עונג יום טוב ע

מתעסק אלא שוגג גמור ואף דלדידהו טעותו של חפץ אינו גורם פטור דהא מחייבי בנתכוין למחובר זה ונמצא מחובר א' מ"מ בטעותו של איסור כגון נתכוין לתלוש לא פטרי אלא אם יש עמו טעות החפץ ג"כ כמו מתכוין לחתוך תלוש זה וחתך דבר אחר דבר שהוא מחובר אבל אם לא נתחלף לו החפץ רק שטעה בחפץ זה שסבור שהוא היתר ותלוש ובאמת הוא מחובר זהו שוגג גמור ולא מתעסק וכמו דמיקרי שוגג לחייב חטאת אם טעה וסבור שמלאכה מותרת ומותר לחתוך המחובר ה"נ אם טעה וסבור שדבר זה אינו מחובר נמי מיקרי שוגג: ועל דברי התוס' שכתבו דפלוגתא דאביי ורבא מיירי בטעה וסבור שחפץ זה תלוש ונתכוון לחתכו ונמצא שהוא מחובר ורצה לחתוך מה שחתך קשה לי טובא דבכה"ג הא מיקרי שוגג גמור תדע דאמרינן בפסחים (דף עג) שחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב ופריך הש"ס שם למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אבמה"ח וקשה דאם נימא כדעת התוס' דבסבור שזה תלוש ונתכוין לחתכו ונמצא שהוא מחובר פטור מטעם מתעסק א"כ למ"ד מקלקל בחבורה פטור דמי חבורה לשאר מלאכת שבת וליפטר מטעם מתעסק דהא הי' סבור דבהמה זו כשירה היא ומותרת לקרבן ולשוחטה בשבת ונמצא שהיא טריפה ופסולה לקרבן ואסור לשוחטה בשבת ומה בין זה למתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר אלא ע"כ לומר דכל שלא טעה בעצם החפץ רק שסבור שחפץ זה מותר לעשות בו מה שהוא רוצה לעשות זה לא מיקרי מתעסק ולא מיקרי מתעסק אלא אם טעה בחפץ שרצה לעשות בחפץ של היתר ואחר שעשה נודע לו שעשה בחפץ אחר של איסור רק דלאביי ורבא לא מיקרי מתעסק אלא אם טעה בחפץ של היתר שסבור שהוא חפץ אחר של היתר ועשה בו מלאכתו ולשמואל דדריש משמעותא דמלאכת מחשבת פטור אפי' נתכוין לחפץ אחר שגם בו יש איסור מלאכה משום דלאו מלאכת מחשבת הוא: אבל אם ליכא טעות בהחפץ רק שהטעות הוא אם מותר לעשות בהחפץ מה שהוא רוצה או לא זה מיקרי שוגג גמור ומחוייב חטאת: ובזה נראה לי לבאר דברי הרמב"ם ז"ל (בפ' ב' מהלכות שגגות הלכה ח) וז"ל מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול א' מהן ושבת דחוי' היא אצלו ומצות עשה אעפ"י שהם שני גופים הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק אבל אם לא היה א' מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת עכ"ל והנה מ"ש הרמב"ם ז"ל ושכח ומל שניהם בשבת כתב הכ"מ שם יש לתמוה דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ"ל דלא נקיט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע"ש ושל ער"ש בשבת חייב מאחר שלא הי' שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר שבת וא' למול בשבת ונתחלף לו ומל של אחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהי' שם מי שראוי למולו בשבת עכ"ל ודבריו אינם מעלים ארוכה למ"ש הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דנהי דקאי אבבא דאחד למול בע"ש מ"מ קשה הא בגמרא דשבת (דף קל"ד) אמרינן שאם קדם ומל של שבת בע"ש חייב משום דלא ניתן שבת לדחות אצלו וא"כ למה שינה הרמב"ם לשון הגמרא שאין דרכו לשנות: ולפמש"כ א"ש דבכריתות שם (דף יט) פריך רבא לר"נ דקאמר מתעסק בשבת פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ע"כ לא פטר ר"י אלא משום דקא סבור טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלא מצוה אפילו ר"י מחייב אמר לו הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב ופרש"י ז"ל תינוקות היינו שנתכוין למול זה ומל את זה ושוגג היינו מתכוין לזה עצמו אבל סבור שנולד בשבת עכ"ל הרי חזינן דמתניתין מיירי בנתחלפו לו התינוקות דמחמת זה מל של שבת בע"ש שהי' סבור שתינוק זה נולד בע"ש ולמחר מל של ע"ש בשבת שהי' סבור שזה נולד בשבת וחייב משום דלא ניתן שבת לדחות אצלו ואע"ג דבנתחלפו הוי מתעסק דהא כשמל בשבת הי' סובר שזה התינוק שנולד בשבת ובאמת הוא תינוק אחר וכדפריך רבא לר"נ שם בכריתות מ"מ חייב משום דסובר מקלקל בחבורה חייב וכיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב כדמשני ר"נ אבל הרמב"ם ז"ל שפסק (בפ"א מהל' שבת) דמקלקל בחבורה פטור א"כ בנתחלפו פטור מטעם מתעסק והוצרך לכתוב הך דינא דר' יהושע דפוטר מחמת טעה בדבר מצוה לא בנתחלפו אלא בשכח ומל שניהם והיינו שהי' לו טעות אחר וע"כ דמיירי שהי' סבור על התינוק הנולד בע"ש או אחר השבת שגם הוא נולד בשבת כמו שיתבאר ולהכי כשהתנה הרמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' ניתן שבת לדחות אצלו לא כ' לשון הגמרא שקדם ומל של שבת בע"ש משום דהאי לישנא משמע שנתחלפו וטעה שסבור על התינוק של שבת שנולד בע"ש ועל התינוק של ע"ש הי' סבור שנולד בשבת כמו שכ' רש"י ז"ל להדיא בכריתות (דף יט ע"ב) ד"ה תינוקות דמיירי שנתכוין למול את זה ומל את זה ובפסחים (דף עב) ובנתחלפו הא פטור מטעם מתעסק וכיון דלא מיירי בנתחלפו אלא בטעות שטעה שגם הוא נולד בשבת כתב הרמז"ל שמל שניהם שבזה ניתן שבת לדחות אצלו התינוק שנולד בשבת ופטור אף על התינוק שנולד בע"ש מפני שטעה בדבר מצוה שהרי היה לו תינוק למול ולהכי מסיים שאם לא היה תינוק למול בשבת ומל חייב ולא כתב שמל של שבת בע"ש דבזה פטור מטעם מתעסק והש"ס בכריתות דפריך לשמואל דפוטר מתעסק ממשנה דהי' לו שני תינוקות ולא מוקי לה בהי' לו טעות שסבור שגם התינוק שנולד אחר השבת נולד בשבת דלא הוי מתעסק הוא נמי מהאי טעמא דהא לכאורה תמוה דהא חזינן דהש"ס מייתי לשון המשנה דשבת בפלוגתא דר"א ור"י בהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ובמתניתין דידן במס' שבת קתני דפליגי בהי' לו אחד למול בע"ש כדאיתא שם ולמה לא הביא ר"נ לשון המשנה השנוי' אצלינו לזה נראה דקושיית רבא הוא מברייתא דר' חייא ששנה ר"מ דפלוגתייהו בהי' לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ונקט הך ברייתא לעיקר כמו שהעתיק גם הרמב"ם ז"ל הך דינא דתינוקות כברייתא דר"ח וכמו שפירש דבריו הכ"מ ז"ל כיון דר' ינאי ור"א ורב כהנא שקלו וטרו אליבא דהך ברייתא הילכתא היא והכי בעינן לשנות גם בלשון המשנה פלוגתא דר"י ור"א. וכהך סוגיא מצינו בסוכה (דף כג) דקתני מעשה כשנתנו לריב"ז לטעום התבשיל ואמר העלום לסוכה ומפרש הגמרא שמחמיר על עצמו היה וביומא (דף עט) מייתי לשון המשנה לא מפני שהלכה כך אלא שמחמיר על עצמו היה אף על גב דלא קתני הכי במתניתין מייתי לה בלשון המשנה משום דהש"ס בסוכה מפרש הכי ולא פריך ממשנתינו עצמה משום דאיכא לאוקמי דמיירי בלא נתחלפו התינוקות רק בטעה שסבור שגם זה התינוק נולד בשבת אבל מברייתא דר"ח פריך שפיר דלישנא דקדם ומל לא שייך אלא בנתחלפו כמו שבארנו דמחמת שהי' סבור למול את התינוק של ע"ש בשבת שנולד לפי טעותו בשבת מחמת זה קדם ומל את של שבת בע"ש שהי' סבור שזהו הנולד בע"ש וה"ה דהוי מצי להקשות מבבא דמחייב במל של ערב שבת בשבת הא הוי מתעסק אלא משום דלא קתני בהדיא הכי במתניתין מקשי מדיוקא דל"ל לר"י למפטר