עונג יום טוב סג

והמוכר נוטלה לחלוטין והרי הוא שלו לעולם דלכתחילה לא נמכרה לצמיתות בזמן שהיובל נוהג אבל לחזרת אחין אם רצה אחד מן האחין ליטול חלק אחיו ולתת לאחיו חלקו מחזירין זה לזה ומחליפין חלקם ביובל ואם כל אחד מהם רוצה בחלקו ואינו רוצה להחליף החלקים ודאי דאין חובה עליהם להחליף ומותרים כ"א לעמוד בשלו דעל איזה זמן יחול החוב על שנת היובל עצמה הא שנה זו כל השדות הפקר ואחר עבור שנת היובל הא יכולים להסכים שתהא החלוקה כדמעיקרא ודווקא אם אחד מהם רוצה להחליף החלקים מחליף אבל כששניהם מסכימים שלא להחליף הרשות בידם ומתקיימא מצות יובל מאליה במה שפקע רשות כ"א מהם מחלקו לענין שאם חבירו רוצה יכול לכופו להחליף החלקים ואף אם אין מחליפים נמי מתקיימא מצות יובל תדע דהא רש"י בגיטין (דף כה) מפרש מחזירין זה לזה ביובל משום מצות יובל והדר שקלי כדמעיקרא עכ"ל משמע בהדיא דכ"א זוכה אחר היובל בחלקו כמו שעלה לו הגורל בחלוקה ראשונה דאהני ליה גורל הראשון גם אחר היובל אלמא דמקיימא מצות יובל במה שפקע כחו ורשותו מחלקו אף שחלקו נשאר אצלו לעולם ולהכי קרי ליה קנין פירות כיון דפקע כחו ורשותו בשנה זו מחלקו ולהכי אמר דלר"י לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון אע"ג דמי שהיה לו שדה בירושה א"צ להחזירה לשום אדם אם אין האחין שחלקו עמו קיימים ורוצים לבטל החלוקה הראשונה דאי משום דורות הראשונים שאינם לפנינו לא איכפת לן כיון דאין תובע לפנינו לבטל החלוקה ממילא הוא נשאר בחלקו ומתקיימא מצות יובל מעצמה במה שפקע כחו מאליו והיא אינה ברשותו ואחר היובל נשאר בחלקו שהרי לא תבע ממנו שום אדם להחליף החלקים זהו חזרה דיורשים אבל חזרה דלוקח חוזר לגמרי למוכר ואחר היובל נשארת ביד מוכר לעולם ואם הלוקח כובשה ת"י ביטל מצות יובל וגזל קרקע מהמוכר וחזרת לוקח למוכר לא משכחת שיומשך מיובל זה ליובל שלפניו דהא מיד שפגע יובל הראשון של המכירה חוזרת לחלוטין למוכר ומ"ש הר"מ שראובן שמכר לשמעון ושמעון ללוי הכל חוזר לראשון לא משכחת אלא ביובל אחד שאם הי' כל המכירות ביובל אחד חוזר לראשון אבל מיובל זה ליובל שלפניו לא משכחת לה דכיון שחזרה חזרה לחלוטין והש"ס דקאמר בגיטין (דף מח) לא משכחת דמייתי בכורים לר"י אלא חד ב"ח עד יהושע בן נון הרי דצריכין לחשוב עד יהושע בן נון הוא בחלוקת יורשים דהתם אם בכמה דורות שלפניו היו חלוקות שני אחין נמי מיקרי קנין פירות דאף דכל אחד נשאר בחלקו ולא כפו זא"ז להחליף החלקים מ"מ אלו היה רוצה כעת להחליף החלקים ביובל זה יכול לכוף לזה א"כ מיקרי קנין פירות אף אם אין מי שיתבענו להחליף ולא משכחת לה אלא בחד בר חד עד יהושע בן נון ואחרי הדברים האלה מה הואיל כבודו במה שחידש דלר"י דמחזירין זה לזה לא נתבטל מצות יובל בירושת הבעל משום דבלא"ה מחזירין זה לזה הא חזרה דירושה הוא רק אם יש לפנינו מי שתובע להחליף החלקים הא לאו הכי כ"א נשאר בחלקו ומדורות שעברו הלא אין מי שיתבע וירושת הבעל מדין תורה צריכה להחזיר לגמרי ליורשי האשה ותשאר לחלוטין ביד קרובי האשה ואם הבעל כובשה ת"י מבטל מצות יובל וגוזל הקרקע וצ"ל לשיטת הר"מ ע"כ דזה מיקרי שוא"ת ויש כח ביד ב"ד לתקן זה א"כ הדק"ל אמאי לא אמר רב ג"כ דירושת הבעל דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ובמק"א הארכנו ליישב קושיא זו באופן אחר: ובזה מיושב מה שהקשה כבודו בהא דאמרינן בב"מ המוכר שדהו לששים שנה אינו חוזר ביובל והקשה כבודו דמהיכן היה לו השדה למוכר אם לקחה מאחר צריכה לחזור להמוכר הראשון ואם ירשה הא הר"מ ז"ל פסק האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ולא משכחת אלא בחד בר חד עד יהושע בן נון ולפמש"כ לק"מ דמשכחת לה שפיר בירושה ונהי דצריכה לחזור לשאר האחין של מוכר מ"מ אם אין האחין של מוכר מקפידין וערב עליהם חלקם ומניחים השדה הזו ביד אחיהם המוכר אין המוכר יכול להוציא מיד הלוקח מטעם חזרה ביובל כיון שנמכרה לס' שנה ואינה נצמתת בלא יובל וא"כ כל שדות ארץ ישראל שירש כל אחד מאבותיו א"צ לחזור ביובל אם רוצים לעמוד בחלקם ולהכי א"א לאמר כדברי כבודו דאף דירושת הבעל דרבנן אפ"ה אינה חוזרת ביובל דאכתי הוי עקירת דבר מן התורה דמדאורייתא חוזר והם תיקנו שלא יחזור כ"ז נלע"ד: סימן יז על דבר שאלתו שבקהלתו סתרו הבהכנ"ס הישנה ובונים על מקום זה בהכנ"ס חדשה מחמת שיש כמה בע"ב שאין להם מקום להתפלל בבית הכנסת הישנה ובתחילה מיחו רוב בע"ב שהיו להם מקומות בבהכנ"ס הישנה וצעקו שלא יניחו לסתור הבהכנ"ס כי יכולה לעמוד עד מאה שנים בתקון קצת ואח"כ נתפתו המוחים להתרצות לזה יען כי יבנו מחדש בכל פאר והידור וגם יעשו באופן שיכולים להסיק בחורף להתפלל שם בקביעות ונתרצו ליתן ערך חלק ששית משווי המקום. ועתה רוצים הבונים שיתנו להם לכה"פ מחצה ההוצאות ורצונם לידע דעתי בזה עפ"י דין: תשובה הנה מש"כ לטעון בעד בעלי הבונים שיכולין לסתור ביהכנ"ס הישנה בע"כ של בעלי מקומות כדי שיהא מקום להתפלל לכולם דהא כופין בני העיר זא"ז לבנות בהכנ"ס ואפילו במקום שיש לרובן מקום להתפלל כמ"ש הצ"צ בשם הב"י בשם הר"י דאפילו מיעוטן יכולין לכוף את המרובין ואפי' היכא שאין כולם צריכים עכ"ל הצ"צ (בסי' צ"ד): לענ"ד ז"א דאף דתניא בתוספתא דכופין בני העיר זא"ז לבנות בהכנ"ס מיהו זה דווקא כשאין לכולם בהכנ"ס להתפלל וכן אם יש בהכנ"ס המחזיק רוב בני העיר והמיעוט נשארו בלי מקום תפלה יש לכוף זא"ז לבנות בהכנ"ס המחזיק את כולם דמאי חזית שאלו יהא להם מקום להתפלל ואלו לא יהא להם מקום להתפלל וכ"ז בימיהם שהיו הבתי כנסיות ובתי מדרשות בנוים מקופת הקהל ואין לאחד מהם יתרון על חבירו בשום דבר ולא היה לשום אחד מקום מיוחד שיהא שלו לגמרי למכור ולהשכיר ולהוריש לבניו ונהגו כי הא דתניא (בפ"ג דמגילה) כיצד היו יושבים זקנים יושבין כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש שנאמר ותקהל העדה פתח אה"מ כו' עיי"ש ולא הי' לשום אחד מקום מיוחד שיהא שלו לגמרי רק שהבהכנ"ס היה משל ציבור והיה עומדין כ"א לפי מעלתו אבל בזמה"ז שבונין בהכנ"ס ומוכרין לכל אחד מקום שיהא שלו לגמרי למכור ולהוריש לבניו אם למקצתם יש מקומות שקנו בממונם מהיכי תיתי יכופו אותם שאין להם מקומות שיתנו להם הני שיש להם מקומות להוצאת הבנין אתמהה הלא הבהכ"נ שיבנו מחדש ימכר ג"כ לבעלי מקומות להיות שלהם למכור ולהוריש ואיך נחייב את אלו לעשות אחוזת נחלה לאחרים ואי משום העניים שאין להם מקומות מיוחדים. והבהכנ"ס הישנה אינו מחזיק כל עניי העיר הבאים בתוכם להתפלל הלא בני בהכנ"ס הישנה יאמרו להם הבהכנ"ס שלנו מחזיק מעט עניים ואתם בנו לכם ג"כ בהכנ"ס משלכם ויעמדו העניים גם בבהכנ"ס שלכם וא"כ ודאי דאין יכולין לכוף את בני בהכנ"ס הישנה ליתן להם על הוצאות הבנין ודברי הצ"צ (בסימן צ"ד) תמוהין בזה דמה שהביא ראיה ממהר"י מינץ שהביא הרב בהג"ה בחוה"מ (ס' קס"ג) וז"ל כל צורכי העיר אע"פ שאין מקצתן צריכין כגון בית חתנות או