לחתכו ולהכי לא חל עליו שם מלאכה והוי כלא נחתך כלל ואף אם יהיה צריך לחתכו לאחר זמן מ"מ עכשיו אינו רוצה בחתיכתו כלל וע"ד דאמרינן בכריתות לקדם איכא בינייהו דהיינו אפילו אם הקדים מלאכה שהיה בדעתו לאחרה נמי מקרי מתעסק ע"ש]. אבל זבח או עולה ששחטו בשבת שמצוה עליו לשוחטו ומשעה שהקדיש רמיא חיובא עליו לשוחטו ולהקריבו עד שאנו אומרים בפ"ק דזבחים בכל הקרבנות דסתמן לשמן קיימי ורק יומא הוא דקא גרים ואיסור שבת מונעו מלשחוט ואם עבר ושחטו נעשה מצותו ונתקיים בו מצות שחיטת הקרבן המוטלת עליו מן התורה ועלו לבעלים לשם חובה ואף ששחטו לשם פסח מ"מ עקירה בטעות לא שמי' עקירה והרי הוא עולה לבעלים למה שהקדישו. כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' שגגות הלכה י"ד) וז"ל שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר האימורים לערב והבשר יאכל עכ"ל ומדאורייתא שרי לזרוק הדם לכתחילה ויעלה לבעלים לשם חובה ורק מדרבנן אסור משום דזריקת הדם הוי שבות כדאמרינן בביצה (דף כ) מ"מ אם זרק הורצה והיכי ניקו אנן ונימא דלא מיקרי מלאכה מה שנשחטו השלמים והעולה הא מן התורה הוי שחיטה מעליא ורשאי לזרוק הדם וגם מדרבנן אם זרק הורצה ועלו לשם חובה ועיין בשבת (דף מג) דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת הואיל אם עבר ותיקן מתוקן ובתוס' שם ועוד דהא הצל"ח כתב שם בפסחים דשוחט זבחים אחרים לשם פסח אם הם אינן ראוין רשאי לזרוק הדם לכתחילה אף מדרבנן הואיל ושינה בדבר המותר ורשאי לזרוק הדם כדי שיתקיים המצוה ויהא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו א"כ ודאי דמיקרי מלאכה גמורה ולא מתעסק אף שנתחלף לו בפסח ועוד דהרי בתוס' סנהדרין (דף סב) ד"ה להגביה הקשו דל"ל לשמואל טעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה תיפוק לה מקרא דאשר חטא בה פרט למתעסק ותירצו דאי מקרא הוה אמינא דדמי לחלבים ועריות דחייב בהו מתעסק הואיל ונהנה ה"נ הרי נהנה שנעשה מלאכה [ועיין בפ"י שבת (דף עג) שחיזק דבריהם בסברא זו] וא"כ כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמלאכת מחשבת הוי אמינא דבשבת מתעסק חייב משום דמ"מ נעשה מלאכה ונחתך מחובר אף שאינו צריך לו עכשיו ולא נתכוין לו מ"מ נהנה מחתיכה זו לאחר זמן אלא דפטרינן לי' משום מלאכת מחשבת הואיל ולא נתכוין לה ומה שאין האדם מתכוין לזה לא מיקרי מלאכה וא"כ די לנו אם נפטור במלאכת חולין שבזה נוכל לומר שלא נקבע ע"ד זה שם מלאכה אבל בשחיטת קדשים שאף אם לא נתכוין לו מ"מ נעשה מצותו ונשחטה כראוי דעקירה בטעות לא שמי' עקירה ומותר לקיים בה גם מצות זריקה מה"ת וגם מדרבנן אם זרק הורצה היכי נימא דדמי כאילו לא נעשה מלאכה ודאי מלאכה גמורה היא ואף דגבי נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר ודאי דמיקרי מתעסק אף אם צריך לאותו מחובר שחתך ורק משום שלא נתכוון לו מיקרי מתעסק התם אף שצריך לו מ"מ חשבינן כאילו נחתך מאיליו והוא לא חתכו אבל בקדשים דקי"ל מתעסק פסול כדאמרינן בחולין (דף יג) עיי"ש בתוס' דאפילו מתכוין לחתיכה פסול עד שיתכוין לחתיכת סימנים א"כ כיון דהקרבן כשר ע"כ דלא חשבינן לי' למתעסק אלא לשוחט ולהכי אף אם מקלקל בחבורה פטור כר"י דאז מתעסק נמי פטור מ"מ כי שחט שאינו ראוין לשם פסח חייב דלא מיקרי מתעסק והכי משמע מלשון הש"ס בפסחים (דף עג) דפריך לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן דמשמע דמתניתין מצי אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה פטור אף על גב דקתני בה אם אינו ראוי' חייב משום דזה לא מיקרי מתעסק דלא כמ"ש התוס' בפסחים: ועפ"י דברינו אלה יתורץ מה שיש לדקדק בסוגיא דכריתות א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכמו מתעסק דמי ותנן היה לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור"י פוטר ע"כ לא פטר ר' יהושע אלא משום דסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה אפילו ר' יהושע מחייב עכ"ל וקשה למה לי' להקשות מדיוקא היה לו להקשות מרישא דהך ברייתא לפמ"ש לעיל דהש"ס פריך מברייתא דר"ח דהוא עיקר וסובר דכן צ"ל במשנה ולהכי פריך תנן אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת חייב לדברי הכל ואמאי הא הוי מתעסק ולפי דברינו אתי שפיר דבמל של ערב שבת בשבת דמ"מ קיים מצות מילה אף דנתחלפו לו התינוקות דהוה מילה שלא בזמנה מ"מ מצות מילה איכא על התינוק להכי לא מיקרי מתעסק כיון דנתקיים בזה מצות מילה הויא מלאכה גמורה ואין בזה משום מתעסק ופריך רק מבבא דמל שלאחר השבת בשבת דשם לא קיים מצות מילה וצריך להטיף דם ברית כמו שביאר השג"א ז"ל בדיני מילה יעו"ש ואמרינן ביבמות ריש פרק הערל ערלות שלא בזמנו לא הוי ערלה ואפילו הכי מחייב לי' ר"י אי לאו משום דטעה בדבר מצוה ולהכי מקשה רבא שפיר מדיוקא דברייתא אשמואל דהא בעינן למפטרי' מטעם מתעסק ודו"ק: