עונג יום טוב ו

קרבנות החג לקרבן תודה מפני שבחג אנו שמחים בלולב ואתרוג ובוטחים שיצאנו בדימוס מלפני הקב"ה ביום הדין כמ"ש שם במדרש כיון שישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידם אנו יודעים דישראל אינון נצחייא ושם במדרש תכתב זאת לדור אחרון שהקב"ה מקבל את השבים, ועם נברא יהלל יה שהקב"ה בורא אותן בריה חדשה ובירושלמי דר"ה ובמדרש רבה אמרינן בכל הקרבנות כתיב והקרבתם ובר"ה כתיב ועשיתם עולה מעלה אני עליכם כאלו היום הזה נעשיתם לפני הרי שאנו חושבין אחר ר"ה ויוהכ"פ כאלו היום נעשינו מחמת שעשה עמנו השי"ת ניסים לא כגמול ידינו ושם נפשינו בחיים ואנו מקריבים בחג הסוכות הקרבנות ונקראים הקרבנות תודה כמו הארבעה שצריכים להודות על הנס שנעשה להם. ויובן בזה מה שאנו מקריבים בסוכות שבעים פרים על שבעים אומות למה זה נבחר החג הזה להקריב בו קרבן עבור האומות יותר מכל המועדים אבל לפי דברינו הטעם בזה נכון כי אחרי שכל קרבנות החג נקראים תודה על אשר שם נפשינו בחיים ובארנו לעיל דעיקר קרבן תודה הוא על אשר נשאר על מצב הנכבד הזה לעשות רצון קונו בבחירתו החפשית על כן אנו מקריבים שבעים פרים בעד ע' אומות להגן גם עליהם אף כי נמצאו עוד עמים רבים אשר אינם מכירים את בוראם וילכו אחרי התוהו וההבל כי כמו שגזרה חכמתו יתברך להשריש בנפש האדם כח המסיתו והמדיחו מדרכי החיים הנצחים ללכת ארחות עקלקלות כאשר אמר הכתוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואחז"ל (קידושין ל"א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וידע איניש בנפשו את כל זאת והוא למען הרם קרן עבודת המתגבר על יצרו ברצונו ודעתו הנכונה ובחירתו החפשית ואם לא הי' בו כח המחטיאו ומדיחו הרי אין עבודתו בבחירה כ"א בהכרח וכמו כן האנשים המריעים ומשחיתים את מעשיהם המה למכשול ולאבן נגף לישרי לב בראותם הצלחתם כמ"ש דוד המע"ה תהלים ע"ג) ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם וכאשר הישרים בלבותם מתגברים על יצרם ולא יקנאו בשלום רשעים תגדל עבודתם ויהא בחירתם שלמה על כן באו הקרבנות בעת שהם בגדר תודה על אשר הושם נפשינו בחיים להקריב גם על כל מין האנושי אשר ע"פ תבל אף על אותם שלא בחרו בחיים האמיתים כי באמצעותם יושלם בחירת האנשים המשלימים נפשותם לבחור בחיים ותוגדל ותתנשא עבודתם כי לא פנו אל רהבים ושטי כזב וזה שאמר הכתוב (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר ב"י ופירש רש"י ז"ל בשביל מספר בני ישראל ולדברינו יש לפרש כוונת הכתוב שהציב גבולות עמים למען הגדיל עבודת הישרים בבחרם בחיים האמיתים: (ד) וזה שאמר הושע הנביא (י"ד י') כי ישרים דרכי ד' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כי מצינו שפירשו חז"ל (ברכות דף ז') במה שאמר מרע"ה הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה וכו' ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו. וע"ז אמר כי ישרים דרכי ה' במה שאנו רואין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, צדיקים ילכו בם, היינו שמענין זה גופא שרואין שלות רשעים ויסורי הצדיקים ילכו בדרכם הנכונה אשר אחזו בו ומזה גופא יתחזקו בעבודתם את יוצרם באמרם איך אפשר שהבורא בחכמתו יסד תבל ומלאה לא תחסר כל בה הכל בשביל רשעים כאלו אשר השחיתו התעיבו מעלליהם ומוזרים מעשיהם בעיני כל איש אשר לו עין לראות הלמענם תכונן ארץ למען יינקו מזיו תנובתה אין זאת כי אם כי משפטי ה' צדקו יחדיו ומה שנראה לעינינו משפט מעוות בעוה"ז נחזה בעולם העתיד כי כגמול ידיהם יעשה להם כי יבאו אל המקום אשר הכינו להם כמ"ש דוד המע"ה (תהלים ע"ג) עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם וגו'. הרי צדיקים ילכו בם שמיסורי הצדיקים ושלות רשעים יתחזקו באמונתם להבין מזה כי עוד יש עולם העליון לשלם לאיש כפרי מעלליו, ופושעים יכשלו בם שמזה גופא בראותם דרכי ה' צדיק ורע לו רשע וטוב לו הוא להם למכשול ולאבן נגף ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב או כי יאמרו כי דרכם המקולקלות ישרה בעיניו ויכשלו באותו ענין עצמו שהצדיקים מתישבים ומתחזקים באמונתם ובאמת ישרים דרכי ה' אין בהם עול: (ה) ובזה נראה לבאר לשון המשנה (אבות פ"ג) שאמר דע וכו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון שכבר עמדו ע"ז המפרשים ז"ל לבאר מהו דין ומהו חשבון אבל לפי דברינו הנ"ל יובן כי אחרי שגזרה חכמתו יתברך לכסות מעיני האדם גמול המעשים בעוה"ז למען הסב לבם אחורנית והמה בעצמם יבחרו בטוב ויהא לפעמים צדיק ורע לו רשע וטוב לו. ואיככה יצא מפי עליון משפט מעוקל ח"ו להשביע טובה לנפש רעה ולשפוך בוז על נפש נקי וצדיק לכן היתה עצתו יתברך לזה לתת כח וגבורה למערכת השמים להיות מושלים בקרב תבל בבני חיי ומזוני אשר במזלא תליא מילתא ועי"ז אומר עצתו יתברך תקום אשר לפעמים האיש אשר הרע מעשיו ואין אלהים כל מזמותיו ואף לחברת בני אדם מעשיו מוזרים ואעפ"כ בכל אשר יפנה יצליח באשר כוכב נשפו יאיר עליו והאיש הנלבב אשר לבבו תמים עם אלקים ואנשים לפעמים נפשו ריקה מכל חמדה ואף פגעי הזמן ומצוקותיו ישיגהו בסבת כח מזלו המריע לו. וד' בהיכל קדשו עיניו יחזו עפעפיו יבחנו בני אדם ופירש אחי הרב הגאון המנוח מו"ה משה צבי ז"ל עיניו יחזו מעשי בני אדם ותחבולותם, עפעפיו היינו העפעפים מכסים את העינים ע"ז אמר עפעפי השי"ת מה שמכסה עין השגחתו כאלו אינו משגיח עליהם הוא כי יבחנו בני אדם לראות אם מבוכת הסתר ההשגחה ידיחם מעל ד' או לא אבל עיניו פקוחות על דרכי ב"א ולפעמים גם בימי חלדם יהרס כח מזלם בהתגבר מעשה הרשע למורת רוחו יתברך עד לאין מרפא פתאום יאמר לו לך רד אף אם בשמים קנו וכן יעתר לתפלת הצדיק לחלצו ממצוקותיו המעיקים נפשו נגד תכונת מזלו הרע ולו נתכנו עלילות בהנהגה הזאת ולפעמים יעברו כל ימי חיי הבלו ולא ישונה מצב מערכתו אולם בבוא חליפתו אז יתן דין וחשבון, ודין היינו שדנין אותו לפי מעשיו ופרי מעלליו וחשבון מיקרי מה שמחשבין את אשר הגיע אליו בימי חייו אם זרחה עליו שמש הצלחתו אעפ"י שלא הי' כדאי והגון לכך ישולם פרי מעלליו אשר הכין לו שמה בעולם העליון או אם סבבוהו רעות רבות וצרות מפגעי הזמן כפי אשר הראו עליו מערכתו השפלה והוא בצדקתו חיה ומשפט ד' לא עזב הנה שכרו אתו ופעולתו את ד' להעניקו מהטוב הגנוז לעושי רצונו אשר יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז והנה לזה יקרא דין וחשבון שנדון על פעולת מעשיו ומחשבין מה שקיבל בעולמו ע"י מערכת השמים או ע"י ההשגחה העליונה שהפכה עליו סדר המערכה לטב ולמוטב: (ו) ומכל זה מבואר שכל אלה דברים אשר גזרה חכמתו יתב' שמו להעריך בעולמו ענינים המסיבים לבו אחורנית והוא בבחירתו החפשית יבחור בטוב ואז יקרא לו ירא את ד' כי אך מיראתו ממנו לא פנה אל רהב יצרו המתגבר עליו בכל יום ובזה בארנו מאמר המדרש פ' בשלח ע"פ ויאמר משה אל יהושע למה ליהושע, אמר לו זקנך אמר את האלהים אני ירא, ובזה כתיב ולא ירא אלהים יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים ע"כ ולפי דרכנו כונת המדרש ע"פ מה דאמרינן בסנהדרין (ד' כ') שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להן מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק הוי אומר להעמיד להן מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ד' למלך עכ"ל הגמרא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' מלכים והביא ראי'