עונג יום טוב נט

פעמים ביום ויוצא בה אחת של לילה ואחת של יום ופריך שם כיון דקרו ליה יום איך יוצא בה של לילה ומשני לעולם יממא הוא ואפ"ה יצא בה משום לילה משום דאיכא דגנו בהאי שעתא וכן אמר שם רשב"י דיוצא אחר שעלה עמוד השחר משום ק"ש של יום אע"ג דקרי לה לילה משום דאיכא דקיימי בהאי שעתא וכתב הרא"ש ז"ל דאע"ג דפסקינן כר"ג דזמן ק"ש של ערבית הוא עד שיעלה עמוד השחר מ"מ פסקינן כרשב"י דאם קרא אחר שיעלה עה"ש יצא משום דרשב"י לא פליג ארבן גמליאל דזמן ק"ש הוא עד שיעלה עמוד השחר. מיהו מאן דאנס יכול לקרות אחר עמוד השחר ויוצא בו והנה לכאורה צריך טעם מהיכן יצא לו לרשב"י למימר דאף דזמן ק"ש הוא עד שיעלה עה"ש מ"מ מאן דאניס יוכל לקרות עד הנץ החמה ונראה לי והכי משמע בהדיא בדברי הרמב"ן במלחמות דטעמא דרשב"י דהכי עיקרא דדינא דקרא אמר בשכבך היינו זמן שכיבה ועיקר זמן שכיבה לכל אדם הוא לילה להכי עיקר זמן ק"ש הוא מצה"כ עד עה"ש אלא כיון דלא תלי זמן ק"ש בלילה דהא לא כתיב בלילה אלא תליא בזמן שכיבה וקימה נמי להכי א"א לאמר דזמן ק"ש הוא רק מצה"כ עד עמוד השחר וסובר רשב"י דלענין זה תליא בזמן שכיבה וקימה דאדם שהוא אנוס יכול לקרות ק"ש של לילה אע"ג שכבר לאו לילה הוא ומ"מ מיקרי לגבי דידיה בשכבך וכן יכול לקרות ק"ש של יום אע"ג דלשאר מילי לילה הוא וקרינן ביה ובקומך הואיל דלגבי דידיה זמן קימה הוא ולהכי כתיב בשכבך ובקומך בלשון יחיד לרמז דזמנה משתנה לפעמים ליחיד וכמו דענין השכיבה והקימה משתנה לפעמים אצל כל יחיד ויחיד כן ענין זמן ק"ש ניתן ליחיד דכשהוא אנוס יכול להקדים או לאחר בזמן שאפשר לקרותו זמן שכיבה וקימה ליחיד אע"ג דלרוב בני אדם לאו זמן שכיבה וקימה הוא ולא מסתבר ליה לרשב"י לפרש קרא דבשכבך ובקומך דכיון דאיכא דקיימי בהאי שעתא יהא זה זמן קימה לכל לענין ק"ש של יום וכן לענין ק"ש של לילה יהא נמשך עד זמן דאיכא דגנו בהאי שעתא דזה א"א לאמר דהא מעמוד השחר עד נץ החמה איכא דגנו ואיכא דקיימי ואם כן א"א לאמר שזמן זה יהא זמן קבוע לכל לק"ש של ערבית וגם לק"ש של שחרית דממ"נ אי מקרי בשכבך לא מיקרי בקומך ואי מיקרי בקומך לא מקרי בשכבך והא נמי לא ניחא לרשב"י לפרש שיהא באמת זמן ק"ש לכל אחד כשהוא עומד ממטתו וכמש"כ הפ"י בברכות שם (דף י"א) דב"ש סברי הכי דליכא זמן קבוע אלא לכל אחד כי שכיב וכי קם ולהכי אמר דיטה ויקרא ודבריו צ"ע דהא ר"א מתלמידי ב"ש הוא ואית ליה זמן בק"ש בריש פרקין] דמסתברא שיש זמן אחד קבוע לכל וכדאמרינן בפסחים דדריש רבא השבתת חמץ משש ולמעלה מקרא דלא תשחט על חמץ דם זבחי ופריך אימא כל חד וחד כי שחיט ומשני זמן שחיטה אמר רחמנא וה"נ מסתברא שיש זמן קבוע לכל להכי סובר רשב"י דמצה"כ עד עה"ש הוא זמן קבוע לכל ואהני קרא דבשכבך ולא כתיב ביום ובלילה להורות דאדם שהוא אנוס יכול לקרות כל זמן דאיכא דגנו וכן לקרות שחרית בזמן דאיכא דקיימי והוא מדין תורה מדכתיב בשכבך ובקומך ולא ביום ובלילה: ובזה מיושב דברי הרא"ש (בפ"ק דברכות) בהא דאמר רשב"י פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים בלילה אחת קודם שיעלה ע"ה ואחת לאחר שיעלה עה"ש ויוצא בה אחת של לילה ואחת של יום שהקשה שם לאשמעינן רבותא טפי דיוצא בק"ש של ערבית אחר שיעלה עה"ש כמו שאמר שם באידך ברייתא ותירץ דלפי שהתנא רוצה לאשמעינן שקורא ק"ש שתי פעמים סמוכים זה לזה ויוצא בה י"ח אחת של יום ואחת של לילה להכי הוצרך לאמר באותו של ערבית קודם שיעלה עמוד השחר דאם אירעו אונס ולא היה יכול לקרות בלילה וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו לא מסתברא שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר אע"פ שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עה"ש ולהכי תני אחת קודם שיעלה עמוד השחר עכ"ל מבואר מדבריו דא"א לקרות ק"ש סמוכים של לילה ושל יום והיינו דווקא ביום אחד אבל אם אירע לו היום אונס שצריך לקרות של לילה אחר עמוד השחר ולמחר רוצה להחזיק בדרך וצריך לקרות של יום אחר שעלה עה"ש רשאי אע"ג דסתרי אהדדי שביום אתמול החזיק אחר עה"ש ללילה ועכשיו מחזיק ליום אפ"ה שרי ואלו הא דאמרינן בפ' תה"ש (דף כ"ז) גבי פלוגתא דר"י ורבנן דר"י סובר תפילת המנחה עד פלג המנחה ומפלג המנחה ואילך נקרא לילה ורבנן סברי עד הערב דהשתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד וכתב השו"ע (בסימן רל"ג) והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר"י ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך לזהר שלא יתפלל מנחה באותו שעה וכתב המג"א שם (ס"ק ה') שיעשה לעולם כחד פירש שלא יעשה פעם כך ופעם כך ומכש"כ שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג המנחה וערבית קודם צה"כ עכ"ל הרי מבואר דמי שנוהג כר"י צריך לנהוג תמיד כר"י ומי שנוהג כרבנן צריך לנהוג תמיד כרבנן ולא ביום זה כך וביום זה כך. וגבי אונס דק"ש משמע מדברי הרא"ש דרק ביום אחד אינו יכול לעשות תרתי דסתרי אבל בשני ימים רשאי: ולפי מש"כ א"ש דהתם גבי שיעורא דפלג המנחה הא דאמרינן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד הוא משום דמספקינן הלכה כמי ותפלה דרבנן להכי יכול לעשות כמי שירצה ולהכי אינו יכול לעשות ביום אחד כר' יהודא וביום א' כרבנן אבל הכא גבי זמן ק"ש מעה"ש עד הנץ הא דיכול לקרות באותו זמן לפעמים היכא דאנוס ק"ש של ערבית ולפעמים ק"ש של שחרית לאו משום ספיקא הוא אלא משום דהכי מפרשינן קראי דכיון דלא כתיב יום ולילה אלא בשכבך ובקומך ידעינן דהיכא דאנוס יכול לקרות ק"ש של ערבית אחר עה"ש משום דאיכא דגנו בהאי שעתא וכן ק"ש של שחרית יכול לקרות אחר עה"ש היכא דאנוס משום דאיכא דקיימי בהאי שעתא וקרינן ביה ובשכבך ובקומך ולאו משום ספיקא הלכך יכול לקרות היום ק"ש של ערבית אחר עה"ש ולמחר ק"ש של שחרית אחר עה"ש ואין בזה משום תרתי דסתרי אהדדי דכיון דגלי קרא דהיחיד היכא דאנוס יכול לאחר זמן ק"ש של ערבית או להקדים זמן ק"ש של שחרית משום דזמן שכיבה משתנה לפעמים אצל בני אדם יכול להחזיק זמן דאחר עה"ש היום לזמן שכיבה ולמחר לזמן קימה ואין בזה תרתי דסתרי: ומעתה נ"ל דהני תנאי דמקדמי זמן ק"ש ללילה כמו מאן דסובר משקידש היום בע"ש או משעה שכהנים טובלים אע"ג דעדיין לאו לילה הוא הוא נמי משום דסברי דזמן ק"ש לא תלי בלילה אלא בזמן שכיבה וקימה וסברי דזמן שכיבה הוא מעט קודם הלילה אלא שבזה חולקין על רשב"י דרשב"י סובר דזמן ק"ש מכל אדם תלי בלילה דלסתם בני אדם לילה מקרי זמן שכיבה רק ליחידים היכא דאניסי יכולים לקרוא בזמן דאיכא דגנו אף שכבר אינו לילה והני תנאי סברי דגם הזמן הקבוע לרבים הוא נמי בזמן שלפעמים היחיד שוכב ולהכי מקדמי גם זמן הקבוע לרבים קודם צה"כ משום דאיכא דגנו בהאי שעתא ומדוקדק בזה היטב לישנא דברייתא דקתני מאימתי מתחילין לקרות ק"ש בערבית משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן בערבי שבתות דברי ר"מ וכן באידך ברייתא קתני מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין משעה שקידש היום בערבי שבתות ואלו בדברי ר"א דאמר משעה שהכהנים זכאים לאכול בתרומתן במתניתין וברייתא לא קתני מאימתי מתחילין אלא מאימתי קורין והלא דבר הוא ולפמ"ש א"ש דטעמייהו דהנהו תנאי דאף דלאו זמן שכיבה הוא קודם