עונג יום טוב סז

להזות גם האידנא וכן גבי כהן שהוסיף ברכה אחר שגמר כל ברכותיו דאי מתרמי ליה ציבורא אחרינא מצי לברך להכי מיקרי גם השתא בזמנו אבל תפילין כיון שכבר לא היו עליו בתחלת הלילה שוב לא מצי ללבשן כל הלילה ומקרי שלא בזמנו ולא עבר אב"ת בלא כוונה מ"מ נראה דגם זה מיקרי בזמנו כיון דלגבי מאן דלא חלץ מששקעה החמה עליו רשאי להחזיקן עליו ולכוון לשם מצוה אע"ג דלהאי גברא שלא היה עליו בתחילת הלילה שוב לא מצי להניחן. מ"מ הזמן הזה משכחת ביה מצות תפילין דהא גבי ברכה דכהן נמי מי לא משכחת שאין שהות עוד ביום להתחיל ולהגיע לברכת כהנים ולברך ציבורא אחרינא וכן גבי בכור מי לא עסקינן שאין שהות עוד ביום לשחוט בכור ולזרוק הדם ואפ"ה אמר ר' יהושע כשאתה נותן במתן ד' אתה עובר אב"ת. וע"כ משום דכיון דמשכחת לפעמים גם בהאי זימנא המצוה מיקרי בזמנו אע"ג דלהאי גברא בהאי מעשה לא משכחת לה. וה"נ גבי שבת ולילה כיון דאי הוי עליו התפילין מבעו"י רשאי להחזיקן עליו לשם מצוה מקרי בזמנו: ואף שהתוס' כתבו בעירובין (דף צ"ו) גבי נשים שאינן מצוות במ"ע מיקרי שלא בזמנו אי לבשי תפילין וציצית אלמא דמגברי לנשי מיקרי שלא בזמנו מ"מ היינו דווקא גברי ונשי דנשים עם בפ"ע הם אבל מגברא לגברא כיון דבמאן דלביש מבעו"י מקרי זמנו לגבי מאן דלא לביש תפילין מבע"י נמי מקרי זמנו ועובר אב"ת אם לובש שנים ושפיר פסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דמכניסן זוג זוג כיון דקיי"ל כר' יעקב וחכמים דבעודן עליו מבעו"י מותרין להיות עליו כל היום מה"ת: ואין להקשות לפ"ז אמאי פסק הרמב"ם דמכניסן זוג זוג נהי דאזהרה דושמרת ליכא כשמניח לשומרן בלילה או בשבת מ"מ הא איכא נמי ב"ת בזוג אחד וכיון דבארנו דמיקרי בזמנו משום שאם היו עליו מבעו"י רשאי להחזיקן עליו אף לשם מצוה הא בזמנו לא בעי כוונה וכמו שאסור שנים שנים משום ב"ת ה"נ איכא ב"ת בזוג אחד וא"כ אמאי רשאי להכניסם זוג זוג הא עבר אב"ת. א"ו דזה מיקרי שלא בזמנו משום שאם לא היו עליו מבעו"י אסור להניחן מיקרי שלא בזמנו ולהכי רשאי ללובשן ולשמרן ולא עבר אב"ת דשלא בזמנו לא עבר אב"ת וא"כ ב' נמי לישתרו כיון דהוי שלא בזמנו דז"א דנ"ל דכיון דאיכא קרא מיוחד אהנחת לילה ושויו"ט דכתיב ושמרת וגו' מימים ימימה אם הניחן בלילה או בשויו"ט ליכא ב"ת רק עבר אאזהרה דושמרת ולא אב"ת דלא שייך לשון הוספה כיון דאזהר קרא ע"ז באזהרה מיוחדת [אף דבעירובין קאמר התם אהך אוקימתא דבעי לאוקמי דכ"ע שבת לאו ז"ת ובלעבור שלא בזמנו קמיפלגי דת"ק סבר לא בעי כוונה ופריך א"ה זוג אחד נמי לא והיינו משום דעבר אב"ת הרי דבזוג אחד למ"ד לז"ת נמי איכא ב"ת התם קאי לר"ע דפוטר שבוי"ט מוהיה לאות על ידך דמהאי קרא ליכא ללמוד איסורא בשויו"ט כמו שכתבו הפוסקים רק פטורא בעלמא להכי שייך ב"ת כיון שפטור מדבר ועושהו עובר אב"ת אבל לריה"ג דדריש ושמרת אלילה ושבויו"ט דאיכא אזהרה מיוחדת לשבת ולילה אין בזה גדר ב"ת רק אזהרה דושמרת] וכיון דלשומרן ליכא אזהרה דושמרת ב"ת נמי ליכא דבמאי דכתב קרא להזהיר להניח תפילין בלילה ובשבת ויו"ט מפקינן מצות תפילין מאיסור ב"ת דאם הי' בזה איסור ב"ת לא הי' מפיק קרא מיעוטא דלילה ושבת ויו"ט בלישנא דושמרת שהיא אזהרה כמו לאו אלא הוה כתוב קרא בלישנא אחרינא למעט לילה ושבת ויו"ט דליכא בהו מצוה אם מניח וממילא הוי ידעינן דאיכא בל תוסיף כמו בכל התורה שהזהירה תורה שלא להוסיף על ד"ת ומדאפקי קרא בלשון ושמרת שהוא אזהרה כמו לאו ש"מ דב"ת ליכא בזה דלא שייך ב"ת אלא היכא דליכא איסור רק שמוסיף על ד"ת אבל היכא דאיכא איסור לא שייך הוספה וכיון דליכא ב"ת בזוג אחד כשמניחן בשבת ויו"ט או בלילה למ"ד דדרשינן אזהרת ושמרת ואפקיה רחמנא מאיסור בל תוסיף לאזהרת ושמרת ממילא היכא דמניח לשמרן או במונחין עליו מכבר דאמרינן דאינו עובר על אזהרה דושמרת אינו עובר נמי אבל תוסיף דהא אפקי' רחמנא הנחת תפילין מדין בל תוסיף וגלי קרא דהמניח תפילין בשעה שאינו חייב ליכא בל תוסיף וכ"ז במניח זוג א' דאז ליכא ב"ת רק אזהרת ושמרת דאפקי' קרא מאיסור ב"ת אבל שנים שנים אסור דהא בחול נמי עובר אם לבש שנים אב"ת. לכן בשבת נמי עבר דהא בארנו דלא מיקרי שלא בזמנו כיון שאם מונחים מכבר רשאי להיות מונחים עליו לשם מצוה. ומיושבים היטב דברי הרמב"ם ז"ל: ואין להקשות אמאי לא יכניסם שנים שנים להר"מ ז"ל כיון דפסק כריה"ג ושבת אסור בהנחת תפילין מקאר דושמרת וכמ"ש השא"ר (בסי' מ"א) אליבא דהר"מ ז"ל א"כ הא דשרינן להכניס זוג א' הוא משום דסבר דלשמרן שרי להניח לכתחילה א"כ אמאי אסור להכניס שנים שנים משום ב"ת הא כיון דמכוון בהדיא לשמרן הרי מכוון שלא לשם מצוה והר"ן ז"ל בר"ה כתב בשם רבינו שמואל דבכיון בהדיא שלא לצאת לכ"ע לא יצא ופשיטא דכ"ש לענין ב"ת דאינו עובר אב"ת במכוון שלא לצאת וא"כ אמאי אסור שנים שנים ובמשנה דקאסר ת"ק שנים שנים משום ב"ת אתי שפיר דסובר דבשבת ליכא איסורא בתפילין ולובש זוג אחד לשם מצות תפילין אבל שנים שנים אסור משום ב"ת אבל להר"מ הא לשם תפילין אסור משום ושמרת אפילו זוג א' וע"כ הא דשרינן זוג אחד היינו במכוון לשמרם וא"כ בשנים נמי ליכא ב"ת ואפשר ליישב דהר"מ ז"ל סובר דלענין מצות למ"ד מצות א"צ כוונה יוצא אפילו כיון שלא לצאת כדעת הר"ן בר"ה (דף כ"ט) וממילא לענין ב"ת בזמנו דלא בעי כוונה עובר במכוון שלא לצאת: ועוד אפשר לומר אפילו אם נימא דמכוון שלא לצאת ליכא ב"ת מ"מ הכא גזרינן שמא אחר שיניחן לשמרן ישכח אח"כ ויכוין לשם מצוה ואז יעבור אב"ת אבל בזוג א' אפילו אם יכוין אח"כ לשם מצוה שרי דכמו שאם היו מונחין עליו מבעו"י שרי להחזיקן עליו אף לשם מצוה. ה"נ אם הניחן בתחילה לשמרן ואח"כ כיון לשם מצוה שרי כיון דלא קפיד קרא אלא אתחילת הנחתן שלא יהי' לשם מצוה ולהכי זוג א' שרי לשמרן ולא חיישינן שמא אח"כ יכוין לשם מצוה אבל בשנים חיישינן שמא ישכח אח"כ ויכוין לשם מצוה ועבר אב"ת: ודע דלכאורה יש להקשות ע"ד רבינו שמואל שהביא הר"ן דבמכוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא מהא דאמרינן בקידושין (דף ל"ט) ובחולין (דף קמ"ב) ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה שבתורה שאין תחיית המתים תלוי' בה בכיבוד או"א כתיב למען ייטב לך והארכת ימים ובשילוח הקן כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך הרי שאמר לו אביו להביא גוזלות ועלה לבירה ונטל את האם ושלח את הבנים ונפל מן הגג ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו ש"ז אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך ודלמא לא הוי הכי ר' יעקב מעשה חזא ודלמא מהרהר בעבירה הוי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר בע"ג הוי כו' דכתיב למען תפוש את ישראל בלבם כו' וקשה לימא דלמא חישב בלבו שאינו עושה הדבר לשם מצוה אלא להנאת אביו וכן בשילוח הקן חישב בלבו בהדיא שאינו עושה לשם מצוה אלא למדת הרחמנות כדאמרינן בברכות אתה חסת על קן ציפור וכשמכוון בפירוש שלא לשם מצוה אין כאן מצוה כלל א"ו דאף שמחשב שלא לשם מצוה נמי הוי מצוה ושפיר הוכיח ר' יעקב מזה דמתן שכרן של מצות בעוה"ב הוא (ועיין ברמב"ם ז"ל שכ' (בהלכות מלכים) גבי ב"נ שקיים שבע מצות מפני שדעתו נוטה לזה ולא לשם מצות בוראו אינו מחסידי אוה"ע אלא מחכמיהם דמשמע שכל העושה שלא לשם מצוה אין בזה סרך מצוה ואפשר לומר דדוקא בב"נ אמרינן הכי ולא בישראל: וכה"ג מפלגינן (בפ"ק דר"ה) לענין סלע זו לצדקה בשביל