עונג יום טוב תקסד

והא דאמרינן ר"פ האשה בתרא גבי היתה לה חמות אינה חוששת ומוקי למתניתין דהתם כר"מ דחייש למעוטא ואפ"ה אינה חוששת משום דאיכא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל מעוטא דמעוטא ולא חייש ר"מ ולפי דברינו אמאי חשוב התם חזקה לשוק הא איכא נגדה חזקה לאסור לשוק מטעם דמחזיקין מחזקת איסור א"א והתם לא שייך להחזיק מאיסור א"א לגבי יבם דהא עיקר הספק הוא רק אם יש לה יבם ואם יש לה יבם ודאי זקוקה לו ואין החזקה סותרת א"ע נראה דהתם לא שייך לאוסרה לשוק מטעם חזקה ולומר שנולד לבעלה אח דמשום חזקת א"א דידה אין לנו לחדש מעשה ולומר שנולד לה יבם דלא מצינו שיועיל החזקה אלא אם נוכל לאוסרה מבלי שנצטרך לחדש בה מעשה אבל שיועיל חזקת איסור דידה שנאמר שנתחדש בה מעשה האוסרה זה לא מצינו ועי' בבכורות (דף כ') דאפילו גבי רובא היכא דתלי במעשה לא מהני וכ"ש חזקה ועי' יבמות (דף קי"ט) תוס' ד"ה ר"מ איזה מקרי תלוי במעשה דתלויה במעשה ודאי לא מהני: ובזה מיושב מה שהקשה הרשב"א ז"ל שם במשנה דהיתה לה חמות אינה חוששת יצתה מלאה חוששת וכתב הרמב"ן ז"ל דכיון דיצתה מלאה בחזקה ליבם קיימא ולשמא תפיל לא חיישינן והרשב"א ז"ל הקשה ע"ז דהא (בפ' אלמנה לכה"ג) אמרינן הניח עבדים והניח בנים זכרים ועובר דר"ש סובר דעבדים אוכלין בתרומה דאין חוששין לחלקו של עובר שאינו מאכיל משום דאזיל בתר רובא ומחצה נקבות ומעוט מפילות ומסתמא ירשו הבנים זכרים הרי דגם במעוברת חיישינן שמא תפיל עיי"ש ברשב"א: ומה שתירץ הרשב"א דהתם ר' יוסי ור' שמעון לטעמייהו דסברי דחיישינן למיתה הלכך חיישינן שמא תפיל אבל אנן קיי"ל דלא חיישינן למיתה לא חיישינן שמא תפיל וזה תמוה דבעובר לכו"ע חיישינן שמא תפיל כדאמרינן בערכין (דף ז') דעובר ל"ל חזקה דחיותא כלל ועוד דהא יש כמה נפלים שמתחילת עבורן אינן בני קיימא ואמאי לא נחוש לשמא תפיל ועי' בר"פ החולץ בפלוגתא דר"י ור"ל בחולץ למעוברת והפילה ובנמק"י שם אבל לפמ"ש א"ש דאיכא למימר דודאי גם במעוברת חוששין שמא תפיל וליכא חזקה לייבם עדיין רק דבמעוברת איתרע חזקה דלשוק כיון שיש עובר לפנינו (וכ"כ הנמק"י שם דהחזקה דשוק איתרע מחמת שיצתה מלאה] וא"כ כיון שנסתלק חזקה דלשוק נשאר חזקה לאיסור דמחזיקין מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ולא מיקרי חזקה דתלי במעשה דהא כבר היא מעוברת ואף דרובא להתירא לשוק משום מחצה נקיבות ומיעוט מפילות מ"מ הא מתניתין דהתם סברי דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דמה"ט אמרינן ברישא בהלך בעלה וצרתה למדה"י דלא תנשא והיינו או משום דאתיא כר"מ דחייש למיעוטא או כמ"ש הרשב"א ז"ל שם דאפילו לרבנן נמי אמרינן גבי מיעוט דמפילות סמוך מיעוטא לחזקה משום שהוא מסתלק מן הרוב גופא ואינו עומד כנגד הרוב כשארי מיעוטין וה"נ ביצאתה מלאה מצטרף מיעוט מפילות לחזקת איסור הנמשך מאיסור א"א ולהכי לא תנשא ובזה הוי א"ש הא דר' יהושע סובר דגם במלאה אינה חוששת דר' יהושע לטעמי' דסובר בנזיר (דף ס"ה) בספק בהרת קודם לשער לבן או שער לבן קודם לבהרת כהה וטהור ויליף לה מקרא דלטהרו ולטמאו ועיין בש"מ דבכל דוכתי נמי סובר ר' יהושע הכי וכן משמע בכתובות (דף ע"ה) עיי"ש. ובשנזקק לטומאה מיירי כמ"ש התוס' בכתובות שם דרבנן מטמאין הואיל ולא נטהר מנגע הראשונה ור"י מטהר דאין ממשיכין חזקה מנגע לנגע וכיון דאפילו בטומאה דשם טומאה אחת היא ואפ"ה אין מחזיקין מנגע לנגע אעפ"י שלא יצא לטהר מנגע הראשון עד שנולד נגע השני כ"ש באיסור דלא מחזקינן מאיסור א"א לאיסור יבמה לשוק ולהכי סובר ר"י דאפילו ביצאתה מלאה אין חוששין דליכא חזקה למסמך למיעוטא דשמא תפיל ואזלינן בתר רובא דמחצה נקיבות ומיעוט מפילות ואף דחזקה לשוק איתרע לה כשהיא מעוברת מ"מ מותרת לשוק מטעם רובא דמיעוטא דולד קיימא כמאן דליתא דמי כיון דליכא חזקה למסמך למיעוטא: והנה כ"ז כתבנו לדעת הרשב"ם ז"ל דהיכא דידוע דל"ל בני ומסופקין באחין אסורה לעלמא כיון דליכא ס"ס: אולם דעת הרשב"א ז"ל בחי' לקדושין (דף ס"ד) אינו כן שכתב שם אברייתא דבשעת קדושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קדושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחין דרישא מיירי במוחזק באחין ואמר יש לי בנים וסיפא מיירי באינו מוחזק באחין אם יש לו אי לא ומוחזק דאין לו בנים וכתב שם אסיפא דבשעת קדושין אמר אין לי אחים ולא שאנו צריכים לדבריו בכך כיון דאינו מוחזק באחין אלא משום חזרתו דאמר יש לי אחין איצטריך וכן פירש שם דסתמא דהש"ס בעי לפרש מתניתין דקדושין דקתני יש לי בנים נאמן במוחזק לן דלית לי' אחי ולא מוחזק לן בבני והיינו דאיצטריך להימנותי' בדאמר יש לי בנים דאי לא מוחזק באחי לישקול הימנותי' ולשדייה אחיזרי דמסתמא לא חיישינן. אלא מתניתין לצדדין קתני בבא דיש לו בנים נאמן מיירי במוחזק באחין ואנו צריכין לנאמנותו שיש לו בנים ובבא דיש לו אחים אינו נאמן במוחזק לן שאין לו אחיו ע"ש ברשב"א שהאריך לפרש דברי הש"ס לפי דעתו הרי חזינן דמי שמוחזק לן שאין לו בנים ואין אנו יודעין אם יש לו אחים או לא שריא לעלמא ואין עלינו לחוש שמא יש לו אחים שהרי כתב שאין אנו צריכים לדבריו שאמר אין לי אחים דמסתמא לא חיישינן שמא יש לו אחין ואוקימתא זו והך פירושא קיימא לפי המסקנא לפי שיטת האלפסי והרמב"ם ז"ל שדחו אוקימתא דאביי דמוקי ברייתא במוחזק לן באחין כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל וכן הרשב"א ז"ל שם): ובאמת שדבר זה תמוה לכאורה דכיון דמוחזק דאין לו בנים אמאי נתירוה לעלמא ולא נחוש לספיקא דאורייתא שמא יש לו אחין ונהי דלהרשב"א ז"ל אין מחזיקין