עונג יום טוב ה

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל (א) כתיב וכי תזבחו זבח תודה לד' לרצונכם תזבחו ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו עד בוקר אני ה' וגו' ועשיתם אותם אני ד' ולא תחללו את שם קדשי אני ד'. הכתוב הזה צריך ביאור מה שצוה בתודה שיזבחו לרצונם הלא בכל הקרבנות כולם נצטווינו להקריב ברצון כדכתיב בפ' ויקרא לרצונו יקריב אותו ומדוע יחד בתודה אזהרה דלרצונכם תזבחו ועוד שהזכיר שני פעמים אני ה' לענין כלל המצות ובינתים אמר ולא תחללו את שם קדשי תרתי למה לי אבל הנראה בכוונת הכתוב עפ"י מה שביאר המהרי"ט פסוק אנה ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי לך אזבח זבח תודה ובשם ה' אקרא אמר בתפלתו כי אף שהוא עבד ה' בן אמתו יליד ביתו ולא מקנת כספו כי הוא אביך עשך ויכוננך וברא אותנו יש מאין וכל כחות הגוף והנפש הנמצאים בנו הלא הוא יתברך אשר נתן לנו וכל קיומם כל ימי היותינו על האדמה אך ממנו יתברך כאמור ואתה מחיה את כולם. ובדין הי' שלא נוכל לעשות גדולה או קטנה נגד רצון הבורא יתברך כי איך נרום יד ורגל לפעול פעולה המתנגדת לרצונו אחרי שכל כחות ותנועות האברים שבנו וחיותם הוא מרצונו והתנועה הזאת היא נגד רצונו אולם זאת היא ממפלאות תמים דעים לתת לנו כח לעשות נגד רצונו בכדי שתהי' לנו לצדקה כי נשמור לעשות כל אשר ציונו וזה שאמר פתחת למוסרי. שאני אסור בעבותות רצונך לבלתי סור מהם ימין ושמאל מחמת שרצונך הוא כל חיות וכחות נפשי ואתה פתחת מוסרות האלו ונתת לי כח לעשות נגד רצונך וע"כ אמר לך אזבח זבח תודה ובשם ד' אקרא שעל ענין זה אזבח זבח תודה שקרבן תודה הוא לשון הודאה ואין ענין הודאה נופל אלא על מה שאדם יכול לכפור ומודה בו זה נקרא הודאה אבל מה שאינו יכול לכפור לא מיקרי הודאה כמבואר בחוה"מ (ס' פ"ז) לענין מודה במקצת ולזה אמר אחרי שפתחת למוסרי לעשות נגד רצונך לכן לא כן אנכי רק אזבח לך זבח תודה ובשם ה' אקרא להודות כי הכל ממך עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ע"כ דברי המהרי"ט ז"ל וזה שאמר הכתוב וכי תזבחו זבח תודה לרצונכם תזבחו שהתודה בא על הנס שניצל האדם ממות לחיים והוא נותן שבח להשי"ת על אשר נפדה מרדת שחת כאשר קרה לו אחד מהד' דברים שצריכין להודות ולא תהא תודתו על אשר נשאר בחיים להתענג מזיו הבלי העולם הזה וחמודותיו. כ"א על שנשאר בחיים לעבוד את יוצרו ברצונו ובבחירתו כאשר יש בכחו לסור מדרכי ה' והוא בוחר בעבודתו ית"ש ברצונו ודעתו הנכונה וזהו כוונת הכתוב במ"ש לרצונכם תזבחו. וכאמרם ז"ל (באבות פ"ד) יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ומה שאמר הכתוב אני ה' ולא תחללו את שם קדשי אני ה' לדעתי בא לרמז בזה על המזמור שאמר דוד המע"ה על קרבן תודה (תהלים ק') דעו כי ד' וגו' הוא עשנו ולא אנחנו דפליגי ר"י ור"נ (מד"ר סדר ויחי חד אמר לא אנחנו עשינו את עצמינו וח"א ולו אנו משלימין את נפשותינו שהקרי והכתיב שניהם אמת שהוא עשנו ולא אנחנו עשינו את עצמינו שקאי על תחלת הוויתינו שהוא ממנו יתברך והקרי ולו אנו משלימין את נפשותינו שתכלית כל הברואים להשלים נפשו אליו כדכתיב (ישעי' מ"ה) כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ע"כ אמר שני פעמים אני ה' על התחלת הוויתינו ועל הסוף תכלית הבריאה ובינתים אמר ולא תחללו את שם קדשי דמזה ילפינן (ע"ז כ"ז) דהאדם מחויב למסור עצמו על ג' דברים על קדושת שמו ובא הענין בקרבן תודה להזהירו בשעה שהוא מביא קרבן תודה על חיי נפשו ידע כי יש דברים שצריך למסור נפשו וחיותו מפני ציווי ד' כמו בהני ג' דברים ומסיים אני ה' פעם שנית לאמר על הסוף כי לו אנו משלימין את נפשותינו ע"כ מחויב כל אדם למסור נפשו וחיותו שלא לחלל את שם קדשי ומזה דרשו חז"ל דעל ג' דברים יהרג ואל יעבור: ב יתפרש היטב מ"ש חז"ל (שבת ל"א) אין לו להקב"ה (ב) ובזה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד והכוונה שבאמת העולם השפל הזה אף שאנו רואים בו חכמת פעולותיו הגדולים והנוראים וכחו הגדול אעפ"כ אין ערוך בה לגדולת מעשיו הנראה בעולם הגלגלים ועולם המלאכים ואין להקב"ה בעוה"ז אלא אוצר של יראת שמים שדבר זה לא נמצא אלא בעולם הזה השפל יען כי ענין יראה לא נופל כי אם באופן שרצונו ויכולתו לעשות דבר ומתיירא מפני דבר המפחידו: אבל אם אין בכחו לעשות באופן אחר אין זה בגדר יראה: והנה כל ברואי מעלה בעולם הגלגלים ועולם המלאכים אין בכחם להטות ימין ושמאל מרצונו ית"ש כי כולם מרגישים כחו ויכולתו וזהו חיותם ומציאותם ולא ניתן בהם הכח הזה לסור מרצונו לא כן האדם בעולם השפל הזה לו לבדו ניתן הבחירה ונתפתחו מוסרות עבותימו לעשות כרצונו כי על כן אמרו חז"ל (ב"מ דף פ"ג) תשת חושך ויהי לילה זה העוה"ז שדומה ללילה מפני שהעוה"ז נקרא לילה מפני החושך המכסה את הארץ ומעור עיני האדם להיות ביד האדם לילך אחרי התוהו וההבל כאלו אין אלקים לנגד עיניו כאמרם בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שדומים לחיות שביער היינו שמפני החושך אשר הושת עושים הרשעים כל תאות נפשם כחיות שביער ולדעתי מפני זה קרא דהמע"ה יום ר"ה כסה כדכתיב בכסה ליום חגינו (תהלים פ"א) מפני שהאדם נברא בר"ה אשר כל ברואי מעלה החושך לא יחשיך בעדם והולכים באור ד' מיום בריאתם לא ימוש זכרון כחו ויכולתו מקרבם אף רגע אחד ולאדם הזה החושך יכסה אור העולם בעדו. ומפני זה נקרא יום בריאתו כסה אולם אם האדם נותן אל לבו גדולת מעשי ה' ופורש מדרכי ההבל והתוהו זהו בגדר יראת ה' ולהכי קאמר אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של י"ש שאך דבר זה יתרון להקב"ה בעולם השפל מעולמות העליונים שבהם לא נמצא ענין גדר י"ש שמוכרחים הם במעשיהם לטוב לא כן העוה"ז האדם חפשי בבחירתו לעשות מה שירצה וכשבוחר בדרך הטוב מפני יראתו ממנו ית"ש זהו אוצר כלי חמדתו של הקב"ה: (ג) ובזה נראה לי לבאר מה שאז"ל במדרש (פ' אמור) ע"פ ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך ארחץ בנקיון כפי במקח ולא בגזל כו' לשמיע בקול תודה אלו הקרבנות שכינה המדרש