עונג יום טוב סט

בפסחים קאמר אמתניתין דשחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ומשכח שם תיקון להוציאו מידי אבה"ח וכתבו התוס' דקושיית הש"ס הוא לר' יוחנן דסובר דגם לר"ש דמחייב מקב"ח מ"מ בעי תיקון קצת אבל לא בעי הש"ס לשנויי מתניתין אליבא דר' יהודה דסובר מקלקל בחבורה פטור דהא ודאי דמתניתין לא אתיא כר"י דהא קתני במתניתין ושאר זבחים ששחטן לשם פסח אם אינו ראויין חייב וזה הוי מתעסק ששחט שאר זבחים וסבור שהוא פסח ולר' יהודה דמקב"ח פטור מתעסק נמי פטור אע"כ דמתניתין אתי כר"ש דמחייב מקב"ח ולהכי מתעסק נמי חייב והש"ס דקאמר לדברי האומר מקב"ח פטור היינו ר' יוחנן אליבא דר"ש דבעי תיקון קצת עי"ש בתוס' שביארו כ"ז וא"כ מוכח מזה דהא דמדמי הש"ס דכריתות מתעסק למקלקל היינו למקלקל שיש בו תיקון קצת דליכא למימר דמתעסק דמי למקלקל גמור א"כ אמאי מחייב בשוחט אינן ראוין לשם פסח הא הוי מתעסק ואף דמקב"ח סובר דחייב מ"מ הא במקלקל גמור מודה דפטור א"ו דמתעסק דומה למקב"ח שיש בו תיקון קצת וכיון דמחייב במקלקל שיש בו תיקון קצת מחייב נמי במתעסק וא"כ ודאי דיש מקום לומר דכיון דמש"כ התוס' דמקלקל לית בי' שום איסור היינו במקלקל גמור אבל מקלקל שיש בו תיקון קצת יש בו איסור מלאכה וה"ה מתעסק דדמי למקלקל שיש בו תקון קצת יש בו איסור מלאכה והכי משמע לי ממימרא דרבה (ב"ק דף כ"ו) דקאמר היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר בה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב כו' לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה כו' הכיר בה ושכחה ועמד ונפלה לענין נזקין חייב לענין שבת פטור כו' נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' לענין נזקין חייב לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן כו' והנה שינה רבה בלשונו דבלא הכיר בה אמר לענין שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה ואח"כ בהכיר בה ושכחה אמר סתם לענין שבת פטור משמע דהא נמי מהאי טעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה ובנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע אמר מלאכת מחשבת בעינן ולא אמר כדאמר מעיקרא מלאכת מחשבת אסרה תורה מזה נראה בעליל דבתרתי בבי קמייתא בלא הכיר בה או בהכיר בה ושכח ועמד ונפל אמר מלאכת מחשבת אסרה דבזה שלא הכיר או הכיר ושכח ליכא איסור מלאכה מן התורה כלל כיון שלא כיון לעשות שום דבר ונעשה הכל מאיליו אבל בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע שעשה דבר בידים אף שלא כיון למלאכה מ"מ איסור מלאכה איכא רק דלענין חטאת פטור דמלאכת מחשבת בעינן לענין חטאת: אבל לא אמר מלאכת מחשבת אסרה תורה דמזה הוי משמע דליכא איסור תורה בנתכוין לזרוק שתים וזרק ארבע ובאמת איכא איסור מלאכה מן התורה רק דחטאת ליכא ובזה מיושב מה שהקשו התוס' והרשב"א ז"ל בשבת (דף י"א) אמתניתין דלא יצא החייט במחטו שמא ישכח ויצא וז"ל אליבא דרבא דאמר לא גזרינן גזירה לגזירה אין לפרש שמא ישכח המחט דאפילו יצא ליכא איסור דאורייתא כדאיתא (בפ"ב דב"ק) הכיר בה ושכחה לענין שבת פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח את המחט להצניעו עד שיהא שבת ולבסוף שיזכור את המחט ישכח את השבת ויצא עכ"ל וכן הרשב"א בחידושיו הקשה מהא דרבה לרבא ולפמש"כ א"ש דדוקא גבי אבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפלה דלא עביד מעשה כלל והאבן נופל מאיליו בזה אמר רבה דליכא איסור תורה דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל היכא דעביד מעשה אף שלא נתכוין לדבר שהוא מלאכה שאסור בשבת מ"מ איסור שבת איכא אף מן התורה שהרי נעשה מלאכת שבת מאיליה ולהכי גבי חייט גזרינן שלא יצא במחטו שמא ישכח ויצא דנושא אותו בידו או בבגדו ולא דמי לאבן הנופל מחיקו כשהוא עומד: וקצת יש להביא ראי' ג"כ דכל מלאכת שבת אף במתעסק או במתכוין לזה ועשה באחר מיקרי נעשה איסור כמו שוגג דשבת מהא דאמר בשבת (דף ד) היתה ידו מלאה פירות והוציאה לחוץ תני חדא מותר להחזירה ותני חדא דאסור להחזירה ומשני כאן מבעוד יום כאן משחשיכה מבעוד יום דלא עביד איסורא לא קנסוהו רבנן משחשיכה דעבד איסורא קנסוהו רבנן שלא להחזירה ומיירי שם בשוגג כיון דהש"ס בעי לשנויי הא דלא קנסוהו רבנן שלא להחזירה מיירי בדלא עביד איסורא ל"ל לאוקמי מבעוד יום שזהו דוחק דמיירי שהוציא מבעו"י וחשכה עליו לוקמי שהוציא בשבת גופא רק שהי' בדרך מתעסק ולא כיון להוציא או שסבור שהם פירות אחרים (כדאמרינן בכריתות דמתכוין ללקוט תאנים וליקט ענבים פטור מטעם דלא הוי מלאכת מחשבת) וכיון דבמתעסק לא עביד שום איסור לא קנסוהו רבנן אבל בשוגג דיש איסור תורה בשגגה אסור להחזירה ומדלא מוקי הש"ס הכי ע"כ דכל מתעסק דמי לשוגג לענין זה דמיקרי עביד איסור כיון דעביד מעשה בגופו ועי"ז נעשה מלאכת שבת ורק לענין חטאת פטריה רחמנא אבל איסור שבת שלא בכוונה איכא ולפי"ז נראה דכמו דמבשל בשבת גזרו שלא יאכל בו ביום ה"ה במבשל בדרך מתעסק נמי לא יאכל בו ביום דלענין איסור שבת לא שני לן בין שוגג למתעסק ומקרי נעשה מלאכת שבת כן נלע"ד: סימן כא ודין מתעסק הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא לבאר מה מיקרי מתעסק דהנה התוס' הקשו על רש"י ז"ל בשבת (דף עג) בפלוגתא דאביי ורבא דאמר התם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר ד"ה פטור לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב ורבא אמר פטור אביי אמר חייב דהא מתכוין לשם חתיכה רבא אמר פטור דהא לא מכוין לחתיכה דאיסורא ופרש"י ז"ל שנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר והקשו התוס' דא"כ שחתך דבר שלא נתכוין לו פטור אפילו לחתוך מחובר זה וחתך מחובר א' כדאיתא בכריתות דנתכוין להדליק נר זה והדליק נר אחר נמי פטור ופירשו הם ז"ל דפלוגתא דאביי ורבא הוא היכא דמתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר שחתך מה שרצה לחתוך רק שהי' סבור שהוא תלוש אבל אם כיון לחפץ זה ונמצא חפץ אחר פטור אפילו כיון לאיסור: ולי נראה דדברי רש"י ז"ל נכונים מאוד למעיין שם בסוגיא דכריתות (דף יט ע"ב) שכתב שם רש"י ז"ל ד"ה אפילו וז"ל אע"ג דאביי ורבא לא פטרי אלא במתכוין להתירא כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי' מתעסק באיסור פטר מדנקטה הש"ס למלתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו עכ"ל והיינו דסובר רש"י ז"ל דאביי ורבא לא פטרי אלא במתכוין לעשות היתר ומשום דכתיב אשר חטא בה דהיינו שיתכוין לעשות דבר שהוא חטא ופטרי במתכוין לעשות דבר שהוא היתר אבל במתכוין לחפץ איסור חייב אעפ"י שלא נתכוין לחפץ זה ושמואל פוטר מטעם מלאכת מחשבת אפילו נתכוין לעשות דבר שהוא איסור רק שעשה הדבר בחפץ אחר שלא כיון לעשות בו וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דאביי ורבא מיירי בנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר א' דבזה פליגי אביי ורבא ורבא פוטר דאילו נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר א' חייב לדידהו דהא דווקא שמואל פוטר במתכוין לאיסור זה ועלה בידו דבר אחר כגון מתכוין למחובר זה וחתך מחובר א' אבל אביי ורבא לא פטרי בכה"ג ולא פטרי אלא במתכוין לתלוש זה וחתך מחובר א' ודברי רש"י ז"ל בכאן מכוונים למ"ש בכריתות שם בסוגיא ונראה מזה דרש"י ז"ל סובר דדוקא בנתכוין לתלוש זה וחתך מחובר א' בזה פטרי אביי ורבא דמיקרי לדידהו מתעסק אבל מכוין לתלוש זה ונמצא שהוא מחובר שכתבו התוס' זה לא מיקרי כלל