עונג יום טוב תקסה

מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק משום דסובר דלא דמי להא דאמרינן בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה משום שאנו יודעין שם שלא תצא להיתר עד שיעשה בה מעשה המכשיר לכן אסורה כ"ז שלא נודע שנעשה המעשה. משא"כ הכא כיון שמת הותר איסור א"א ולא מחזיקינן לאיסור יבמה לשוק כמ"ש לעיל בשם הרשב"א בחי' ליבמות (דף ל'). מ"מ נהי דחזקת איסור ליכא והוי כחתיכה אחת ספק של שומן דאסורה [ועוד דקשה מדברי הרשב"א ז"ל עצמו שם בקדושין באותו דיבור שכתב דמתניתין דקדושין דיש לי אחים אינו נאמן מיירי במוחזק דל"ל בנים ול"ל אחין להכי א"נ לומר יש לי אחין משמע הא באין אנו יודעין אם יש לו אחין ויודעין שאין לו בנים הי' נאמן לומר יש לי אחים עיי"ש. הרי מוכח מזה דספק אחין בל"ל בנים דמי לספק חלב ספק שומן ולהכי ע"א נאמן לאסור אבל אי נימא דספק אחין בל"ל בנים הוי כודאי שומן משום דמסתמא לא חיישינן לאחין הא אין ע"א נאמן לאסור והוי לי' לאוקמי מתניתין דיש לי אחים אינו נאמן ביודעין דל"ל בנים ואין יודעין באחין ולמה לא נחוש שמא יש לו אח אטו ניקו ונימא דרוב בני אדם אין להם הא וודאי ליתא: ואף שהרמב"ם ז"ל כתב (בפט"ו מהלכות איסורי ביאה) שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר מספק עד שיוודע בודאי שהיא ערוה עליו שאם אתה אומר כן כל היתומים שבעולם שלא היו מכירין אבותיהם היו אסורין להנשא בכל מקום שמא יפגעו בערוה עיי"ש ומטעם זה פסק דהשתוקי ואסופי אינם אסורים בכל הנשים מחשש שמא היא אחותו או שאר ערוה ומייתי שם ראי' מגמרא התם שאני דאזלינן בתר רובא ורוב נשים שבעולם אינן ערוה עליו להכי שרי אבל לענין שתנשא אשתו של אסופי ולא ניחוש שמא יש לו אח במדה"י לא ידעתי מניין דבזה ליכא רובא כלל: ואף שדעת הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן ז"ל (בפ' התקבל) והמ"מ (בפ"ט מהלכות אישות) בהא דאמרינן בנזיר (דף י"ב) דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם שמא אותה אשה שרוצה לישא היא קרובת ארוסתו משום דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש לו אשה אחת. ודעת הרמב"ן ז"ל שהוא אסור בכל הנשים מה"ת ואע"ג דבעינן למיזל בתר רובא ורוב נשים שבעולם לאו קרובות ארוסתו נינהו מ"מ הא הוי לי' קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי כדאמרינן בנזיר (דף י"ב שם) וחולק על התוס' שכתבו שם דמה"ת לא מקרי קבוע מחמת שאין האיסור ניכר במקומו והרמב"ן ז"ל סובר דאף שאין האיסור ניכר במקומו נקרא קבוע. וא"כ קשה במה שכ' הרמב"ם ז"ל דאסופי מותר לישא אשה דהא לא שייך למיזל בתר רובא דהא הוי קבוע: וצ"ל דהרמב"ם ז"ל סובר כשיטת התוס' דמותר מה"ת בכל הנשים דלא מקרי קבוע הואיל ואין האיסור ניכר במקומו ואף שלכאורה דברי התוס' תמוהין מאוד במ"ש דהיכא דאין האיסור ניכר במקומו לא מקרי קבוע דבהדיא אמרינן בע"ז (דף נ"ג) בהא דכתיב ואשיריהם תשרפון באש דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי להו רק מדפלחו ישראל לעגל גלו להו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים והוי לי' ע"ז של ישראל שאין לה בטלה עולמית ופריך אימא דבהדי עגל נתסר מכאן ואילך נשתרי ומשני מאן מוכח אלמא דכל האשירות לא מהני להו ביטול משום הנך האשירות שעבדו העובדי כוכבים בשעה שעשו ישראל העגל אע"ג דהני אשירות מיעוטא נינהו נגד האשירות דמעיקרא ונגד האשירות שעבדו העובדי כוכבים אחר שעשו ישראל תשובה על העגל וע"כ הטעם משום דהוי לי' קבוע וכמחצה ע"מ דמי וכיון דאיכא מיעוטא שנעבדו בשעה שפלחו לעגל כולן אסורין ולא מהני בהו ביטול והא התם אין האיסור ניכר במקומו דאין ניכר על האשירה אם נעבדה באותן הימים שהיה ניחא להו בעגל או לא ואפ"ה מיקרי קבוע וזה ראי' לדעת הרמב"ן ז"ל דגם זה מיקרי קבוע וא"כ בהא דאומר לשליח צא וקדש לי אשה נמי מיקרי קבוע ובעינן למיסר מה"ת: מ"מ אפשר לומר דבלאו הכי שרי מה"ת משום דהוי ס"ס שמא האשה שקידש השליח אין לה קרובות האסורות עליו משום ערוה ואת"ל יש לה קרובות שמא האשה שמקדש עכשיו לא זו היא קרובת ארוסתו והט"ז באהע"ז (בסימן ל"ה) כתב דלא הוי ס"ס דספק שמא לא קידש לא הוי ספק משום דחזקה שליח עושה שליחותו ודבריו ז"ל תמוהין דאכתי הוי ס"ס שמא אותה שקידש אין לה קרובה האסורה עליו ואת"ל יש לה שמא זו שנשאה אינה קרובתה ודמי לספק על ספק לא על דהוי ס"ס אף שאינו מתהפך וה"נ ספק שמא אין לארוסתו קרובה דמי לספק לא על ועוד דאפשר לומר דמצטרפין ספק לא קידש לס"ס אף דחזקה שליח עושה שליחותו מ"מ הא ודאי דלא הוי ודאי קידש רק כמו רוב דרוב שלוחים עושים שליחותם והיכא דאיכא עוד ספק אחד דעת רוב הפוסקים דהוי ס"ס אף דנגד ספק אחד יש רוב מ"מ המיעוט מצטרף לס"ס: וראיתי להב"ש שם (ס"ק כ"ח) שתירץ דלהכי לא הוי ס"ס דהוי ספק אחד בגופו ספק אחד ע"י תערובות: ולפענ"ד דזה לא מיקרי כלל ספק אחד בגופו ספק א' ע"י תערובות דדוקא היכא דיש בתערובות בהמה אחת שנולד בה ספק טריפות בזה לא מהני ספק תערובות להצטרף למיחשב ס"ס כיון דקיי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא הוי כוודאי איסור ולא מהני ספק התערובות מידי כגון אם נתערב בהמה שהיא ספק דרוסה בשני בהמות של היתר הרי ידעינן שבהמה אחת יש בכאן שקבועה בה ספק איסור תורה ואיסורה חמור יותר מאותן ב' הבהמות שנתערבה בהן להכי אמרינן דדמי לודאי איסור שנתערב דכיון דיש בהאי תערובות בהמה אחת אשר קמי שמיא גליא שאיסורה חמור מהשנים דהיינו שיש בה ספק איסור תורה שהוא כודאי איסור שבה פגע הדורס ועי"ז נולד בה ספק טריפות רק שאין אנו יודעין איזה היא אין אנו רשאין להתיר אף אחת מכולן ולומר שמא לא זו היא מטעם ס"ס דהספק הראשון נעשה כודאי איסור שבהמה האחת שקבוע בה ספק הראשון לחוד וקמי שמיא גליא רק שמאתנו נעלם להכי שייך לומר שהספק הא' נעשה כודאי שהבהמה זו שקבוע בה ספק האחד שפגע בה הדורס רק שנעלמה מאתנו נעשה כודאי איסור אבל באומר צא וקדש לי אשה שהס"ס הוא שמא אין לה קרובה ושמא לא זו היא או שמא לא קידש ושמא לא זו היא אין בכל הנשים שבעולם אשה אחת שקבוע איסור יותר משאר הנשים אין שייך לומר דדמי לודאי איסור שנתערב דהא אין ספק קבוע בא' יותר מהאחרות דאין אנו יכולין לומר שהאחת חמורה מחברותי' מפני שנקבע בה ספק אחד יותר מחברותי'. דאין בכל אחת מהן איסור אא"כ נתפוס שני הספיקות לחומרא דהיינו שקידש אשה ויש לה קרובה והיא היא הקרובה והכלל מסור בידינו דהיכא דאין אנו יכולין לאסור אא"כ נתפוס שני הספיקות לחומרא אנו מקילין לגמרי בכל איסורי תורה מה לי ספק בגוף המעשה מה לי ספק שמא לא זו היא הכל מקרי ב' ספיקות ולא נקרא ספק אחד בגופו ספק א' ע"י תערובות אלא שיש אחת שקבוע בה איסור מספק אחד רק שנעלם מאתנו אבל אם אין אנו יכולים לקבוע בשום אחת מהם איסור אא"כ נתפוס ב' הספיקות לחומרא דנין דין ס"ס ומתירין לגמרי וזה ברור: