עונג יום טוב נח

הזמן גרמא הוא ונשים פטורות אלמא דחושב ת"ת למ"ע שלא הזמן גרמא ואם נימא דק"ש דרבנן וקרא ובשכבך ובקומך בד"ת הוא דכתיב א"כ הוי ת"ת מ"ע שהז"ג שמחויב ללמוד תורה בזמן שכיבה וקימה דווקא כמו דחשיב במתניתין בברכות (דף כ) ק"ש למ"ע שהז"ג מהאי קרא דשכבך ובקומך א"ו דקיי"ל דק"ש דאורייתא וחיובא דת"ת מולמדתם אותם מילתא אחריתי הוא וזה הוי מ"ע שלא הזמן גרמא דלא כתיב שם ובשכבך ובקומך רק בכל היום מחויב ללמוד בלי זמן קבוע: ושפיר פריך והרי ת"ת דהוי מ"ע שלא הז"ג ואין לומר דלעולם ק"ש דרבנן וקרא דושכבך ובקומך בד"ת כתיב והא דקחשיב ת"ת למ"ע שלא הזמן גרמא הוא משום דמלבד האי חיובא שמחויב ללמוד בשכבו ובקומו איזה פרשה של תורה איכא חיובא ללמוד כדי לידע דיני התורה להיות שנונים בפיו כמש"כ הר"ן בנדרים (דף ח) בהא דאמר שם האומר אשכים ואשנה פרק זה נדר גדול הוא כו' אף דמושבע ועומד מהר סיני הוא ואפילו הכי חיילה עליו שבועה משום דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית וכתב ע"ז הר"ן ז"ל מסתברא דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד תמיד יומם ולילה כפי כחו ואמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל) ושננתם שיהיו ד"ת מחודדין בפיך שאם ישאלך אדם דבר שלא תגמגם ותאמר לו וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי עכ"ל א"כ ע"כ נמי דלמ"ד בשכבך ובקומך בד"ת כתיב מ"מ אינו יוצא בזה מצות ושננתם וע"כ תרי חיובא נינהו חדא ללמוד בשכבו ובקומו איזה פרשה של תורה ועוד ללמוד כפי כחו להיות ד"ת שנונים בפיו א"כ אכתי אפשר לומר דק"ש דרבנן ובשכבך ובקומך בד"ת כתיב והא דקרי לת"ת מ"ע שלא הז"ג לא קאי על הך מצוה שמחויב ללמוד תורה בשכבו ובקומו כ"א על מצות ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיו שמצוה זו אין זמנה קבוע כלל והוי שלא הז"ג דז"א דהא הר"ן כתב שם דלהכי שבועה חלה באומר אשנה פרק זה ולא חשיב מושבע ועומד מהר סיני במצות ושננתם משום דכל מידי דאייתי מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתא מפורש בקרא שבועה חלה עליו עכ"ל א"כ חזינן להר"ן ז"ל דעיקר מ"ע המפורש בתורה שמחויב כל אדם ללמוד מעט בכל יום ויום זהו מ"ע דת"ת ולמ"ד ק"ש דרבנן ילפינן לה מבשכבך ובקומך דבד"ת הוא דכתיב ולמ"ד ק"ש דאורייתא ילפינן לה מולמדתם ושמרתם לעשותם כדאיתא בקדושין (דף כט) ברש"י שם ובמצוה זו אמרינן דאי בעי פטר נפשי' בק"ש שו"ע ומה שמחויב ללמוד בכל עת כדי שיהא בקי בדיני התורה אתיא מדרשא דושננתם ולא נקרא מ"ע מפורש א"כ הש"ס דפריך והרי ת"ת דהוי מ"ע שלא הז"ג ונשים פטורות ודאי מהך חיוב שמחויב ללמוד מעט בכל יום פריך שזה עיקר מ"ע דת"ת מפורשת ולא מהך דהוי דרשא פריך ולמ"ד ק"ש דרבנן הוי הך מ"ע מ"ע שהז"ג דהא קפיד קרא ללמוד דווקא בזמן שכיבה וקימה א"ו דקיי"ל דק"ש דאורייתא מקרא דושכבך ובקומך שחייב לקרות פרשיות אלו דווקא ואין זה מצות ת"ת ומצות ת"ת נפקא לן מולמדתם ושמרתם לעשותם שמחויב ללמוד בכל יום ובאמת כל היום זמנה והוי מ"ע שלא הז"ג ושפיר פסק האלפסי ז"ל דקיי"ל ק"ש דאורייתא: ולפי זה כיון דק"ש דאורייתא א"כ נראה בענין שנתחבטו הראשונים ז"ל במה שאנו קורין ק"ש של ערבית קודם צה"כ. והתוס' כתבו דסמכינן אר"י דאמר זמן תפילת המנחה עד פלג המנחה ומשם ואילך מתחיל לילה ואמרינן בפרק ת"ה דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ועיין בפ"ח ובס' מ"ח ובשא"ר שהקשו דנהי דפסקינן הכי גבי תפילה שהוא דרבנן. מ"מ בק"ש שהוא דאורייתא בעינן להחמיר מספיקא ולא יצא ידי חובתו עד שיקרא אחר צה"כ דודאי כמו דאמרינן ספק איסורא לחומרא ה"נ ספק בקיום המצוה לחומרא עבדינן וכמ"ש הטו"א בחגיגה (דף ד) גבי טומטום לענין ראי' והארכנו בזה במ"א וכן מצאתי ראי' לזה בתוס' זבחים (דף לג) ד"ה סמיכת שכתבו שם בהא דמסיק הש"ס בסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא דבזה א"ש הא דאמר הש"ס בפ' התערובות (דף עז) גבי ספק מצורע שמביא אשמו ולוג עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו ואותו אשם טעון סמיכה ובהונות דקשה למה לי' למיתנא סמיכה בין יהא אשם ובין לא יהא אשם אלא שלמים בעי סמיכה אלא משום דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא וקאתי לאשמעינן דטעון סמיכה מדאורייתא משום דספיקא דשלמים עכ"ל הרי בהדיא דמשום ספיקא דשלמים בעי סמיכה מן התורה משום דספק מצוה לחומרא והא התם ליכא שום חזקת חיוב כלל דהא מסתפק לן דילמא אשם הוא ולא בעי סמיכה כלל מדאורייתא ואפ"ה הוי סמיכתו דאורייתא משום ספיקא דשלמים אלמא ספק מצוה לחומרא מה"ת כספק איסורא ועוד אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דספק איסורא מה"ת לקולא וא"כ אפשר לומר דגם ספק מצוה לדידי' לקולא מ"מ הכא הא איכא חזקת חיובא דהא המקדים עצמו לקרות ק"ש אחר פלג המנחה הא א"א לצמצם שיתחיל מיד בתחילת הזמן לדעת ר' יהודא וכיון שעבר עליו רגע א' מזמן חובת ק"ש כבר חלה עליו חובת ק"ש וכשיקרא אח"כ בזמן שאנו מסתפקין אם יוצא בו א"ל בעינן להעמידו בחזקת חיוב ואינו יוצא ידי חובתו דהא בין אם זמנה מפלג המנחה בין אם זמנה מצה"כ כבר חל עליו חזקת חיוב קודם שקרא דהא לא התחיל בהתחלת פלג המנחה דהא א"א לצמצם וא"כ בודאי הי' עליו חלות חיוב מצות ק"ש וספק אם יצא יד"ח שפלג המנחה הוא זמן קריאה אי לא והוי ספק במקום חזקת חיוב וצריך לחזור ולקרותה אחר צה"כ מיהו בזה אפשר לומר דזה מיקרי חזקה שלא נתבררה בשעתא שכתבו הראשונים ז"ל דלא מיקרי חזקה דהא אחר פלג המנחה קודם שקרא ק"ש יש ספק אם מטא זמן חיובא דדילמא הלכה כרבנן דזמנה מתחיל משעת צה"כ וכשבא זמן צה"כ כבר אפשר שנפטר מחמת שהלכה כר"י וזמן ק"ש מפלג המנחה וכבר קרא ק"ש וחזקה שלא נתבררה בשעתא לא הוי חזקה אכן בלא"ה הא מדרבנן גם להרמב"ם ספיקא לחומרא מדרבנן: עוד כתבו שם התוס' והרא"ש ליתן טעם למנהגינו שאנו סומכין על הני תנאי דמקדמי זמן ק"ש כמו שסובר ר"א משעה שקידש היום בערבי שבתות ור"מ סובר משעה שהכהנים טובלים וגם ע"ז הקשה השא"ר כיון דבגמ' לא אפסוק בהדיא הילכתא כחד מהני תנאי בעינן למיפסק כסתם מתניתין דזמן ק"ש משעת צה"כ: ונראה לי לישב מנהגינו דהא בגמ' (דף ח') קאמר שם רשב"י משום ר"ע דפעמים אדם קורא ק"ש שתי